משמרת אלעזר סה

אדם מוסר נפשו לה' זו המדרגה שאין למעלה הימנו כמו שמסופר מצדיק אחד שאמר אלו הי' יודע שעבור המצות הי' בא לגיהנם ועבור העבירות הי' בא לגן עדן אעפי"כ הי' עושה המצות כיון שיודע שמזה נהנה השי"ת והנה גם כאן אם אדם סובל עול תורה ומשים לילות כימי' ומנדד שינה מעיניו באהבתו אותה ודאי הוא דבר גדול אבל עוד יותר מזה אם מניח לימודו מה שתאב נפשו אליו ומבלה זמנו בלימוד אחרי' כדי שגם אחרי' ילמדו תורה ועי"ז מונע עצמו מלימוד זו מדריגה גדולה. והנה בכתובות דף צ"ו א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כל המונע תלמידו מלשמשו כאלו מונע ממנו תסד שנאמר "למס" מרעהו חסד הרי שחכז"ל פרשו תיבת "למס" לשון מונע שהרי פרשו למס מרעהו חסד מונע ממנו חסד. ומעתה זו שאמר ויט שכמו לסבל עול תורה ועוד יותר מזה ויהי למס עבד פירוש אפי' שהי' נמנע עי"ז בעצמו מלעבוד שהוא הי' חפץ ללמוד ש"ס ופוסקים ונמנע מזה ע"י שהוא מורה הוראות לאחרי' וכפרש"י זה מדריגה יותר גדולה ממי שנוטה שכמו לסבל עול התורה ולומד יומם ולילה כי זה בחשק נפשו הי' רוצה ללמוד ולהשיג וכדי להורות לאחרי' דרכי התורה הוא מונע עצמו ממנו: טז) בפסוק ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל וכו' אלה הדברי' אשר תדבר אל בני ישראל, ויל"ד דהא כבר בתחלת הענין אמר לו כה תאמר ולמה כפל בסופו אלה הדברי' וכבר עמד רש"י בזה. ועוד הקשה הרבינו בחיי למה כתב ותגיד ביו"ד וי"ל דהנה לא לחנם נאמר אעשה לו עזר כנגדו אם זוכה אדם לאשה כשירה היא מסייעתו בכל הענייני' שיהי' אפשר לו לעבוד את ה' כמו שסיפר המלך שלמה באשת חיל. וכן להיפך אם לא זכה והיא מנגדתו אי אפשר להאיש לעבוד את ה' בשלימות והנה לכך כשצוה הקב"ה למרע"ה להזהיר ישראל על התורה ועל המצות הקדי' הציווי לנשים כדי שהם יסייעו ויעוררו לבעליהן ואח"כ צוה להזהיר להאנשי' כי אז ידע בטח אם הנשים יסייעו לבעליהן בודאי יזרזו לקיי' כל המצות וז"כ הפוסקים כה תאמר לבית יעקב שהם הנשים כדרש חכז"ל שמות רבה פכ"ח ותגיד לבני ישראל שהיא האשה תגיד דברי' אלה לבני ישראל שהם יעוררו בעליהן לעסק התורה ולכך כתיב ותגיד ביו"ד להורות שקאי על הנשים ולכך כתיב בלשון יחיד לפי שזה קאי על בית יעקב שהבית יעקב תגיד לבני ישראל התורה והמצוה ואח"כ לבסוף אמר שאלה הדברי' שאמרתי לך לאמר לבית יעקב שהם יגידו לבני ישראל גם אתה תאמר לבני ישראל ולא צויתי על הנשים להגידן לבעליהן רק כדי שיהי' הם עזר וסעד לבעליהן בעסק התורה: יז) בפסוק וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרי' תעבדון את האלקים על ההר הזה וכבר נבוכו המפרשים דמאי אהני לי' אות לאחר המעשה. וי"ל בהקדם לבאר הפסוקים בפ' יתרו וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרי' ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חנה שם הר האלקי'. ואיתא במדרש מה שמועה שמע ובא ודרש סמוכין הפרשה שלפני' מסיימת במלחמת עמלק זו הפרשה שמע ולכך בא וצריכן להבין אתה שייכות מלחמת עמלק לביאת יתרו. ב' דקדקו למה כתיב "למשה" הלא נכלל בישראל עמו. ג' מאי צריך הכתוב להשמיענו שבא אל משה אל המדבר דהלא ידענו שמשה וכל ישראל במדבר. ד' קשה למאי אשמועינן אשר הוא חונה שם הר האלקי' וי"ל דאיתא במדרש עה"פ אתה החלות להראות את עבדך אתה דברת אלי בתחלה בסנה להוציא את בני ישראל ממצרים וכל המתחיל במצוה אומרים לו גמור ודקדק הגאון ביע"ד דלמה דייק לומר בתחלה ובסנה ותירץ כי אמרו חכז"ל מועד קטן כ"ה אין הקב"ה משרה נבואתו על נביא בחו"ל והקשו ע"ז מנבואת יחזקאל על נהר כבר ותירצו אם כבר השרה נבואתו עליו בא"י אז גם בחו"ל שורה עליו, ותירוץ שני מבואר במפרשים משום דהי' על נהר ועל מים אין טומאה ותירוץ השלישי משו' שהנבואה הי' לתכלית א"י: והנה על הא דטען משה המתחיל במצוה אומרים לו גמור יש להשיב דאולי תכלית יציאת מצרי' הי' מתן תורה ולא ביאת ארץ ישראל וזה כבר נגמר לכך טען משה אתה דברת אלי בסנה והלא שם בחו"ל אין השכינה שורה על נביא וליכא למימר כתירוץ הראשון משום דכבר השרה שכינתו עליו מקודם בא"י דהא אז בתחלה דברת אלי וכן אין לומר תירוץ השני דהא דברת אלי בסנה וסנה גדל בלי מים ועכ"ח צריך לומר כתירוץ השלישי שתכלית הנבואה היא ביאת א"י וא"כ שפיר טען המתחיל במצוה אומרים לו גמור עכ"ד והנה מבואר מהא דאמר הקב"ה למשה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע רמז לו שימות במדבר ויש לומר דזה שמע יתרו שהקב"ה צוה למשה שישים באזני יהושע שמזה מוכח שימות משה במדבר ואז באותו שעה הי' סבורין שבמשך איזה שבועות יבואו ישראל