משמרת אלעזר עד

שהוא רק סיפור דברים וצריך להבין איזה כוונה יש בזה. וי"ל דהנה בכל יום אנו רואים ישראל קדושים הן נוהגין כבוד בס"ת מחבקין ומנשקין אותה וקמין מפני' ואין מספרין זע"ז בעת קריאת ס"ת וקונים כלי קודש מכסף וזהב ופרוכת נאה אבל בעוה"ר כל זה הכבוד הוא רק לס"ת שמונח בארון אבל שיקחו הס"ת לחוץ ויפתחו אותו ללמד את בניהם תורה ולהשיא בתם לת"ח ולהחזיק ביד לומדי תורה זה אין עושים וזו עיקר כבוד התורה כי מה להקב"ה בכלי כסף וזהב ומה לו בנשיקות שלהם בזה לא תתקיים התורה ומי שאוהב באמת התוה"ק ימסור נפשו עליה שיהי' בניו ת"ח ושישיא בנותיו לת"ח ויחזיק ביד ת"ח כי רק בזה יש עמידה וקיום לתוה"ק וזו שאמר בת אחת היתה לי שהיא התוה"ק ואין אתם מוציאין אותה ללמוד ממנה ולפרסמה אלא חבושה בארון כל זמן שהיא חבושה בארון אתם מכבדים אותה ומה לי בכבוד הזה תוציאוהו מהארון ולמדו ממנה אתם ובניכם זהו כבוד התורה: לה) הנה מאוד יפלא למה צוה הקב"ה לעשות כרובים במקדש בקדש הקדשים הלא הקפיד עלינו מאוד לבל נעשה שום פסל ותמונה. ובאמת מצינו לחכז"ל פתיחתא איכה רבתי פתח ר' יצחק שספרו לנו כי בעת החורבן בעת באו גוים מקדשה וראו הכרובים שחקו על ישראל ואמרו שאך שקר מה שאמרו ישראל שאין מאמיני' בצלמים וי"ל בשנקדים לתת טעם למה שאמרו חכז"ל פסחים מ"ט גדולה שנאת ע"ה לת"ח וגו' ושנה ופירש יותר מכולם למה יהי' זה שונא יותר להתורה מכולם, ונראה דכתיב איוב כ"ח לעשות לרוח משקל שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ואינו נותן לשום אדם יותר יצה"ר ממה שיש בכחו לכובשו כי אם לא כן אנוס יחשב בעשותו דבר עבירה ואמרו חכז"ל בקדושין ל' בראתי יצה"ר בראתי תבלין כנגדו שהיא התורה שבלימוד התורה יש כח לנצח היצה"ר והנה לכן כל אדם שבכחו והבנתו ללמוד תורה נותנין לו יצה"ר גדול משאר אנשים לפי שיש בכחו לכבשו כי יש לו כלי קרב להלחם נגדו וזו שאמרו חכז"ל סוכה נ"ב כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו והנה כל זה אם הת"ח עוסק בתורה אבל אם פנה עורף לתוה"ק ואינו עוסק בה זה עלול להיות רע יותר מן הע"ה כי יצה"ר גדול יש לו כבן תורה ובכלי קרב אינו משתמש להלחם נגדו והוא ממש כאביון שהי' לפני זה עשיר שהוא רעב הרבה יותר מן העני בתולדתו כי יש לו תאוה כעשיר ונכסי' כעני ולכך הוא רעב הרבה יותר מן העני מתולדתו ולכך שנה ופירש יותר מכולם. לאחר שנים נדפס ס' יין הרקח פירש כן שם בפסחים והנה ידוע שכנגד סכנה מחוץ בקל אפשר להשמר כמו להשמר ממים עושים גדר אבני' וכן נגד אש וברק יש תחבולות להשמר ולהנצל מהם לא כן אם יסודות הבית נתמוטטו אז אין תקנה להבית וכן הוא בקינות לת"ב אוי לבית שמהרסיו משלו וככה הוא בענין התורה. כי תמיד בכל עת הי' להתוה"ק שונאים אשר עמדו כנגדה לבטלה ולהרסה אמנם אין בזה סכנה להתוה"ק כי כל איש ישר הולך יודע שזה שונא התורה ואין מתפתה לשמוע בקול דבריו בהסיתו אותו נגד התורה אמנם אם אנשים אשר מוחזקים בעיני העולם לבני תורה והעולם מחזקי' אותם לעמודי התורה אם הם בגדו בה כמו שנה ופירש זה הוא סכנה עצומה לתוה"ק כי לפי ראות העין הם מחזיקים בתורה ושבע תועבות בלבם והעולם טועין אחריהן כי אין מכירין ברמאותם וחושביה אם זה שהוא בן תורה אומר כן ודאי האמת אתו ואז אם יסודי הבית ירופפו אז ח"ו סכנה עצומה שיפול הבית ולזה כדי שנחזק לבינו ולא נירא גם מזה ושיהי' הבטחתינו שלימה כי לא תשכח מפי זרעו ושכל שונאי התורה יאבדו והיא תעמוד לנצח בא ענין הכרובים דבס' צרור המור התעורר לאיזה תכלית הי' הנס הגדול המובא במס' ב"ב צ"ט ובמגילה י' ב' שהי' הכרובי' רחבים כרוחב כל הכותל ומקום הארון אינו מן המדה ובנס הי' עומד והלא הקב"ה לא עביד ניסא למגנא ובודאי הי' איזה תכלית לזה הנס. וכתב כי הי' תכלית גדול לזה כי בעוה"ר כשאנו רואים מעמד ומצב תוה"ק בדורותינו שאין מחזיק בידה ואין מנהל לה הכל פורשים מן התורה ואין מי שישיא בתו לת"ח ועוסקי תורה דלים ועניים ואין להם פרנסה להביא טרף לביתם פן ח"ו ירף לבינו וידמה לנו שכמעט לא נשאר בכל העולם מקום עמידה לתוה"ק לכך בא הנס הזה לחזק לבבינו לבל נדאוג כלל כי התוה"ק תעמוד לנצח ואם כפי ראות העין ובדרך הטבע אין לה מקום להתקיים תתקיים בנס הלא תראה בביהמ"ק שלא הי' מקו' כלל להארון לעמוד שם ואעפי"כ עמד בנס כן תתקיי' התורה לנצח. ויש להוסיף דהנה כתיב והי' הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת שהי' נראה מזה שהם רוצים להגן על התורה ושיהי' הארון חופף תחת צל כנפיה' ובאמת הרחיבו הכרובי' עצמם כ"כ עד שלא נשאר מקום להארון על מה לעמוד והוא משל על אותן אנשי' שלפי ראות עין הם רוצים להגן על התורה ועי"ז באים בקורבה אצל