משמרת אלעזר מו

שאין ממש במזלות ואעפי"כ "ועל התמורה" וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב תהלים ק"ח וזו כוונת המדרש אין לך מנוול ומשוקץ כמו שור בשעה שאוכל עשב וכן הי' ישראל באותו שעה ובא המדרש לפרש שנדע כוונת ועל התמורה לכך נקט שור אוכל עשב כי בפסוק וימירו נאמר ג"כ בתבנית שור אוכל עשב: פא) איתא בפליאה גדולה השירה שיאמרו עצמותיו של אדם בתחיית המתים ממה שאמרו ישראל על הים שהרי ישראל לא הזכירו את השם רק לאחר שלשה תיבות מי כמוך באלים ה' אבל לעתיד כתיב תהלים ל"ה ה' מי כמוך וי"ל עפ"י שביארתי בחלק אור עולם אות צ"ו המדרש בראשית רבה פל"ב אומרים מקצת שבחו של מי שאמר והי' העולם בפניו שנאמר אמרו לאלקים מה נורא מעשיך וגו' והיוצא משם דבעוה"ז אי אפשר לאדם להכיר את הבורא ב"ה עצמותו ומהותו רק מכח מעשיו והפעולה תעיד על הפועל אבל לעת"ל אז תפקחנה עיני עוורים ויזכו לחזות בנועם ה' ולהשיג מהותו ועצמותו וז"ש גדולה השירה שיאמרו ענמותיו של אדם בתחיית המתים ממה שאמרו ישראל על הים שעל הים אמרו רק מי כמוך באלים שהוא לשון חוזק דהיינו שאין בעולם שיעשה מעשים נוראים כמוך כי אין מכירין בעוה"ז את ה' רק מכח מעשיו אבל לעת"ל יאמרו ה' מי כמוך בלי שיאמר איזה טעם מצד פעולה זו או זו רק מי כמוך כי כולם יכירו וידעו את ד' מקטנם ועד גדלם: פב) או יאמר דהנה בצאת ישראל ממצרים הי' כל העולם להוטים אחר ע"ז ורק ישראל עם קודש החזיקו באמונת ה' והי' אוה"ע מחזיקין לע"ז שלהם לאלים וחזקים לכך הוצרכו ישראל לומר מי כמוך באלים ה' שבכל אלו שהעולם מחזיקין לאלים וחזקים אין כמוך אבל לעת"ל שיקוים ומלאה הארץ דעה ויכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך והי' ה' למלך על כל הארץ וישליך כל איש אלילי כספו ואלילי זהבו והי' ה' אחד ושמו אחד בכל העולם אז לא יהי' עוד בעולם ע"ז ולא יחזיקו לתקיף רק הבורא כל העולמים ב"ה אז לא יצטרכו לומר מי כמוך באלים רק סתם ה' מי כמוך כי אין כמוך בכל העולם: פג) בתהלים קל"ו בפסוק למכה מצרים בבכוריה' צריך ביאור אמרו בבכוריהם דהול"ל למכה בכורי מצרים וי"ל דכתב בספר מעשי ה' בישוב הסתירה במאי דכתיב אני ה' אני ולא המלאך וא"כ לאיזה תכלית הוצרך להיות הדם לסימן על המשקוף ועל המזוזות כיון שהקב"ה בעצמו הכה בכורי מצרי' וביותר קשה דהא כתיב בפירוש ולא יתן ה' המשחית לבא אל בתיכם לנגף הרי שע"י משחיתים הוכו ותירץ כי באמת נוגפו אז כל מצרי' ורק בבכוריהם הי' מכת מות ובשאר האנשים לא הגיע המכה עד מיתה והבכורי' הקב"ה בעצמו הכה אותן ושאר המצרי' נוגפו ע"י משחיתים לכך הוצרך הדם לסימ' שלא ינגפו בני ישראל עכ"ד והטעם י"ל דהנה במות כל בכור במצרים אם הי' המצריי' אז בכחם בלי ספק הי' נופלים על ישראל והורגים בהם מכת חרב ואבדון לנקום נקמת בניהם לכך הוצרכו כל המצריי' להנגף אז כדי שלא יהי' בכחם לנקום נקמת בכורה' וז"כ הפסוק למכה מצרים בבכוריהם פירוש בשביל בכוריה' כי ע"י מכת בכורות הוצרכו להנגף כל אנשי מצרי': פד) שבת שלפני חג המצות נקרא שבת הגדול עיין בטו"ז סי' ת"ל. וי"ל דהנה מבואר בקרא שחיוב שמירת שבת הוא על כי בששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש אמנם בפ' ואתחנן בניווי מניע' מלאכה לעבדך ולאמתך הוסיף למען ינוח עבדך ואמתך כמוך שישבות העבד כמוך ונתנה תוה"ק הטעם כי עבד היית' בארץ מצרי' ויפדך וגו' נראה מבואר שחיוב שביתת העבד והאמה כמוך נעשה זכר ליציאת מצרי' וכן הוא נוסח הקידוש ששבת היא זכר ליציאת מצרים נראה מזה שמעת יציאת מצרים נתרבו חיובי שבת עד שנתרבה שכל מה שמצווה האדון מצווה גם העבד ולכך בעשור לחודש שכבר לקחו השה לפסח והתחילה הגאולה נתגדל אז יום השבת להתוסף בקדושתו שלא לעשות מלאכה עבדו ואמתו גם ע"י אחרים לכך נקרא שבת הגדול כי מעת יציאת מצרי' נתגדל יום השבת. ובזה יתורץ גם הסתירה שפעם אמרו חכז"ל שבת קי"ח ב' אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון דהיינו שעי"ז יגאלו ופעם אמרו שם אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות מיד נגאלין ולפירושינו י"ל דשתי שבתות הכוונה מה שנצטוו שנית בפ' ואתחנן לשבות עבד ואמה כמוך וזהו שתי שבתות, ולעולם בשבת אחד די להגאל: פה) בהפטרה לשה"ג בפסוק היקבע אדם אלקים כי אתם קבעים אתי ואמרתם במה קבעניך המעשר והתרומה. במארם אתם נארים ואתי אתם קבעים הגוי כולו. הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח