משמרת אלעזר עז

זו שלא ע"מ לקבל פרס. וממילא יהי' קבלת המצות בכפי' כמו תלוי' ויהיב דקייל"ן דלא הוי נתינה א"כ הי' להם מודעה על קבלת התורה ועי"ז הי' שארית לבית ישראל והי' זה רחמים וחסד גדול מהקב"ה שצום לקיים מצוה זו שלא ע"מ לקבל פרס: מא) באופן אחר י"ל למה הקפיד הקב"ה במצות ספירת העומר שיקיימו שלא ע"מ לקבל פרס ויתבאר גם המדרש בפרשת משפטים הובא בספר כתונת פסים לא זכו ישראל לקבל את התורה אלא בשביל שנקראו בנים למקום וגם לישב מה שהובא במס' ע"ז ג' שישאלו אוה"ע לעתיד למה לא כפית עלינו את ההר כמו שכפית על ישראל י"ל דבס' אהל יעקב פירש הפסוקים בפ' אחרי ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה ונכרתו הנפשות העשת מקרב עמם והקשה דיפלא מאוד מאמר בטמאכם אותה כי הי' ראוי לכתוב בהיפך ולא תקיא הארץ אתכם אם לא תטמאו אותה כי כן יורה פשט המאמר להבטחה להבטיח את העם היושב בה כאשר ישמרו התורה לא תקיא הארץ אותם ב' קשה מה שאמר כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה ונכרתו הנפשות העשת וגו' איך הוא בנותן טעם על מאמר ולא תקיא הארץ ותירץ עפ"י משל לעשיר שהי' לו בן יחיד והי' מחזיק בביתו יתום אחד למען יהי' אח וחבר אל בנו שילמדו יחד אצל המלמד שהוא מחזיק בביתו. והנער ההוא אחר שכבר הי' פה כבן בית שבע ודשן התחיל להקל בכבוד המלמד והי' אוהב לטייל בכל יום בגנות ופרדסים וביטל לימודו. וכאשר נתודע זאת אל העשיר דחף אותו מביתו ויגרשהו וילך ולימים אחדים התחיל גם בנו יחידו לילך בדרכים כאלה וכאשר שמע אביו מזה הכניסו החדרה ויכהו מכה רבה במקל וברצועה. ואחר איזה שעות כשוך חמת אביו נכנס בנו לדבר עמו ואמר לו הביננו עכ"פ למה יגרע בנך יחידך מן הנער היתום הזה הלא גם הוא עשה את אשר עשיתי אני ואליו לא עשית מאומה רק גרשת אותו מביתך הי' לך לעשות גם עמדי כן ומדוע הוספת להכות אותי מכות רבות, ויען אביו הנה היתום הזה האנכי ילדתיו, רק כאשר הי' נראה לעיני שהוא הולך בדרך הישר החזקתיו אצלי. וכאשר ראיתי כי רוח אחרת עמו הוצאתיו מביתי וגרשתיו. אמנם אתה הלא בני אתה, איך אגרשך מאת פני, דע כי כאלה וכאלה אפליא את מכותיך במוסר אכזרי ובהכרח תהי' סר למשמעתי כי לא אעזבך עד הקימי מזימות לבבי להגיעך אל האושר וההצלחה: וזה המשך הפסוקים כמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו וגו' כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם וגו' ותקיא הארץ את יושבי'. ושלא יחשבו ישראל כי הם גם כן בסורם מאחרי ה' לא יעניש אותם רק בעונש זם בלבד כי הארץ תקיא אותם כאשר קאה את הראשוני'. לזה אמר לא כן הדברי' ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם ר"ל לא תחשבו שיגיע אליכם רק כמשפט שהגיע אליהם רק כי כל אשר יעשה מתועבת האלה ונכרתו הנפשות העשת מקרב עמם ובהכרח ושמרתם את משמרתי ולא תטמאו בהם והטעם כי אני ה' אלקיכם עכ"ד ולפי"ז מיושב שאלת אוה"ע כי על ישראל שהם בניו כפה הקב"ה ההר כגיגת כי לבנו אם אינו רוצה ללמוד מכה אותו מכה רבה עד שבעכ"ח ילמד אבל אוה"ע כשגלו דעתם שלא רצו לקבל את התורה דחפם והדפם וגרשם מעל פניו ומבואר כוונת המדרש לא זכו ישראל לקבל את התורה אלא בשביל שנקראו בנים למקום כי לולי זה לא הי' כופה עליהם ההר כגיגית רק הי' מגרשם מעל פניו כמו שעשה לאוה"ע. וא"ש למה הקפיד הקב"ה במצות ספירת העומר שיעשו המצוה שלא ע"מ לקבל פרס כי הקב"ה היודע עתידות ידע שימאנו ישראל לקבל את התורה ואם יכפה עליהם ההר ישאלו אוה"ע למה לא כפית עלינו את ההר לזה צוה אותם שיקיימו מצוה ספירת עומר קודם מ"ת שלא ע"מ לקבל פרס כי עי"ז נקראו בנים למקום כמו שהבאתי באות שלפ"ז כי זה החילוק בין בן לעבד וע"י שיקיימו מצות ספירת העומר שלא ע"מ לקבל פרס יזכו הם בקבלת התורה ולא יזכו לזה כל האומות: מב) או יאמר עפ"י שפירש בס' תפלה למשה דטענת המלאכים שאמרו תנה הודך על השמים הי' מכח טענת דינא דבר מצרא כי הם שכנים להתורה וראוי לתנה להם. אולם הא במתנה ל"ש דינא דבר מצרא רק במקח וממכר חו"מ קע"ה סנ"ד בשלמא אם הי' ישראל מקיימין את המצות ע"מ לקבל פרס אז שפיר הי' דומה נתינת התורה למשא ומתן כי אנו קבלנו עלינו לעשות המצוה ועבור זה יתן לנו הקב"ה שכר אבל מאחר שישראל מקיימין המצות שלא ע"מ לקבל פרס א"כ הוי השכר שנותן לו הקב"ה רק כמתנה ובמתנה ל"ש בי' דינא דבר מצרא. ומובן המדרש