משמרת אלעזר נג

נחת רוח בהלואה אז "את העני עמך" אם יארע שיעני הלוה אבטיחך שזה שיש לך אצל העני יהי' עמך כי אני אשלם עבורו ולכן לא תהי' לו כנשה לנגוש את העני כי אני מבטיחך לשלם עבורו ויפה אמר המדרש הה"ד מלוה ה' חונן דל כי רצה לפרש כוונת את העני עמך שהוא לפי פירושינו הענין שמלוה ה' חונן דל כי הקב"ה משלם עבור העני ומתרץ למה נקט אם דרך תנאי דבודאי רק אם נתכוונת לעשות רצוני ובשביל שהם עמי לוית להם אז אבטיחך שאת העני עמך אבל אם היתה ההלואה לא לעשות רצוני רק משום כבוד וכדומה אז לא אמלא תסרונך: קט) בתהלים ט"ו בפסוק כספו לא נתן בנשך ושחד של נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם וצריך ביאור כי בפסוק זה נאמרו רק שתי ענינים שלא יעשה ואיך שייך ע"ז הלשון "עושה אלה" שמשמעותו עשי' בפועל ועוד יל"ד למה אמר כספו בוי"ו ולא אמר כסף כמו דכתיב בתוה"ק אם כסף תלוה ולכאור' יש לומר כי רצה למעט שדוקא כספו אינו רשאי ליתן בנשך אבל כספו של עכו"ם רשאי ליתן בנשך אלא דזה דחוק דמשמע דרק כספו לא נתן אבל כסף אחרים אפי' של ישראל נתן וי"ל דמזה ראי' לשיטת רש"י הובא ברמ"א ביו"ד סי' ק"ס דע"י שליח מותר ללות בריבית גם מישראל אמנם בדרך פשט יש לפרש דלכאור' קשה איך אמר שאם לא נתן כספו בנשך לא ימוט לעולם הלא בזה עדיין אפשר שלא לוה לעולם לישראל ולא עשה שום טובה לאדם מישראל ללות לו דלא ריבית ורק שגם בריבית לא לוה והיתכן שזה לא ימוט לעולם אמנם ידוע המעשה שהובא בספרים בעשיר גדול שהי' מקמץ מאוד ולא הלוה מעולם לאדם פרוטה ולא נתן כלום לצדקה מימיו לימים אירע שהראו לו כי כל המפתחות שלו מכל הארגזים מונחים אצל הרוחות והשדים כי אין לו שליטה על ממונו ואין הכסף שלו רק לשדים ורוחות וע"ז כתב קהלת ו' איש אשר יתן וגו' ולא השליטו האלקים לאכול ממנו וז"כ הפסוק "כספו" שהי' הכסף שלו ליתן ממנו צדקה ולהלות לעניים ואעפי"כ לא נתן בנשך עושה אלה לא ימוט לעולם קי) בהפטרה לשבת חוה"מ יחזקאל ל"ז בפסוק ויאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות האלה ואמר ה' אלקים אתה ידעת ותמוהא מאי זו תשובה על שאלת הקב"ה וי"ל בהקדים לבאר מה דאיתא במס' סנהדרין דף צ' שאלו רומיים את ר' יושע בן חנניא מנין שהקב"ה מחי' מתים ויודע מה שעתיד להיות א"ל תרווייהו מן המקרא הזה ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם ודלמא וקם העם הזה וזנה א"ל נקיטו מיהו פלגא בידיכון שיודע מה שעתיד להיות ותמוהא דוכי לא ידע ר"י זה הפרכא ולמה אמר להם בתחלה שתרווייהו מן המקרא הזה. וי"ל דלכאורה יש לנו ראי' על תחיית המתים מהא דמת משה במדבר והטעם הוא כדי שיקומו עמו מתי מדבר בתה"מ כדכתיב ויתא ראשי עם. אלא דלכאור' יש להשיב אולי נגזר עליו כן ע"י חטא מי המריבה אמנם יקשה הלא צדיק כמרע"ה שעברו רוב שנותיו ולא חטא האיך יבא לידי חטא הלא ה' רגלי חסידיו ישמור ועכ"ח צריכין לומר שהי' זה מה' שיכשל כדי שעי"כ יהי' למתי מדבר תקומה, אלא דעדיין יקשה דלמא רצה הקב"ה לנסות את משה ולא עמד בנסיון אמנם זה אינו דבס' יע"ד פירש הכ' בתהלים קל"ט שאמר דוד ה' חקרתני ותדע אתה ידעת שבתי וקומי בנת לרעי מרחוק עפ"י שאמרו חכז"ל שבת נ"ו לא הי' דוד ראוי' לאותו מעשה אלא כדי להורות בתשובה נתנו מכשול לפניו וז"ש דוד למה העמדת אותי לנסיון בשלמא אם הייתי עומד בנסיון הי' תכלית לזה כדי להרבות שכרי כמו שנסית את אברהם אבל מאחר שלא עמדתי בנסיון ואתה יודע עתידות שלא אעמוד בנסיון א"כ יקשה למה העמדת אותי לנסיון ז"ש ה' חקרתני שהעמדת אותי לנסיון "ותדע" הגם שאתה ידעת מקודם שבתי וקומי מן המשכב להתהלך על הגג שמואל ב' י"א א"ו שהתכלית הי' בנת לרעי מרחוק היינו להורות לבעלי תשובה שנקראים רחוק כדכתיב שלום לרחוק ולקרוב שדרשו על בעלי תשובה עכ"ד וזו הענין יש לומר גם במרע"ה הלא הקב"ה יודע עתידות וידע שיכשל במי מריבה א"כ למה צוה אותו על כך ונתן מכשול לפניו הלא רגלי חסידיו ישמור א"ו כדי שיהי' למתי מדבר תקומה לפי"ז כיון שמוכח מהפסוק וקם שיודע עתידות ממילא מוכח מחטא מי מריבה שיקומו לתה"מ. וזו כוונת יחזקאל ואמר ה' אלקים אתה ידעת פירוש במה שאתה יודע עתידות וא"כ מוכח תה"מ: קיא) או יאמר דבספר חות יאיר הביא בשם הגאון מו"ה יוסף אב"ד דק"ק פרעמיסלא לפרש הא דפרש"י בפ' בראשית בפסוק וייצר ה' אלקים את האדם שתי יצירות כתיב אחד לעוה"ז ואחד לתחיית המתים עפ"י מה שהקשה בזוה"ק למה בבריאת כל ששת ימי המעשה נאמר ויאמר אלקים זולת גבי שמים וארץ נאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים ותירץ הזוה"ק משום דאין הקב"ה מיחד שמו הגדול שם. הוי"ה ב"ה על דבר הנפסד וכלה וכל הברואים כלים מאליהם לכך לא נאמר