משמרת אלעזר נא

אדם שעושה כל תחבולות להרע לאדם אחר ולא עלתה בידו זה הוא סימן גמור על רשעתו כי מאחר שלא עלתה בידו ודאי לא נגזר מן השמי' רעה זו עליו ואעפי"כ רצה להרע לו עכ"ח שזה רק מרשעתו וזה שאמר ואשר שכר את בלעם לקללך ולא אבה ה' אלקיך זה ראי' על גודל רשעתם ולכך לא יבאו בקהל. ולפי"ז יובן כוונת המגיד כי לבן ביקש להרע ולא הניחו ה' מכלל שהי' יעקב צדיק ולא הי' ראוי' לבא עליו זו הרע ואעפי"כ בקש להרע לו זה ראי' על גודל רשעתו משא"כ פרעה שראינו שה' הניחו לעשות אשר זמם בודאי הי' ישראל אז ערום וערי' ונתחייבו בדין לכך פרעה הי' רק השבט: צז) בפסוק שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו תהלים ע"ט וי"ל כי אם יעמיד הקב"ה את אוה"ע לדין על שהי' מצירים את ישראל וגוזרין עליהם גזירות ישיבו הרי ראינו שחטאו נגדך ומרדו בך ואתה הגליתם מארצך וכי יקצוף מלך אם אחד יצער עבדיו אשר מרדו בו אמנם באמת הבל בפיהם כי הלא ידוע כמה יקר הי' בעיני הקב"ה הבית המקדש וכמה קנן עליו ירמי' ב"ה שאג ישאג על נוהו וגם ראו כל האומות שלא הי' מציאות בעולם שיכבשו את ירושלים בדרך הטבע וכמה שנים צרו עלי' ולא יכלו לכבשה עד ששקעה החומה מעצמה הרי ראו בחוש שהקב"ה בעצמו שלח אש ממרום ויצת בציון ולמה עשה כל זה הלא רק כדי להציל את עם קדושו שפך חמתו על העצים והאבנים וא"כ איך יעלה על דעתם שרצון הקב"ה להרע את ישראל וז"כ הפסוק שפך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו שלא הי' כוונתם לעשות רצונך רמה שהרעו את ישראל שהרי כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו שהם תרתי דסתרי מאחר שראו שמסר הקב"ה בידם את בית המקדש להחריבו ושפך חמתו להחריב מקדשו החביב בעיניו כדי להציל ישראל איך א"כ יתנצלו שלכך אכלו את יעקב לעשות רצונך הלא הי' להם ראי' ברורה שגם בעת שחטאו חס הקב"ה עליהן. ועיין עוד בענין זה בחלק שערי ציון אות כ"ד: צח) במאמר המגיד אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו עיין בחלק אור עולם אות י"ג: צט) בעניני פסוקי הלל עיין בחלק אור עולם מאות צ"ב עד צ"ו ובחלק שערי ציון אות קי"ב וקי"ג: ק) בפסוק הביאני המלך חדריו שיר השירים א' ד' ובמדרש ע"ז עיין בחלק אור עולם אות ס"ג: קא) בשיר השירים א' פסוק ו' אל תראני שאני שחרחרת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי שמני נטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי י"ל דחז"ל דרשו ברבה וספרי מהפסוק דברים ואשמם בראשיכם שהקב"ה משים עונות ישראל על ראשיהם והנה לפי"ז בקל יותר לאיש פשוט שיעמוד נקי וטהור מאיש שעומד בראש ישראל כי אם איש יחטא מיד נפגם המנהיג כי שמים אשמתו בהמנהיג, והנה יש שני מיני שחרות בבני אדם יש בני אדם שהם שחורים בטבע כמו הכושים, ויש בני אדם נולדים לבנים ורק לפי שהם הרבה תחת השמש לכך חשך תואר פניהם והוא משל נמרץ מי שבעצמו חוטא א"כ בא לו שחרות הנפש מעצמו אמנם מי שבעצמו לא חטא ולפי שעומד בראש ישראל ואיש אחד חטא ונתנו אשמתו בראש המנהיג א"כ שחרות הנפש בא לו מאחרים כמו מי שהושחר מהשמש וז"ש אל תראני שאני שחרחרת מעצמי מחטאי רק ששזפתני השמש אני דומה למי שהושחר מהשמש כי בני אמי נחרו בי ע"י ששמני "נטרה את הכרמים" זה גרם לי שכרמי שלי לא נטרתי כי הקב"ה יחשב לי כל חטאתם והוא מוסר השכל לירא ולפחד תמיד לעשות כל מה שביכלתו להוכיח את השומעים לקולו: קב) בפסוק על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי שיר השירים ג' ז' ובמסורה ע"ז עיין בחלק אות עולם אות פ"ד ופ"ה: קג) בפסוק צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וגו' שה"ש ג' י"א עיין בחלק אורה ושמחה אות כ': קד) בפסוק לבבתני אחותי כלה לבבתני באחת מעיניך וגו' שה"ש ד' ט' עיין בחלק אור עולם אות ד': קה) בפסוק עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו שה"ש ד' ט"ז ואיתא במדרש עורי צפון זו עולה ששחיטתה בצפון ולמה עורי שהיתה ישינה ונתעוררה ובואי תימן זו תודה שנשחטה בדרום שהוא דבר חידוש עכ"ל הובא בספר צידה ברוך דרוש שני ובס' הנ"ל פירש שהחידוש בתודה היא קושית המרדכי שאפו חלות מצות של תודה עם חלות חמץ של תודה בתנור אחד ואם נימא דריחא מלתא יקשה דהא נפסלו זה מזה עי"ש מה שפירש לפי דרכו ואינו מיושב למה אמר בעולה שהיתה ישינה ונתעוררה גם המשך הפסוק אין לו ביאור לפי"ז וי"ל בשנקדים לפרש הא דכתיב בכל הקרבנות אשה ריח ניחוח