משמרת אלעזר פא

מו) בפ' אמור בפסוק דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן. והניף את העמר לפני ה' לרצונכ' ממחרת השבת יניפנו הכהן ויל"ד דתיבות וקצרתם את קצירה כמיותרים דדי במה שאמר והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן. ועוד יל"פ מה הכוונה בתיבת לרצנכם וחכז"ל דרשו אם תעשו כמשפט הזה יהי' לרצונכם ועדיין יקשה בזה פשיטא דכל דבר הוא רק אז לרצון אם נעשה כמשפטו. ועוד יל"ד מה דכתיב ממחרת השבת ואמרו חכז"ל מנחות ס"ה שהכוונה ממחרת יו"ט והביאו הרבה ראיות לדבר זה והצדוקים כפרו בו ואמרו שהוא לעולם רק לאחר השבת מעתה יש להפליא סוף כל סוף מדוע לא כתבה התורה ממחרת יו"ט וכתבה ממחרת השבת שיש מקום לטעות בו. ועוד יל"ד על המ"ם שנכתבה בראש תיבת ממחרת דהול"ל במחרת השבת יניפנו ועוד יל"ד דתיבות יניפנו הכהן בסוף הפסוק כמיותרין דהא הפסוק מתחיל והניף את העמר. וי"ל דהנה בפ' יתרו כתיב ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלקיך וקשה דתיבת "תעבד" כמיותר דדי אם יאמר ששת ימים תעשה כל מלאכתך. ופי' הרמב"ם הובא ברבינו בחיי דכל הששת ימים אפשר לך שתעבוד את השי"ת עם עשיית כל מלאכתך כענין האבות שהי' עובדי' את השי"ת עם עבודת המקנה ושאר ענינים הגופנים אבל יום השביעי שבת כולו יהי' לה' אלקיך לא שיעשה בו מלאכה כלל עכ"ל ופירוש דבריו דמאחר שברא השי"ת את האדם באופן שהוא צריך להתעסק גם בעניני הגוף ע"כ אמר שבששת ימי החול יראה עכ"פ שיחלק זמנו שיעבוד את ה' וגם יעסוק במלאכתו אבל ביום השבת יתעסק רק בעבודת ה'. ולפי דבריו הכוונה ששת ימים תעבד את ה' וגם ועשית כל מלאכתך אבל ביום השביעי רק לה' אלקיך. ויש להמתיק עפ"י הפסוק בכל דרכיך דעהו משלי ג' ו' והובא בשו"ע או"ח סי' רל"א שכל מעשיך יהי' לש"ש שאפי' דברים של רשות כגון האכילה והשתי' והליכה וישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צורכי גופך יהי' כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו ומי שנוהג כן עובד את בוראו תמיד עכ"ל ונמצא לפי"ז אפי' אם מתעסק אדם בכל השבוע בעניני הגוף אם תכלית כוונתו כדי שיהי' לו אח"כ יום אחד יום ש"ק פנוי לעבודת הבורא נמצא שגם בעת עוסקו כל ימי החול בעניני הגוף גם אז הוא עובד את ה' וז"ש ששת ימים תעבד את ה' אעפ"י שתעשה כל מלאכתך אם יהי' כוונתך ששבת לה' אלקיך שלתכלית זה אתה עמל כל ימי השבוע כדי שתשתכר הנצרך לך ליום השבת ויהי' באפשרותך להקדיש יום השבת בעבודת ה' נמצא שגם מעשיך בכל השבוע הוא עבודת ה'. ונראה שמזה הטעם צותה התוה"ק זכור את יום השבת לקדשו דהיינו שבכל יום מימות החול יזכור את יום השבת כי ע"י זכירה זו יקדש גם את ימי החול כי בכל יום יזכור שכל פעולותיו ומלאכתו הכל הוא לתכלית השבת: ור' בחיי כתב למה בכל הלשונות יש לכל יום שם מיוחד ובלשון הקודש אין לשום יום שם מיוחד רק שבת הקודש שיש לו שם ושאר הימים נזכרים רק אחד בשבת ושני בשבת וכדומה. ותירץ שעי"ז יזכור בכל רגע ורגע את יום הש"ק למשל אחד שואל את חבירו מתי תסע למקו' פלוני וכדומה הוא יענה אותו בשלישי בשבת וכל דבר ודבר שיעשה וידבר יזכור את יום השבת ולכך כדי לקיים מצות זכור את יום השבת לא הוקבע שם לאחד מימי השבוע. והנה אם האדם עובד את כל השנה חורש וזורע וקוצר ועוסק בעבודת האדמה לצרכו ולהנאתו ורק אם יצטרך למקדש איזה תבואה יתן אותה זה לא יעלה לריח ניחוח לה' אבל אם בכל השנה בעת עוסקו במלאכתו יזכור ויחשוב אולי אזכה להעלות לה' מזו התבואה אז מעשי כל השנה נתקדש ואז יעלה לרצון לריח ניחוח לה' אם יביא קרבן מהם וז"ש כי תבאו אל הארץ וקצרתם את קצירה מיד בשעת שתקצרו השדה יהי' כוונתכם והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן שאתם עושים כל מלאכות אלו כדי שתזכו להביא ממנו למקדש ה' ואז והניף את העמר לפני ה' לרצנכם פירוש שיגביה ויקרב לה' עם העמר כל מעשיכם בכל השנה שיהי' לרצון כי ע"י העמר נתקדש כל עבודת האדמה שעשו ישראל בכל השנה כי "ממחרת השבת" יניפנו הכהן פירוש שנלמד כמו שצוה הקב"ה לאמור ממחרת השבת ולא קרא שם לאחד מימי החול כדי שיזכור תמיד את השבת עי"ז יתקדשו ימי החול עה השבת כן יניף הכהן מעשי כל השנה עם העמר שאם יתכוונו בעבודת האדמה שיזכה להביא מתבואתו לעבודת בית ה' נתקדשו כל עבודותיו. הגם שמצוה לקצור העומר בליל ט"ז בניסן מ"מ אם יארע איזה סיבה שלא יכלו לקצור אז נקצר שלא כמצותו כשר כפסק הרמב"ם ולדעת הפוסקים שהוא פסול אי אפשר לקיים פירושי עה"פ וקצרתם אבל יתכן הפירוש על והניף את