משמרת אלעזר פב

העמר ממחרת השבת על תבואה הנקצרת בליל ט"ז בניסן: מז) בפ' חקת בפסוק זאת חקת התורה ויל"ד למה אמר חקת התורה ולא חקת הפרה. וגם התעוררו שפעמים כתיב זאת על התורה שהיא לשון נקיבה ופעמים כתיב "זה" על התורה שהוא לשון זכר. וגם לפרש מה שתרגם אונקלס דא גזירת אורייתא ועיין מג"א סי' תק"פ וי"ל כי לפי ראות עין גשמי וכן חושבין המון עם נראה שהתורה מקבלת שפעה מאחרים כי לומדי התורה עניים וצריכין להחזקת אחרי' ובאמת לא לבד שאינה מקבלת רק אדרבה משפעת שפע לכל העולם וכמו שאמרו חכז"ל ברכות י"ז כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין כי בזכות תורתם הקב"ה משפיע שפע לכל הברואי' ואם כן התורה נדמת כנקיבה שהיא מקבלת מאחרי' אבל באמת היא כזכר שהיא משפעת שפע לכל העולם ולזה כתיב עה"ת פעם לשון זכר ופעם לשון נקיבה כי היא מקבלת מאחרים. אבל מה שמקבלת היא חלקה המיוחד לה בזכותה ועוד נוסף לה מה שאחרי' נהנין הוא בזכותה לכך נקראת בלשון זכר. והנה אמרו חכז"ל במס' ביצה ט"ז האי "חק" לישנא דמזוני הוא ולפי"ז אפשר לומר אעפ"י "שזאת" התורה שתראה התורה בבחינת נקיבה מקבלת שפעה מאחרים אבל דע כי "חקת התורה" האי חק ג"כ לישנא דמזוני אדרבה נותנת מזון לכל הברואים. והנה אמרו חכז"ל פסחים קי"ח קשין מזונותיו של אדם כקריעת י"ס וצריך להבין הדמיון. ונראה עפ"י מה שמבואר בספה"ק כי מיד שאיש מתפלל אל ה' הקב"ה ממלא משאלתו ומשפיע לו כדי צורכו. אמנם בצפון יש ממונים אשר דנין על אותו אדם אם הוא ראוי' לקבל זה השפע ואם נמצא שאין ראוי' לקבל השפע או מונעים השפע לעבור ונשארת השפע שם בצפון וזו מה רב טובך אשר צפנת ליראך וא"כ השפע מוכנת ועומדת לבא רק חטאיו עושים מחיצה המבדלת בינו לבין השפע ובזה מובן הדמיון מזונות של אדם לקריעת י"ס כי כמו שבקי"ס הוצרך לבקע הים ביד חזקה כן בענין פרנסה צריכים לבקע מחיצת ברזל המפסקת לפני השפע שהשפיע לו הקב"ה לבא אליו. והנה לפי פירושינו זאת חקת התורה אתיא להורות שהתורה משפעת שפע לכל העולם גם למי שלא הי' ראוי' בזכות עצמו לבא לו השפע בזכות התורה שלומד הת"ח משיג השפע ולפי"ז יפה תרגם התרגום דא "גזירת" אורייתא כמו שנאמר בקריעת י"ס "לגוזר" י"ס לגזרים כן התוה"ק בוקעת וגוזרת לגזרים מחיצת ברזל הנעשה מחטאים המפסיקין בין השפע ובין ישראל: מח) בפ' בלק מה טובו אהליך יעקב משכנתיך ישראל ויל"ד אם אמר על האהלים שהם טובים למה הוצרך לומר על המשכנות שהם טובים דהרי אוהל עראי הוא ומשכן בנין קבע הוא ואם בנין עראי שלהם טוב כש"כ בנין קבע שלהם. וגם לפרש מאמר חז"ל ב"ב ס' ראה שאין פתחי אהליהם מכוונים זה כנגד זה. וי"ל דהנה בודאי אין כל העולם יכולי' לישב תמיד על התורה וצריכים להתעסק גם במשא ומתן וכדומה מעניני העוה"ז אבל העיקר שידע כל אדם שעיקר תכלית חיותו הוא השעה שיושב בבית המדרש. ורק מאחר שהוא בו"ד ויש לו כמה צרכים צריך להתעסק רוב היום בשאר דברי' כדי שיהי' אפשר לו לישב שעה בבית המדרש וכתיב משלי י"ג כ' הולך את חכמי' יחכם ואמרו חכז"ל אבות פ"א מ"ד והוי מתאבק בעפר רגליהן של חכמי' ולכך צריך איש הפשוט שאינו יודע לעסוק בתורה שיחשוב דירת עצמו לדירת עראי ורק השעה שהוא יושב בבית המדרש אצל הת"ח ושומע דברי תורה זה צריך לחשוב לדירת קבע שידע ששם הוא עיקר תכלית חיותו וידוע שיעקב הוא כינוי על מדריגה פחותה וישראל מדריגה גדולה וז"ש "מה טובו אהליך יעקב מה טוב לאנשים המכונים בשם יעקב אם יחשבו דירת עצמן לאוהל, ומשכנתיך ישראל" ורק זה הזמן שהם אצל ישראל שהוא הת"ח זה חושבים לדירת קבע, ויפה אמרו חכז"ל ראה שאין פתחי אהליהן מכוונים זה כנגד זה כי נראה בכל יום שרוב מריבות וקטטות הבאים בין איש לרעהו הם רק על עניני עוה"ז אבל אם אדם משיג שכל עניני עוה"ז הם רק עראי ודאי אין כדאי לעשות מריבה בשביל דבר עראי וזו שאמרו ע"י שחשבו דירתן לאוהל עי"ז אין פתחי אהליהן מכוונין זה נגד זה. אין מתנגד איש לרעהו רק ישבו בשלום יחדיו כי אין ראוי' בשביל עניני עוה"ז לעשות מריבה שהוא עובר כצל עוף הפורח: מט) בפ' פנחס נתעוררתי דבכל המועדים כתיב קודם תמימים יהי' לכם ואח"כ כתיב מלבד עולת הבוקר אבל בשבועות כתיב קודם מלבד עולת התמיד ואח"כ כתיב תמימים יהי' לכם ולא מצאתי בספרי וכן בש"ס שידרשו זה וחידוש בעיני שלא התעורר אחד ממפרשי התורה ע"ז. ונלע"ד דאיתא בתוספתא דפסחים פ"ה וז"ל אמר ר"י שמעתי שהשוחט תמיד שאינו מבוקר חייב חטאת ויביא תמיד אחר להכשרו חוץ מן הנשחט שנאמר "תמימים יהי' לכם" כשהן מבוקרין הן תמידין