משמרת אלעזר עח

לא זכו ישראל לקבל את התורה כי הי' למלאכים טענה משום דינא דבר מצרא רק בשביל שנקראו בנים למקום דהיינו משום שמקיימין המצות שלא ע"מ לקבל פרס והוי מתנה ובמתנה ל"ש דינא דבר מצרא ולפי"ז נתישב באופן שלישי למה הקפיד הקב"ה במצות ספירת העומר שיקיימו אותה שלא ע"מ לקבל פרס כי עי"ז נקראו בנים למקום כי לולא זה לא הי' אפשר להנתן להם התורה כי הי' למלאכים טענה יפה תנה הודך על השמים מכח דינא דבר מצרא: מג) או יאמר עפ"י מה שפי' היע"ד שבת פ"ח ב' בשעה שבא משה לקבל את התורה אמרו המלאכים מה לילוד אשה בינינו חמדה גנוזה שהיתה תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם ואתה נותנה לבני אדם א"ל משה מה כתוב בה אשר הוצאתיך מארץ מצרים כלום למצרי' ירדתם עכ"ד ותמוהא שאלת המלאכים האיך שייך בהם שאר דיני התורה עריות וגזל וכדומה וכן משה לא מצא מענה רק כלום למצרים ירדתם, וגם למה אמרו מה לילוד אשה בינינו שאין זה שייך לטענתם וכתב דהנה הדרך שאם המלך רוצה לכבד אדם אחד איזה דבר אין מכבודו שיתן הוא בעצמו זה הדבר להאיש המכובד ממנו רק ע"י משרתיו עושי רצונו הוא שולח לו וכל זה אם היה מתנה חשובה אבל אם הדבר בעצמותו אינו חשוב אז המלך בעצמו נותן לו כי רק זה הוא החשיבות שמשמר דבר ההוא לדורות כי המלך בכבודו ובעצמו נתן לו זה הדבר להראות לו סימני אהבה מעתה מובן כי המלאכי' לא עררו על נתינת תורה לישראל רק על זה עררו דהא כל תכלית בריאת המלאכים הוא שיהי' הם שלוחי השם ומשרתיו עושי רצונו וא"כ אם הקב"ה רוצה ליתן תורה לישראל ישלח אותה ע"י מלאכים לישראל כמו ששלח מלאכים לאברהם ולשרה וכדומה אבל בזה שבא מרע"ה לשמים לקבל בעצמו התורה בזה הוא משיג גבולם וזה ששאלו מה לילוד אשה בינינו למה בא מרע"ה למעלה תנה הודך על השמים ואנו נביא התורה לישראל בשליחותך וחזקו טענתם כי בשלמא אם היתה התוה"ק כלי אין חפץ בו אז צדקת בזה כי צריך אתה ליתן המתנה בעצמך כי המתנה בעצמותה אין לה יקר אבל תורה שהיא חמדה גנוזה תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם ואתה נותנה לבני אדם אתה דייקא בעצמך ולא על ידינו והשיב להם משה תשובה נצחת כי כל זה שכתבנו שאין דרך מהמלך הנותן מתנה מרובה לאיש אחר רק שיתנה ע"י משרתיו הסובבים כסאו הוא רק אם זה האיש המקבל המתנה הוא פחות במדריגה מזה השר המשמש את המלך אז צריך המלך לחוס על כבודו שלא ליתנה בעצמו אבל אם המקבל מתנה הוא יותר חשוב אז אדרבה למה ידבר המלך עם עבדו הפחות ממדריגת המקבל המתנה: והנה איתא בזוה"ק למה ירד ה' בעצמו למצרים למקום ערות הארץ ולא שלח מלאך לשם ותירץ כי היתה הטומאה גדולה כ"כ במצרים עד שחש הקב"ה לשלח לשם מלאך פן יחטא כמו שחטאו המלאכים בדור המבול והנה מזה עצמו מוכח שישראל הם במדריגה גדולה ממלאכים דהרי המלאכים לא הי' נצרכים לבא למצרים רק על לילה אחת ואעפי"כ לא הניחם הקב"ה שחשש שיחטאו וישראל עמדו במצרים רד"ו שנה וכשיצאו ממצרים העיד השם עליהן שכולן יצאו נקיים וכשרים ויתיחסו למשפחותם ומעתה יותר כבוד להקב"ה שיתן הוא בעצמו התורה לישראל משיתנה למלאכים להביא לישראל כי ישראל חביבים אצלו יותר וז"ש להם משה אנכי ד' אשר הוצאתיך מארץ מצרים כלום למצרים ירדתם פירושו כלום הניח השי"ת אתכם לירד למצרים הלא חשש פן תחטאו א"כ מוכח מזה שישראל חשובים מכם וא"כ להם נאה ויאה לקבל התורה בעצמם ואין זה פחיתות לממ"ה הקב"ה וז"כ המדרש לא זכו ישראל לקבל את התורה פירושו לא זכו ישראל לקבל את התורה בעצמם רק מפני שנקראים בנים למקום ואם המלך רוצה ליתן מתנה לבנו הוא נותנה בעצמו ואינו נותנה ע"י שר המשמשו: מד) ובדברינו נתישב בילקוט במדבר עה"פ ויתילדו על משפחתם לבית אבותם כיון שקבלו בני ישראל את התורה נתקנאו בהן אוה"ע ואמרו מה ראו אלו להתקרב יותר מכל שאר אומה ולשון א"ל הקב"ה הביאו אלי ספרי יחוסיכם כדרך שהביאו בני שנאמר ויתילדו על משפחתם לכך מנאם בראש הספר י"ל השאלתם תמוהא שאמרו מה ראו "להתקרב" הול"ל שקבלו את התורה וגם להבין התשובה הביאו אלי ספרי יחוסיכם לכך מנאם בראש הספר בהקדם לבאר מה דאיתא ברבה ע"ז הפסוק שאו את ראש בני ישראל הכתוב בראש פרשת במדבר הה"ד צדקתך כהררי קל משפטיך תהום רבה צדקתך כהררי קל זה צדקה שאתה מביא לעולם מפורסמת היא על ההרים הללו משפטיך תהום רבה משפט שאתה עושה בעולם כתהום רבה מה תהום רבה בסתר