משמרת אלעזר ה

תשועה בישראל. א) במס' ר"ה ט"ז ב' ובמס' סוכה כ"ז ב' איתא א"ר יצחק חייב אדם לקבל פני רבו ברגל. והעתיקו הרי"ף והרא"ש במס' ר"ה וכן הרמב"ם בפ"ה מהל' ת"ת. וכתב הגאון בטל נוב"י במה"ת חאו"ח סי' צ"ד דדין זה נאמר רק בזמן שביהמ"ק קיים אבל בזה"ז אין חיוב לקבל פני רבו ברגל וטעמו כמו שא"ר אייבו א"ר ינאי בקדושין ל"ג אין ת"ח רשאי לעמוד מפגי רבו אלא שחרית וערבית כדי שלא יהי' כבוד רבו חמור מכבוד שמים הה"ד בזה"ז כיון שאנו אין הולכים לקבל פני השכינה ברגל אם הי' חיוב לקבל פני רבו ברגל הי' כבוד רבו מרובה מכבוד שמים. והא דפריך הש"ס בסוכה כ"ז מר"א על ר"י היינו משום דגם ר"א בזמן הבית הי'. ועוד הא ר"א קרא דריש ושמחת בחגיך ושפיר פריך איך אפשר לקבל פני רבו ברגל אפי' בזמן המקדש והא צריך שלא לצאת מביתו ברגל והא דהעתיקו הרי"ף והרא"ש הא דר' יצחק אע"ג שאין דרכם להעתיק דבר שאינו נוהג בזה"ז, הטעם לפי שהם מעתיקי הגמרא העתיקו גם מימרא זו כיון שיש בה עכ"פ תועלת שנכון לקבל פני רבו אף שאין עתה חיוב מ"מ לא גרע מקימה מפני רבו שאינו רשאי היינו שאין חיוב אבל ראוי' מצד המוסר והטור ושו"ע שאינם מעתיקי הגמרא אין דרכם להביא רק מה שהוא עפ"י הדין בזה"ז לכן השמיטו דבר זה שאינו חיוב עתה עכת"ד. העתקתי כל דברי הנוב"י כי לע"ד אין בכח ראיותיו לעקור הלכה קבוע שלא יהי' נוהג בזה"ז ואבא על סדר דבריו הנה עיקר סמיכתו מהא דקדושין דף ל"ג במחכ"ת אין זה דמיון לנידון שלנו דהרי רש"י שם פירש הטעם שפני יוצרו אינו מקבל אלא שחרית וערבית וכונתו שאינו מתפלל רק שחרית וערבית וא"כ בשלמא התם שהרי אם הי' רוצה הי' יכול להתפלל כל היום וכיון שאינו עושה כן אינו ראוי' לחייב אותו לקום הרבה פעמים ביום מפני רבו שלא יהי' כבוד רבו מרובה מכבוד שמים משא"כ בראיית פנים בעזרה שאי אפשר לנו לקיים בזה"ז כי אנו טמאי מתים ואי אפשר לנו להקריב עולת ראי' שהיא קרבן יחיד כדאיתא בחגיגה ו' ואינו דוחה את הטומאה א"כ למה לא נקיים עכ"פ מצות קבלת פני רבו ברגל שהוא אפשר לנו לקיים ואין שייך בזה לומר שכבוד רבו מרובה מכבוד שמים מאחר שאי אפשר לנו לקבל פני השכינה בזה"ז ועוד אני תמה איך ערב לבו לחלוק מסברא על הריטב"א שפסק בהדיא שאם דר בתוך תחום רבו מחוייב לקבל פני רבו בכל שבת וא"כ הא זה פשיטא שגם אם דר בתוך תחום ירושלים לא יהי' מחויב לקבל פני השכינה בכל שבת רק בשלש רגלים וא"כ יקשה לפי סברת הנוב"י הא כבוד רבו מרובה מכבוד שמים והנוב"י באמת הוכיח מזו הקושיא דאין חיוב לקבל פני רבו בשבת ובעיני יפלא איך הונח לו בזה וכי הריטב"א נעלם ממנו גמרא דקידושין הנ"ל. ולע"ד אין שום קושיא על הריטב"א מגמרא קדושין דבשלמא בראיית פנים בעזרה שנאמר בתוה"ק ולא יראו פני ריקם וצריך להביא עולת ראי' לכך לא חייבה התוה"ק להתראות פנים בעזרה רק ג"פ בשנה אבל ברבו שיוכל לקבל פניו בלי הבאת קרבן שפיר י"ל דחייב לקבל פניו בכל שבת ואין בזה משום כבוד רבו מרובה מכבוד שמים דאדרבה משום דכבוד שמים מרובה ואינו רשאי להתראות פנים בעזרה בלי קרבן זו גורם שאינו חייב לקבל פני השכינה רק ג"פ בשנה. ב) ועתה נעתיק עצמינו למה שהקשה הוא עצמו דאם יש חילוק בחיוב זה בין זמן שביהמ"ק קיים לזה"ז א"כ מאי פריך הש"ס בסוכה מר"א על ר"י הא י"ל דר"א מיירי בזה"ז ור"י מיירי בזמן שביהמ"ק קיים ומה שתירץ בתירוץ הראשון דגם ר"א בזמן הבית הי' זה אי אפשר לומר. דהנה בספר ועד לחכמים אות ר"א בן הורקנוס הקשה דמאי פריך הש"ס בר"ה דף ה' מר"א ור"י דלמא זה המעשה הי' בזמן שביהמ"ק קיים דהא ר"א ור"י כבר גדולים הי' בעת חורבן ביהמ"ק והוסיף להפליא על רש"י שם שכתב דר"א ור"י לאחר החורבן הוי עכ"ד דהא זה מפורסם שהי' גדולים בעת החורבן וכן הקשה בספר פנ"י בביצה דף ה' דמאי פריך מר"א דלמא זה המעשה הי' קודם חורבן הבית ותירץ בספר הנ"ל דהש"ס שפיר הקשה דבשני מעשים אלו הוזכר שהי' בלוד ובעת שדר ר"א בלוד כבר נחרב הבית כי איתא בקהלת רבה עה"פ קהלת ז' ז' כי העשק יהולל חכם חמשה תלמידים הי' לו לריב"ז ר"י הכהן ור"א בן הורקנוס וכו' כל זמן שהי' קיים הי' יושבים לפניו כשמת הלכו