משמרת אלעזר עו

וי"ל עפ"י שפירש אבי הגאון פמ"ג בספרו מאירת עינים הפסוק שיר השירים א' ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין, עפ"י שהובא במס' תענית ז' דאמרה בת קיסר לר"י תורה מפוארה בכלי מכוער והשיב לה באיזה כלים מחזיק אביך היין והשיבה בכלי חרס אמר לה לך תנם בכלי כסף וכלי זהב ועשתה כן והחמיץ אמר לה אף התורה אינו מתקיימת אלא במכוער. וכתב שכל זה גרם מחמת שקבלנו התורה ע"י בו"ד שהוא עובר לכן שוכחין ג"כ מה שלומדין ולכך אין התורה מתקיימת אלא בכלי מכוער אבל לע"ל שנלמוד תורה מפיו של הקב"ה לא נשכח התורה ואז תתקיים גם בכלי יפה ותהי' התורה טוב מהיין וז"ש ישקני מנשיקות פיהו שנלמוד תורה מהקב"ה בעצמו ואז טובים דודיך מיין אבל בזה"ז ע"י שלמדנו מפי משה אינו רק כיין שאינו מתקיי' רק בכלי חרס עכ"ד. ומעין זה נראה כשנתבונן במשכן האיך הי' אפשר שיחרב הא מדכתיב הוקם המשכן דרשו חכז"ל שמות רבה פנ"ב שמעצמו הוקם וא"כ כמו בבריאת שמים וארץ שנבראו בדבר ה' הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמד והארץ לעולם עומדת וא"כ הי' מן הראוי ק"ו למשכן שבו השרה הקב"ה שכינתו שיתקיים לעולם ונראה ג"כ משום שציווי הקמת המשכן הי' על ידי שליח בו"ד שהוא עובר לכן לא הי' קיים משא"כ שמים וארץ שנעשו בדבר ה' בלי שליח וז"ש אלה פקודי המשכן שנחסר המשכן. וכן משכן העדות שגם התורה נתמשכנה שהשכחה גוברת מאוד הטעם לאלו שניהם הוא אשר פקד עפ"י משה שהוא בו"ד עובר משא"כ לעתיד שנאמר תורה מאתי תצא וכן מקדש ה' כוננו ידיך יתקיימו שניהם לעולם בלי מגרעת: מ) בפרשת אמור בפסוק וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה. ואיתא ויקרא רבה פכ"ח בזמן שישראל עושין רצונו של מקום אז הן תמימת אבל כשאין ישראל עושין רצונו של מקום אז אינן תמימת י"ל בשנקדים קושית הגמרא ב"ב י' דהכתוב קורא לישראל בנים ובפעם אחר קורא אותן עבדים ומשני כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקו' נקראים בנים ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקו' אז נקראי' עבדי' ולכאו' תמוהא דמשמע להיפוך דבנו גם אם אינו עושה רצונו של אביו עכ"פ בנו הוא מתולדותו אבל עבד אם אינו עובד את רבו במה הוא עבדו. ונראה עפ"י המשל שכתבו המפורשים למלך שסבבוהו צריו מארבע רוחות ושלח לצד אחד חיל גדול ובנו בראש החיל ובצדדים האחרים שלח ג"כ חיל גדול ובראש כל חיל שר צבא. והנה כל אחד מהשרים רוצה שכל השרים האחרים ינוצחו מהאויב ורק הוא ינצח האויב כי כל כוונתו לכבודו ולא להנאת המלך ומה איכפת לי' אם יהי' להמלך זמן מה צער מנפילת שריו הלא עכ"פ כל הכבוד יהי' אז לו כי רק בכחו הי' לנצח האויב, לא כן בן המלך ברצונו שכל שרים ינצחו במלחמה כי הוא אינו רוצה בכבוד רק רוצה בהנאת אביו. ולפי"ז מובן יפה ששנים עושי' מצוה אחת ואעפי"כ משונים זה מזה כרחוק מזרח ממערב כי יש שעובד בעבור שיקבל שכר ע"ז וא"כ אין עובד את אדונו רק את עצמו שהוא רוצה בשכר והשני אינו עובד עבור שכר ורק כל כוונתו שיהנה אביו שבשמים זה הוא בבחינת בן וזו שאמר בזמן שאין עושין רצונו של מקו' פירוש שמקיימין כל המצות אבל אין כוונתם כדי למלאות רצונו של מקו' רק למלאות רצון עצמם זו נקרא עבד שעובד את אדונו לתכלית עצמו לקבל שכר. ובזמן שישראל עושין רצונו של מקו' פירוש שעושי' המצות רק כדי שיהי' לרצון ולנחת לפני המקו' זה הוא בחינת בן. והנה תם ותמים הוא שאינו עובד ע"מ לקבל פרס וכן פירש המהרש"א בח"א מאחז"ל מכות כ"ד הולך תמים זה אברהם שהטעם הוא בשביל שעבד הקב"ה שלא ע"מ לקבל פרס לכך נקרא הולך תמים ולפי"ז כוונת הפסוק תמימת תהיינה שהוא מבקש מישראל שיקיימו מצות ספירה שלא ע"מ לקבל פרס רק לעשות נחת רוח לאבינו שבשמים. וזו שאמרו חכז"ל בזמן שישראל עושין רצונו של מקום אז הן תמימת אבל כשאין עושין רצונו של מקום רק להנאת עצמם לקבל פרס אז אינן תמימת: ועדיין צריך טעם למה צוה הקב"ה במצות ספירת העומר שיקיימו שלא ע"מ לקבל פרס יותר מכל מצות שבתורה שלא מצינו כן בשאר מצות י"ל שהי' זה לטובת ישראל דאמרו בשמות רבה פ"ג ראה ראיתי אתה רואה ראי' אחת דהיינו מתן תורה ואני רואה שתי ראיות שגם יעשו העגל. דהנה לכאור' הי' אז סכנה לכלותם כולם אמנם כבר אמר ר' אחי בר יעקב מכאן מודעה רבה לאורייתא שהיתה קבלת התורה באונס ע"י כפי' ולכך הוקל העונש קצת. אמנם המפרשים נתקשו בזה הא קייל"ן ב"ב מ"ח דתלוי' וזבין הוי זבינא זבינא וכיון שהקב"ה משלם שכר עבור קיום המצות א"כ הוי זבינא ומועיל הכפי' וא"כ הי' ח"ו מכלה את ישראל לכך הקדים הקב"ה וצוה את ישראל במצות זו של ספירת העומר קודם מ"ת שיקיימו מצוה