משמרת אלעזר נה

קיד) בהפטרה לאחרון של פסח ישעי' י"ב בפסוק ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישב אפך ותנחמני עיין בחלק עשרת הימים אות ס"ב קטו) צו את אהרן ואת בניו, איתא ברבה זו שאמר הכתוב משלי י' שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה, שנאה שנתן אהרן בין ישראל לאביהם שבשמים עוררה עליהן דיני דינים, וצ"ב לפי"ז סיפא דקרא ועל כל פשעים תכסה אהבה, י"ל דאחר זה מביא ברבה ר' יושע דסיכנין בשם ר' לוי מתחלת הספר ועד כאן כתיב וערכו בני אהרן, וזרקו בני אהרן ונתנו בני אהרן אמר משה לפני הקב"ה הבור שנואה ומימי' חביבין, חלקת כבוד לעצים בשביל בניהן דתנינן כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן ולאהרן אין אתה חולק לו כבוד בשביל בניו, א"ל הקב"ה חייך שבשבילך אני מקרבו ולא עוד אלא שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלים צו את אהרן ואת בניו. וא"ש בשביל אהבתו ית' למשה כסה על פשע אהרן וקרבו וחלק לו כבוד: קטז) שם ברבה א"ר שמואל בר נחמן קרוב לתשע מאות שנה היתה שנאה בין ישראל לאביהם שבשמים מיום שיצאו ישראל ממצרים ועד שנה שנתעוררה עליהן בימי יחזקאל הדא הוא דכתיב יחזקאל כ' ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו והם לא עשו כן אלא וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו, יל"ד דתחלה אמר איש שקוצי עיניו בלשון יחיד ואח"כ אמר שקוצי עיניהם בלשון רבים, י"ל בברכות ז' הקשו סתירה דכתיב פקד עון אבות על בנים וכתיב ובנים לא יומתו על אבות ותירצו כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן פקד עון אבות על בנים ואם אין אוחזין מעשה אבותיהן בידיהן אז ובנים לא יומתו על אבות וכן תרגם אונקלוס כד משלמין בניא למחטי בתר אבהתהון, ובזה יובן לשון הכתוב שהביא המדרש שנאה תעורר מדנים שמשמעו שנתעורר דבר ישן, וא"ש שאם הבנים אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם אז נענשין גם על עון אבות וזו שנאה שהיתה עליהם מכבר נתעורר עליהם בשביל שאחזו מעשה אבותיהן בידיהם וזו שנאה שהיתה עליהם בעת שעשו את העגל בימי יחזקאל שגם הם עבדו ע"ז נתעורר עליהם גם חטא הקדום, ויומתק שע"י שלא השליך שקוצי עיניו נתעורר עליו גם שקוצי אבותיו לזה אמר שקוצי עיניהם בלשון רבים דהיינו של עצמו ושל אבותיו ולפי"ז גם סיפא דקרא ועל כל פשעים תכסה אהבה א"ש דהיינו דבזכות הבני' מכסה פשע אבות' כמו בגפן חית שפסולים למערכה כנ"ל במדרש. קיז) קח את אהרן ואת בניו, איתא בתנחומא זה שאמר הכתוב משלי כ' מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו זה אהרן ובניו, אם מן הדבר הזה אף משה הי' צדיק ולא הי' בניו כמותו, ועלי צדיק ולא הי' בניו כמותו, ואף שמואל הי' צדיק ולא הי' בניו כמותו ולמה אתה אומר מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו שראה בניו בחייו משמשין בכהונה גדולה לפיכך קח את אהרן ואת בניו דבר אחר א"ל הקב"ה למשה פיתה אותו בדברים לפי שהי' בורח מן השררה ואין קח אלא לשון פיתוי שכן נבוכדנצר אמר לנבוזרדן קחנו ועיניך שים עליו ואף קח את אהרן לשון פיתוי שהי' בורח מן השררה. וצ"ב איך יתורץ הקושי' מה עדיפותו של אהרן משאר צדיקי' שזכר י"ל שזה בא ליישב בדבר אחר שהי' מסרב לקבל שררה והוצרך לפתותו שיקבל השררה לכן אהרן לא רצה לקבל השררה רק אם יבטיחו אותו שגם בניו ילכו בדרכי השם ולכן זכה שבניו אחריו ישמשו בכהונה. קיח) זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן. הנה תיבת זאת הוא מיעוט ותורת הוא רבוי, וי"ל עפ"י זוה"ק מאן דאיהו זעיר איהו רב ומאן דאיהו רב איהו זעיר דהיינו מי ששפל בעיניו עולה לגדולה ומי שמתגאה חכמתו מסתלקת ממנו כמאמרם פסחים ס"ו וזה זאת מי שהוא בבחינת זאת דהיינו שהוא מיעוט אז תהי' הכוונה שיהי' לו הוי' וקיום אבל מי שהוא בבחינת תורת דהיינו ריבוי אז המצורע שיהי' שפל: קיט) צ"ב הלשון והובא דהול"ל ובא אל הכהן י"ל דקאי על התורה שלמד בעודו מצורע שאינה מתקבלת רק בעת טהרתי והובא טהרתו אל הכהן דהיינו צדיק הדור והוא מעלה אותם, ובס' נועם אלימלך כתב שהצדיק נותן נשמה לתורה שלמדו שלא לשמה כנ"ל קך) בס' אור החיים הקשה מאחר שבעל הרחמים אין פוגע בנפשות תחלה ומקדים נגעי בתים לנגעי בגדים ונגעי בגדים לנגעי גופו ולמה בפסוק הקדים נגעי אדם לנגעי בגדים ובתים ותירץ שבמדבר לא הי' להם בתים ולא הי' נוהג נגעי בתים עד בואם לארץ ישראל לכך הקדים נגעי אדם, ובזה שהקדים לנגעי בגדים נדחק וי"ל דבמדבר הי' מדת הרחמים להביא נגעי אדם ולא נגעי בגדים דאם נטמא האדם נשאר עכ"פ חי וגם יש לו טהרה אבל אם נטמא הבגד ויקרע ישאר ערום בלי לבוש דכתיב שמלתך לא בלתה מעליך ודרשו חז"ל בפסיקתא הובא בילקוט עקב שבגדיהם גדל עמהם ואם הי' טומאת בגדים נוהג במדבר לא הי' להם מה ללבוש וזה הי' ממדת הרחמים: