משמרת אלעזר נ

אחר ששרתו עד עלותו והנה מצאנו אחרי מות יהושפט בימי אחזי' בנו כתוב ויבא אליו מכתב מאלי' הנביא וזה יורה כי אז כתבו ושלחו אליו ואלו הי' כתב לפני עלותו הי' כתיב וימצא או ויבא אליו מכתב שהניח אלי' ואין ספק כי בימי חכמינו הקדושי' נראה עכ"ל וכן מקובל לנו כי בכל דור ודור אלי' מתגלה אל הראוים לזה ולומד עמהם תורה ומגלה להן סודות התורה. ומובא בספרי' שלכן נשאר אלי' חי וקיים כי הוא יתיר כל הספיקות ותורה לא בשמי' היא אמנם אלי' נשאר חי בגופו ולכן יכול הוא להורות בד"ת והנה לפני זה כתיב זכרו תורת משה עבדי שנקרא תורת משה כי כל התורה נמסרה לו ואין יכולים עוד לשמוע הוראה מן השמים וכמו שהשיב הקב"ה ליהושע בן נון וסמך לזה הנה אנכי שולח את אלי' הנביא בל' הוה לרמז שבכל דור ודור ישלח הקב"ה את אלי' לצדיקי הדור גם לפני בא יום ה' הגדול והנורא להתיר ספקותיהם ולהאיר עיניהם בתורה: צג) י"ל טעם לקריאת שם מצה כי זה בא לעורר אותנו להחזיק במעוז השלום כי כשישראל מחזיקין בשלום השפע מתרבה להם וכשח"ו הם במחלוקת תתמעט השפע ובזה יישבתי מה שדקדקו המפרשי' בפ' משפטים בפסוק ועבדתם את ה' אלקיכם ובירך את לחמך דמאחר דפתח בלשון רבים למה מסיים בלשון יחיד עפ"י מה שאמרו חז"ל סוף עוקצין אין כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום ורק כשיש שלום בישראל אז הברכה מצוי' במעשה ידיהם וע"כ אמר בלשון יחיד ובירך את לחמך כי הברכה באה רק כשכל ישראל כאיש אחד אגודים באהבה ובאחוה. והנה מצה נקראת בתוה"ק לחם עוני לחם שעניים אוכלין אותם והנה לזה הושם שמה מצה כי מצה הוא לשון ריב כדכתיב הן לריב ומצה תצומו להזהיר את האדם דע כי מצה ומריבה גורם שיאכל האדם לחם עוני ח"ו וכשיש שלום בישראל אז השפע מתרבה ויתברכו בכל טוב: צד) המגיד עבדים היינו לפרעה במצרי' ויוציאנו ה' אלקינו משם ביד חזקה ובזרע נטוי'. ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משעובדי' היינו לפרעה במצרי' וגו' מעשה בר"א וגו' שהי' מספרים ביציאת מצרי' כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית דקדקו המפרשים פשיטא שאלו לא הוציאנו עדיין היינו שם. וגם יש לדקדק למה אמר כל אותו הלילה ולא אמר כל ליל פסח וי"ל כי עיקר המצוה הוא לעשותה בזריזות ובשמחה וכמו שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה לא עבדת לא נאמר רק לא עבדת בשמחה וזה שאמרו חכז"ל בכל יום יהי' בעיניך כחדשים כי כל דבד חדש עושין יותר בשמחה וזריזות. וכתב בספר רוקח אין חסידות כבתחילתו ואם זה הוא בכל המצות עוד יותר יגדל החיוב במצות סיפור יציאת מצרי' וכמו שאמר המגיד שבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים והנה זה ודאי שבפעם הראשון בעת שיצאו ממצרי' מעבדות לחרות עשו הפסח בשמחה עצומה עד אין שיעור כן החיוב בכל דור ודור לקיים מצות הפסח בשמחה גדולה כמו שעשו אבותינו בעת צאתם ממצרי' וז"כ המגיד עבדים "היינו" לפרעה במצרי' פירוש אנו בעצמינו היינו עבדי' לפרעה ונתן טעם לזה שאנו מחוייבין להודות ולהלל כאלו אנו בעצמינו היינו עבדי' לפרעה לפי שאם לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרי' הרי אנו ובנינו ובני בנינו משעובדים היינו לפרעה במצרי' וע"ז הביא המעשה מהתנאים הקדושי' שהי' מסובין בבני ברק והי' מספרים ביציאת מצרי' "כל אותו הלילה" פירוש שנתלהב לבבם כ"כ עד שהי' נראה מסיפורם כאלו מספרים שיצאו ממצרי' "באותו לילה" ממש ולכך קאמר ביציאת מצרי' כל אותו הלילה וע"י שמחתם המרובה האריכו בסיפורם עד שבאו תלמידיהם ואמרו רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית: צה) בהפטדה לשה"ג בפסוק ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע עיין פירושו בחלק אור עולם אות ע"ד: צו) במאמר המגיד צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו שפרעה לא גזר אלא על הזכרי' ולבן ביקש לעקור את הכל ותמוה שנראה שרוצה לספר שלבן הרע עוד יותר מפרעה והלא סוף כל סוף לבן ביקש רק לעשות ופרעה עשה רעה י"ל דמפרשים הפסוק לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך ולא אבה ה' אלקיך לשמע אל בלעם ויהפך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה ויל"ד דזה שאמר ולא אבה לא שייך לאיסור ביאת עמוני ומואבי בקהל ה' ופירשו דהנה אם אדם אחד עושה לאדם אחר רעה אין לשנוא אותו כי בודאי כן נגזר מן השמי' שיעשה לו רעה זו ורק הוא סימן רע עליו שמגלגלין חוב ע"י חייב ועכ"פ אם הוא לא הי' עושה לו רעה זו הי' אחר עושה לו וכמו שאמר דהע"ה בעת שקלל שמעי קללה נמרצת ה' אמר לו קלל שמואל ב' ט"ז. אבל אם נראה