משמרת אלעזר עה

התורה ואדרבה רוצים להרס ולשרש אחרי' עד שלא יהי' לה עמידה ח"ו לזה בא הרמז שגם אם אותן שהי' ראוין לסוכך על התורה יבגדו בה ויהי' לבם מלא תרמית לדחות את התירה לבל יהי' לה מקום להתקיים אעפי"כ יעמוד הארץ לנצח בנס ולא תשכח מפי זרעו ואויבי התורה יכלו: לו) בפ' תצוה בפסוק ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך איתא ברבה פל"ז הרע למשה א"ל הקב"ה תורה שלי היתה ולך נתתי ואלמלא לא נתתי' לך לא נתקיימו שמים וארץ. ותמוהא וכי מרע"ה שאמרו חכז"ל עליו נדרים ל"ח טוב עין זה משה ירע עינו באחיו אהרן בתת לו הקב"ה הכהונה וגם תשובת הקב"ה אין מובן במה ישקיט זה דעת מרע"ה י"ל ודאי לא הרע למשה גדולת אהרן ואדרבה הרע בעיניו לפי שאמר לו הקב"ה ואתה הקרב "אליך" שמשמעותו שיקריב אהרן אליו למדרגתו שנשמע מזה שמרע"ה גדול במדריגה מאהרן וזה הרע בעיניו כי לפי דעתו הי' אהרן אלף פעמים יותר צדיק ממנו וע"כ הרע לו על שאמר הקב"ה הקרב אליך ובאה לו תשובה נאותה מהקב"ה כי ידוע שתוה"ק נקראת תורת משה והטעם נ"ל עפ"י שאמר אמו"ר הגאון רשכבה"ג המהר"ם שיק זי"ע בשם רבו בעל ח"ס זי"ע שהקשה האיך נתקיימו שמים וארץ לאחר שבירת הלוחות הלא תנאי התנה הקב"ה במעשי בראשית אם יקבלו ישראל את התורה יתקיימו ואם לאו יחזיר את העולם לתהו ובהו וכיון שע"י שעשו ישראל את העגל הוצרך מרע"ה לשבור הלוחות כדי לדונם כפנוי' וא"כ נתבטלה הקבלה ועל מה נתקיימו שמים וארץ עד קבלת לוחות שניות ותירץ כיון שעכ"פ מרע"ה קיבל את התורה נתקיימו בזכותו שמים וארץ. ולכך הי' מן ההכרח שיתן הקב"ה את התורה למרע"ה במתנה כדי שיתקיימו על ידו שמי' וארץ ולכך נקראת התורה על שמו. ולכך באמת הגם שהי' אהרן צדיק גדול בענין תורה שהי' נצרך לכהנים להורות כדכתיב יורו משפטיך ליעקב עכ"ח הוצרך לקבל ממרע"ה וכמו שמצינו תמורה ט"ז שהשיב הקב"ה ליהושע בעת ששאל על ג' אלפים הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה משה עבדי מת ותורה צריכין לקבל דוקא ממרע"ה. וזו שהשיב הקב"ה למרע"ה אל ירע עיניך באמרי "הקרב אליך" כי תורה שלי היתה ולך נתתי' "פי' לך לבדך" כי אלמלא נתתי' לך לא נתקיימו שמים וארץ כקושית הח"ס שבין לוחות ראשונות לאחרונות לא הי' העולם מתקיים ולכך בענין תורה כל אחד אפי' אם כגובה ארזים גבהו צריך לקבל דוקא ממך ואין זה פחיתות לאהרן: לז) בפ' תשא בפסוק ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה והי' כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה. ויל"ד דתיבת כל כמיותר. וגם תיבות מחוץ למחנה השנית כמיותר דהא כבר נזכר בקרא לפני זה שהי' מחוץ למחנה ועוד דקדק רש"י דהול"ל יוצא אל מחוץ למחנה יצא משמע לשון ציווי י"ל דהנה לפי טעם רש"י מנודה לרב מנודה לתלמיד עדיין יקשה דהא הי' הרבה אנשים שלא חטאו בעגל וא"כ למה יצטרכו הם לילך רחוק מחוץ למחנה. אמנם הבעל הטורים כתב מכאן שצריך אדם לגלות למקום תורה ומעתה גם לאותן שלא חטאו בעגל יש להם תכלית במה שהאהל מועד הוא חוץ למחנה כדי שיקיימו הוי גולה למקום תורה וז"ש והי' "כל" מבקש ה' גם אותן שלא חטאו בעגל יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה והוא לשון ציווי כו מצוה לגלות למקום תורה ודייקא לחוץ למחנה כי יותר תתקיים התורה בידך אם תגלה עבור אהבתה ממקומך: לח) בפ' ויקהל בפסוק ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברי' אשר צוה ה' לעשות אתם. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי קדש יהי' לכם. ויל"ד דשתי תיבות לעשת אתם כמיותרין דהא מיד יאמר מה שצוה ה'. ועוד קשה דאין שייך כלל הלשון לעשת אתם דהא לא צוה להם דבר לעשות בקום ועשה רק בשוא"ת שאל יעשו מלאכה ביום השבת. והמלאכה בחול אינו מצוה. וי"ל דאיתא באבכיר הובא בילקוט בכל התורה לא נאמר ויקהל רק במצות שבת משום שצוה הקב"ה למרע"ה שבכל שבת ושבת יקהיל קהלות ברבי' וידרוש לפניהם התורה ומצותי'. ואמרו חכז"ל סנהדרין י"ט ב' כל המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן. הרי שמי שמלמד את חבירו תורה נחשב כאלו עשאו ולפי"ז אמר להם משה דעו שתכלית שביתת שבת הי' כדי לעסוק כל יום בתורה וז"ש אלה הדברים אשר צוה ה' "לעשת אתם" דהיינו שצוה לעשת אתם מלשון אשר עשו בחרן דהיינו ע"י שיקהיל קהלות וילמדם תורה יחשב כאלו הוא בראם ועשאם ואימתי אפשר זה וביום השביעי יהי' לכם קדש: לט) בפ' פקודי בפסוק אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה ויל"ד על כפילות משכן משכן ומה העדות. ואשר פקד על פי משה כמיותר דלא מצינו כן בשאר מצות