משמרת אלעזר נד

בהם שם הוי' ב"ה זולת בשמים וארץ דקיימים ועומדים לכך נאמר בהם שם הוי"ה ב"ה לפי"ז יקשה למה נאמר בבריאת האדם וייצר ה' אלקים את האדם ויחד שמו הגדול על בריאתו הא האדם ג"כ כלה ונפסד וסוף אדם למות לכן פרש"י שתי יצירות אחד לעוה"ז ואחד לתחיית המתים נמצא האדם דבר שאינו כלה מאחר שמעותד לעמוד בתחיית המתים ושוב כלה לא יכלה עכ"ד ולפי"ז יובן תשובת יחזקאל ה' אלקים אתה ידעת פירוש מאחר שאמרת ה' אלקים ביצירת אדם א"כ בודאי ידעת שיעמדו לתחיית המתים כי אם לא כן לא היית מיחד שמך הגדול על יצירתו ועוד יותר מדוייק עפ"י מה שכתב שם הגאון חות יאיר דלכאור' יש להשיב ע"ז דלמא אין הקב"ה יודע אם יחטא אדם ולכך שפיר נאמר וייצר ה' אלקים שהקב"ה בוראו שיחי' לעולם ורק הוא בחטאו גרם המיתה אמנם מאחר שמוכח מוקם העם הזה וזנה שהקב"ה יודע עתידות שיחטא אדם וא"כ קשה למה נאמר ה' אלקים ביצירת אדם ומוכח ממילא תרווייהו דגם יחיו המתים עכ"ד ולפי"ז יומתק עוד יותר תשובת יחזקאל "ה' אלקים" מאחר שאמרת ה' אלקים ביצירת אדם, אתה ידעת וגם אתה יודע עתידות א"כ כיון שידעת שיחטא האדם ותגזור עליו מיתה א"כ למה אמרת ה' אלקים עכ"ח משום שהמתים עתידין להחיות קיב) בפ' האזינו בפסוק ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי אני אמית ואחי' וגו' וי"ל דהאלשיך הקדוש פי' בפ' תצא מאמר חז"ל בפרקי דר"א כל המלוה בריבית לא יקום לתה"מ דענין הרבית הוא כך כי המלוה הלוה ללוה מאה זהובים על שנה והלוה מחויב לשלם לו רבית כך וכך כי המלוה אומר שאם הי' נושא ונותן במאה זהובים אלו שנה הי' יכול להשתכר בהן כמו הסך שהלוה משלם לו ריבית לפי"ז הוא כופר בהשגחת השם כי אפשר אלו הי' נושא ונותן במאה זהובים אלו הי' מפסיד ולא הי' מרויח אלא ודאי שהוא אומר כי זה אי אפשר ועולם כמנהגו נוהג ולכך הפליגו חז"ל ב"מ ע"א לומר כל המלוה בריבית כאלו כופר בה' אלקי ישראל וביציאת מצרים כי שם הי' נגלה השגחתו וא"כ האיך רשאי ליקח רבית, ולנכרי אשר הולך הכל אחר הטבע ממנו מותר ליקח ריבית לפי מה שמחשב בדרך הטבע שהי' יכול להרויח בזה הסך. והנה ענין תחיית המתים בודאי אינו בדרך הטבע רק בהשגחה מהקב"ה וא"כ המלוה בריבית שאינו מאמין בהשגחה לא יעמוד בתה"מ עכ"ד. וידוע שאם הקב"ה מתנהג בחסדו בהשגחה פרטיות שלא בדרך הטבע הוא בשם הוי"ה ב"ה אבל אם מתנהג עם העולם כדרך הטבע אז מתנהג בשם אלקים ונתנו סימן לזה כי אלקים בגמטי' הטבע לפי"ז מובן ראו עתה כי אני אני הוא פירוש שאני משגיח בהשגחה פרטית עליכם ואין אלקים עמדי פירוש איני מתנהג עמכם בדרך הטבע והרחי' לזה כי אני אמית ואחי' וזה אפשר רק בהשגחה: קיג) בהפטרה לשביעי של פסח שמואל ב' כ"ג כי אפפני משברי מות נחלי בליעל יבעתני חבלי שאול סבוני קדמני מקשי מות. בצר לי אקרא ה' ואל אלקי אקרא וישמע מהיכלו קולי ושועתי באזניו. ויתגעש ותרעש הארץ מוסרות השמים ירגזו ויתגעשו כי חרה לו עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו, ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו וגו' ויראו אפיקי ים ויגלו מוסדות תבל בגערת ה' מנשמת רוח אפו. וי"ל בהקדם לבאר בתהלים כ"ג נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו, גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני וגו' אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לארך ימים. וי"ל עפ"י שביארתי בחלק שערי ציון אות צ"ט והיוצא משם דהאדם מסוכן שלא יאריך ימים כי הנשמה רוצית לצאת מהגוף בכל רגע כי משתוקקת לשורשה שהיא חצובה מתחת כסא הכבוד. אכל אם הקב"ה משרה שכינתו בארץ אז היא מתנחמת כי יש לה על הארץ כמו שהי' לה בשמים ממעל וכן כשאדם רגיל להיות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ששם השכינה מצוי' זה הוא סגולה שיאריך ימים וז"כ הפסוק נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו כי הנשמה אינה מנחמת ורוצית לשוב למקורה ולשורשה אמנם גם כי אלך בגיא צלמות ע"י שהנשמה רוצית לצאת בכל רגע לא אירא רע כי אתה עמדי כדכתיב שמואל ז' י"ח ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו וכיון שה' עמו מתנחמ' הנשמה להשאר בהגוף וזו אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי כי עי"ז ושבתי בבית ה' ששם השריית שכינה "לארך ימים" אזכה לאריכות ימים. וזו אפפני משברי מות ונחלי בליעל יבעתני כי הנשמה רצתה לצאת ולשוב למקורה בצר לי אקרא ה' וגו' וישמע מהיכלו קולי שהי' בהיכל ובשמים ולא היתה השכינה שרוי' בארץ ועי"כ רצתה הנשמה לצאת מהגוף ומיד שמע ה' תפלתי "ויט שמים וירד" שירדה שכינה למטה ועי"ז נתנחמה הנשמה מגערת ה' מנשמת רוח אפו שהנשמה היא מרוח אפו כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים וע"י שירדה שכינה גער בהנשמה שלא לצאת מהגוף: