משמרת אלעזר ז

בהערה שני' של הנוב"י דבזה"ז לא יהי' חיוב לקבל פני רבו ברגל מטעם זה, ובזה מישב סתירת הסוגיא דבסוכה אמר "מחייב אינש" לאקבולי אפי' רבי' ובר"ה אמר "איבעי" לה למיזל דמשמע שהוא רק מצוה ולא חיוב ותירץ עפ"י דבריו דכיון דמי שעלה לרגל טעון לינה בירושלים וההולך לקבל פני רבו מבואר בסוכה דאדרבה שצריך לשוב לביתו באותו היום וא"ר אין שייך לומר כבוד רבו מרובה דהרי כבוד השכינה מרובה שטעון לינה, ולכך בסוכה שמביא הש"ס החילוק בין אזיל ואתי ביומא לאזיל ולא אתי ביומא לכך אמר שפיר חייב אינש ול"ש להקשות דכבוד רבו מרובה דצריך לקבל פניו בכל שבת מאחר דצריך לשוב לביתו באותו היום משא"כ בקבלת פני שכינה דטעון לינה אבל בר"ה דלא הביא הש"ס זה החילוק לכך לא הי' יכול לומר חייב ואמר רק איבעי' לה למיזל. ולי קשה דא"כ המקחן למה הקשה על ר"י מדברי ר"א ולא הקשה עליו סתם דהא כבודו מרובה מכבוד שמים שהוא נגד הסברא דהא המקשן עדיין לא ידע החילוק בין אזיל ואתי ביומא או לא. והאמת לע"ד כמש"כ לעיל דבזמן הבית אין קושיא מהא דכבוד רבו מרובה מכבוד שמים משום דחייב לקבל פני רבו בכל שבת דכבוד שמים מרובה שצריך להביא קרבן בעת קבלת פני השכינה. ובזה"ז ל"ק כלל כיון דאי אפשר לנו לקיים מצות ראי' בעזרה ל"ש כבוד רבו מרובה מכבוד שמים דע"ז אנוסין היינו במצות התורה שצותה ולא יראו פני ריקם: וע"ד סתירת הסוגיא נלע"ד פשוט דכבר הקשה הפנ"י בר"ה דהא חיוב קבלת פני רבו ברגל הוא מ"ע שהזמ"ג וא"כ יהי' נשים פטורות ותירצו הבאים אחריו דאעפי"כ אם מקיימין עושות מצוה כמו בשאר מצות עשה שהז"ג שפטורות ואעפי"כ מקיימות ומברכות עליהן וא"כ לכך אמר בר"ה "איבעי לה" למיזל דאצלה רק מצוה ולא חיוב משא"כ בסוכה אמר "אינש" דהיינו גברא שפיר אמר דחייב דאצלו הוא חיוב: ומה שכתב הנוב"י שהרי"ף והרא"ש הם מעתיקי הגמרא לכך העתיקו הגמרא כיון שיש מצוה עכ"פ גם בזה"ז לקבל פני רבו הוא תמוהא הלא אם כוונתם להביא הך דר' יצחק ללמוד ממנו שיש מצוה בקבלת פני רבו לא הי' להם להביא דברי ר' יצחק דמיירי רק ברגל והי' להם להעתיק דברי הש"ס בחגיגה דף ה' שמוכח שם שמצוה לקבל פני רבו בכל יום וכמו שכתב גם הריטב"א בסוגיין לדבר פשוט שמצות קבלת פני רבו הוא בכל יום והאיך העתיקו דברי ר"י שאפשר לטעות שיש חיוב גם בזה"ז לקבל פני רבו ובטלו מצות ושמחת אתה וביתך או אפשר לטעות שאין מצוה כלל בקבלת פני רבו רק ברגל א"ו פשוט שהרי"ף והרא"ש העתיקו הא דרי יצחק להלכה משום דחיוב זו נוהג גם בזה"ז ומצאתי ב"ה ראי' ברורה לדבריי מחגיגה דף ג' ע"א שהלכו ר' יוחנן בן ברוקה ור' אלעזר בן חסמא להקביל פני ר' יהושע בפקיעין וכתב רש"י יום טוב הי' שחייב אדם לכבד את רבו בהקבלת פנים ובמכילתא פ' בא הובא מעשה זו ואמרו שר' יהושע הי' אז כבן שבעים שנה וכן באבות דר' נתן פרק ח"י אמרו שהי' לעת זקנתו ואז כבר חרב הבית וגם מש"ס דידן מוכח כן שהרי אמרו לו מה שדרש ר' אלעזר בן עזריא והוא הי' בעת חורבן הבית כבן י"ד שנה (סדר הדורות משבת נ"ד ב') ומפורש יצא מרש"י שגם בזה"ז חייב לקבל פני רבו ברגל: ה) מסקנת הש"ס בסוכה דבאזיל ולא אתי ביומא אינו רשאי לקבל פני רבו ברגל וכן פסק הריטב"א והגהת מיימוני. ומזה תמהתי בראותי גאוני וצדיקי הדור תלמידיהם באים לקבל פני קדשם גם ברגלים למה אין מוחין בהם כמו שמיחה ר"א בר' אילעאי שאמר אינך משובתי הרגל שהרי אמרה תורה ושמחת. ויגעתי ומצאתי ב"ה שכפי כללי ההלכה המצוי' בידינו יהי' מוכח שהחיוב לקבל פני רבו ברגל הוא גם באזיל ולא אתי ליומא: הנה הרמב"ם העתיק בפ"ה מהל' ת"ת הא דא"ר יצחק חייב אדם לקבל פני רבו ברגל. והשמיט ולא העתיק חילוק הש"ס בין אזיל ואתי ביומא לאזיל ולא אתי ביומא. וכתב הכ"מ דס"ל להרמב"ם דזה החילוק אמרו בש"ס רק אליבי' דר"א אבל רבנן חולקין עליו ואין מחלקין בין אזיל ואתי ביומא לבין אזיל ולא אתי ביומא והקשה עליו הגאון ר' וואלף באסקאוויטץ זצ"ל בסדר משנה דא"כ מאי פריך הש"ס על ר"י מהך דר"א דהא אמר לך ר"י אנא דאמרי כרבנן דלא מחלקי בין אזיל ואתי ביומא לאזיל ולא אתי ביומא ע"כ חידש הוא שני דרכים בישוב דעת הרמב"ם שלא העתיק זה החילוק: אופן הראשון עפ"י שהוסיף להקשות ולתמוה האיך טעה ר"א שיהי' חיוב קבלת פני רבו גם באזיל ולא אתי ליומא דהאיך יעלה על