משמרת אלעזר סז

וי"ל בשנקדים לבאר מאמר רות א' ותאמר רות לחמותה וגו' באשר תמותי אמות ושם אקבר וכה יעשה ה' לי וכה יוסיף כי המות יפריד ביני ובינך, וקשה דהי' לה לומר כי רק המות יפריד ביני ובינך ב' קשה דבכל מקום שנאמר כי הוא נתינת טעם ואיזה נתינת טעם הוא כאן ג' צריכין להבין למה הפסיקה באמצע דברי' באמרה כה יעשה ה' לי וכה יוסיף וגם על מה כוונה באמרה כה יעש' ה' לי. ד' קשה קושיא גדולה על רות הצדיקת שסופרת והולכת כל העניינים וסיימה ושם אקבר וכי שם הוא סוף האד' הלא אנו בני ישראל מאמיני' בשכר ועונש עוה"ב ובתגמול הנפשות ולמה לא אמרה כאשר תצרר נפשך בצרור החיי' שם אצרר גם אני וי"ל כי רות עצמה השכילה בדברי' להסיר ממנה החשד שלא תאמין ח"ו בגמול הנפשות בשנקדים מה שמקובל בפי חכמי ישראל שנשמת גרים המתגיירים הם תחת כנפי השכינה ונשמות ישראל הם למעלה מכנפי השכינה ורמזו זה במאמר בועז אשר באת לחסות "תחת כנפיו" רות ב' וממילא מיושב שלא הי' אפשר לרות לומר במקו' שתצרר נפשך אצרר גם אני כי שם במקו' הנשמות יש חילוק ופירוד ביניהם כי רות להיותה גיורת חופפת תחת כנפי השכינה ונעמי להיותה ישראלית נשמתה על כנפי השכינה. ולפי"ז כיון שסיימה רות ושם אקבר רצתה להסיר החשד ממנה שהיא אינה מאמנת בתגמול הנפשות לכן אמרה אני יודע כה יעשה ה' לי וכה יוסיף שגם לאחר שאקבר יגמול ה' חסד עמי בעולם הנפשות והא שהפסקתי אצל הקבור' הוא כי המות יפריד ביני ובינך כי שם בעולם הנפשות נהי' במקומות נפרדים כי אני תחת כנפי השכינה ואתה למעלה מכנפי השכינה והיוצא מדברינו כי יש לעם ישראל סגולה גם נגד הגרים המתגיירים מכל האומות שהם קרובים יותר אל ה' ונשמתם חופפת למעלה מכנפי השכינה וז"כ הפסוק ואשא אתכם "על כנפי נשרים" הוא רמז שיזכו שיהי' נשמותיהן למעלה מכנפות השכינה "ואבא אתכם אלי" פירוש קרובים אלי ובזה והייתם לי סגלה מכל העמים פירוש גם מהחלק הטוב שבעמים שיתגיירו יהי' לכם סגלה זו שנשמותיכם יהי' למעלה מכנפי השכינה: כ) בפסוק וכל העם ראים את הקולות ואת הלפידם ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו מרחק. ויליד דתיבות וירא העם הוא כמיותר דהלא הפסוק מתחיל וכל העם רואים עוד צריך ביאור מה הכוונה באמרו ויעמדו מרחק וי"ל דהנה לכאור' יפלא מה זה שאמר וינועו דהלא בודאי אי אפשר לשנות מקומו מבלי תנועה וביארתי עפ"י מה שהובא בזוה"ק הובא בצרור המור פ' צו ששאל עכו"ם אחד את ר"א בר ר' שמעון מה הטעם שכל איש ישראל בעת עסקו בתורה או בתפלה גופו מתנועע והוא באמת דבר פלא שעד היום כן הוא שכמעט אי אפשר לעסוק בתורה או תפלה בלי תנועת גופו. והשיב כי נר ה' נשמת אדם והוא כמו להב האש שמתנועע תמיד בעת שנותנים שמן לתוך הנר וכן בשעה שאדם עוסק בדבר מצוה נתלהב נשמתו בתוכו וזה גורם גם תנועת הגוף. ומעתה מובן כשזכו ישראל בעת קבלת התורה לקבל פני השכינה נתלהב נשמתם בקדושה גדולה עד שגם בגופם נראה תנועה וז"ש וינועו. ומצאתי שכוונתי בזה הפירוש להגאון צרור המור. וזו כוונת הכתוב שאמרו חכז"ל שקלים י"ד מוראו ית' על הקרובים יותר מעל הרחוקים אצל מלך בו"ד כל הקרוב יותר אל המלך תוגדל מעלתו בעיני עצמו כי ראה גדולתו שהוא קרוב למלכות אבל אצל ממ"ה הקב"ה הוא להיפוך כל מי שזוכה יותר להשיג גדולת הבורא ב"ה אז תוקטן מעלת עצמו בעיניו מאוד וגדולי הצדיקי' הם בטלים במציאות כמעט כי לרוב השגתם מגדולת ממ"ה הקב"ה הם מרגישין שפלות עצמם ולזה מרע"ה שזכה למדריגה היותר גדולה נאמר עליו והאיש משה עניו מאוד מכל אדם וכן אנו רואים בחוש בכל יום כי אדם פשוט זכאי בעיניו וחושב עצמו לצדיק ומקורב אל הקב"ה וכל שייטיב אדם מעשיו יראה תמיד יותר ויותר האיך הוא מרוחק מהקב"ה וזה שסיפר הפסוק בעת ראותם הקולת והלפידם ונתקדשו מאוד עד שינעו אז וירא העם ויעמדו מרחוק אז ראו והבינו האיך רחוקים הם מהקב"ה כי טרם נתקדשו כבר חשבו עצמם לכשרים וקרובים להקב"ה רק לאחר שנתקדשו אז ראו והבינו כי יעמדו מרחק ולפי"ז א"ש שתיבות וירא קאי על ויעמדו מרחוק: כא) הנה על מצות ע"ז הנאמר מפי הגבורה מחוייבין למסור נפש ואני יעבור ואיתא בפסחים כ"ה א"ר יעקב א"ר יוחנן בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה היכי דמי אי נימא דאיכא סכנה אפי' עצי אשירה נמי, ואי דליכא סכנה אפי' כל איסורין שבתורה נמי לא. לעולם דאיכא סכנה ואפ"ה עצי אשירה לא דתניא ר"א אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך אנא לומר לך אם יש אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ויש אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך. והקשה הר"ן דלמה לי' להש"ס להביא הך ברייתא