משמרת אלעזר ו

ליבנה הרי דאחר פטירת ריב"ז. שהי' כבר אחר חורבן הבית הלך ר"א ליבנה וכן איתא בירושלמי דסוטה פ"ט מעשה שנכנסו זקנים לעלי' ביבנה נתנו עיניהם בר"א בן הורקנוס ובסנהדרין ל"ב ב' אמרו צדק צדק תרדוף אחר ר"א ללוד הרי שהי' ר"א דר בלוד. אמנם כבר אמרו חכז"ל שגלו מיבנה ללוד וכן איתא בתוספתא מובא בר"ש פ"ד דידים מ"ג א"ר יוסי בן דורמסקת אני הייתי מזקנים הראשונים שגלו מיבנה ללוד והי' שם ר"א הנך רואה שר"א דר בלוד רק לאחר החורבן וכיון שהמעשה במס' ר"ה והמעשה במס' ביצה שניהם הי' בלוד שפיר פריך הש"ס דמזה מוכח דהי' לאחר החורבן עכ"ד הנחמדים וא"כ כיון שגם מעשה הנזכר כאן בענין קבלת פני רבו הי' בלוד הרי מוכח בפירוש דגם בזה"ז חיוב לקבל פני רבו ברגל ודלא כנוב"י עוד קשה לי על תירוץ הנוב"י דאם הי' מעשה דר"א בזמן שביהמ"ק הי' קיים א"כ למה לא הלכו ר"א ור' אילעאי לירושלים לקיים מצות ראי' ולאכול שלמי שמחה והאיך שבתו בלוד ואם גם נדחק שאירע טומאה וכדומה לר"א שלא הי' אפשר לו להתראות פנים בעזרה מ"מ קשה על ר' אילעאי שכפי המבואר בש"ס הי' דר במקום רחוק מר"א והאיך הלך לקבל פני רבו בלוד ועזב מלקבל פני השכינה בירושלים וצריכין לומר שגם לו אירע איזה טומאה וידע בביתו שגם לר"א אירע איזה טומאה וזה ודאי דוחק גדול א"ו נראה ברור שזה המעשה היתה לאחר חורבן הבית ומוכח דגם לאחר חורבן הבית החיוב לקבל פני רבו ברגל: ג) ומה שתירוץ הנוב"י בתירוצו השני משום דר"א קרא דריש בעניי לא אוכל לירד לסוף כונתו כי אעפי"כ שפיר יש לתרץ דבזמן שביהמ"ק קיים שהוא חייב לקבל פני רבו אז דוחה מצות ושמחת אתה וביתך אבל בזמן שאין ביהמ"ק קיים שאין חיוב בקבלת פני רבו רק מצוה שפיר אמר ר"א שמשבח את העצלנים כי מצות ושמחת הוא חיוב ומצות קבלת פני רבו ברגל אינו חיוב אז ומה יענה הנוב"י לפי האמת לשיטת הכ"מ שכתב בפ"ה מהל' ת"ת לדעת הרמב"ם שלא העתיק החילוק בין אזיל ואתי ביומא לבין אזיל ולא אתי ליומא שהרמב"ם ס"ל דזה החילוק נאמר רק אליבי' דר"א אבל לרבנן חייב לקבל פני רבו ברגל גם אם אי אפשר לו לחזור לביתו באותו יום וא"כ קשה תיפוק לי' דצריך לקיים מצות ושמחת ועכ"ח צריכין לומר דחיוב קבלת פני רבו דוחה למצות ושמחת א"כ למה לא יוכל הש"ס לתרץ כן דר"י מיירי בזמן שביהמ"ק קיים שהי' חייב במצות קבלת פני רבו ברגל לכך דחי מצות ושמחת ור"א דהי' בזמן הזה שפיר אמר דמצות ושמחת דוחה למצות קבלת פני רבו שאינו חיוב בזה"ז א"ו מוכח מזה דחייב לקבל פני רבו ברגל גם בזה"ז: ולכאו' עלה ע"ד דיש ליישב קושית הנוב"י דגם אם נימא דבזה"ז אין חיוב לקבל פני רבו ברגל אעפי"כ פריך הש"ס שפיר עפ"י מה שכתבו התוס' במס' מ"ק י"ד ב' דבזה"ז אין כאן מצות שמחה מה"ת דעיקר מצות שמחה בשלמי שמחה ולפי"ז י"ל דמהכא דייק הש"ס דמדנקט ר"א הקרא ושמחת עכ"ח דהי' זה המעשה בזמן שביהמ"ק קיים דבזה"ז לא שייך מצות ושמחת מה"ת אבל לאחר העיון זה ליתא דהא בלא"ה יקשה דעדיין מה פריך הש"ס לשיטת הרמב"ם וסמ"ג דמצות שמחה נוהג מה"ת גם בזה"ז בשאר דברים ועוד דהא כבר הוכחתי לעיל מהא דהיתה המעשה בלוד וגם מהא דר"א ור' אילעאי לא הלכו לרגל לירושלים מוכח דהי' לאחר החרובן וא"כ בלא"ה יקשה לשיטת התוס' ועכ"ח צריכין לומר דכיון דמצות שמחת יו"ט דרבנן הנוהגת בזה"ז נצמח ממצות שמחת יו"ט שהי' דאורייתא בזמן שביהמ"ק קיים מקרא דושמחת לכך נקיט ר"א קרא דושמחת, ועדיין הי' מקום לישב קושית הנוב"י דהא כל עיקר טעמו של הנוב"י הוא דבזה"ז אין בו חיוב לקבל פני רבו משום שלא יהי' כבוד רבו חמור מכבוד שמים וא"כ הא בימי התנאים והאמוראים הי' להם אפר פרה חגיגה כ"ה והי' אפשר להם להטהר וא"כ הי' מחוייבים לעלות לרגל וממילא שפיר פריך הש"ס מר"א דאז הי' עדיין חיוב לקבל פני רבו ברגל כמו בזמן שהי' ביהמ"ק קיים. אמנם הרי ראינו שלא הלכו אז לרגל והגם שכתבתי לעיל שיש לדחות בדוחק שאירע לשניהם טומאה וידעו זה מזה עדיין לא עלתה ארוכה בזה לקושית הנוב"י דעיין בשו"ת מהר"ץ בסופו שהרבה שנים אחר החורבן לא הי' להם אפשרות לעלות ולראות ולהקריב קרבנות כי הי' סכנה בדבר מגזירת מלכות רומי וא"כ לסברת הנוב"י שפיר הי' אפשר לתרץ דאז כיון דלא הי' יכולין לעלות לרגל לא הי' חיוב לקבל פני רבו ברגל משום שלא יהי' כבוד רבו חמור מכבוד שמים א"ו כמו שכתבתי למעלה דאדרבה כיון שאנוסים הן ואין יכולין לעלות לרגל אין בזה משום כבוד רבו מרובה דכי אם אי אפשר לנו לקיים מצוה אחת נבטל בשביל זה מצוה אחרת: ד) וראיתי ביד שאול סי' רמ"ב ס"ק ט"ו שמביא בשם ספר ב"ה להקשות קושית הנוב"י דהאיך אפשר שיהי' חיוב לקבל פני רבו בכל שבת הא יהא כבוד רבו חמור מכבוד שמים והיד שאול התעורר