משמרת אלעזר מה

לו פירוש. ג' לכארה מה הכוונה באמרו כהיום הזה וגם לישב מה שאמרו חכז"ל סנהדרין צ"א גנאי הוא למשה וששים רבוא ישראל שלא אמרו בריך עד שבא יתרו ואמר ברוך והוא תמוהא הלא משה וישראל שרו שירה נפלאה ובמאי נתעלו דברי יתרו שאמר ברוך. וי"ל בהקדים דברי פנים יפות על הפסוק עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלקים כי בדבר אשר זדו עליהם זל"ק דידוע שהקב"ה משלם מדה כנגד מדה ולכן הי' לפלא כמה מכות שבאו על המצרים ולא ידעו סיבת חטאם שיהי' העונש מכוון מדה כנגד מדה אמנם איתא במדרש כי בכל אלו המכות חשבו המצרים להרע את ישראל ובעכו"ם מחשבה רעה כמעשה ולכן נענשו באלו המכות כאלו הרעו בפועל אמנם כל זה לא ידע רק הקב"ה אבל ישראל לא ידעו מזה והנה מובא ברז"ל שיתרו הי' מיועצי פרעה והוא ידע שהתחכמו לעשות כל אלו המכות נגד ישראל לפיכך רק הוא ידע שנמדד להם הכל כפי מידתם וז"ש "עתה" "ידעתי" דייקא רק אני יודע כי בדבר אשר זדו עליהם עכ"ד בתוס' נופך קצת משלי. ומפורש יוצא כן מתרגום אונקלוס עזה"פ "ארי בפתגמא דחשיבו מצראי למידן ית ישראל בי' דנינון" הרי שהתרגום מפרש שהעיד יתרו שהעונש מכוון נגד מה שהי' במחשבתם להרע עם ישראל הגם שלא עשו במעשה ולפי"ז יובן שמעלה גדולה הי' לברוך שאמר יתרו על השירה שאמרו ישראל כי הוא העיד בברכתו שממש מכוון נגד מחשבתם הרעה הביא הקב"ה העונשין עליהן כי הקב"ה עושה בכל יום נסים ונפלאות עם ישראל כי תמיד הי' כל מחשבותם רק להרע לישראל והקב"ה הפר עצתם שלא נתקיים ולכך אמרו חכז"ל ילקוט עה"פ לעשה נפלאות גדולות לבדו שאין בעל הנס מכיר בנסו והנה ישראל לא הי' בכחם רק לשורר ולשבח לה' על החסד הנעשה עמהם בפרהסי' לעיני כל אבל יתרו ידע לשבח אלף פעמים ככה כי הוא הי' מיועצי פרעה וידע שבכל יום עומדים עלינו לכלותינו לולי שהקב"ה מצילנו מידם לפי"ז יצא לנו שאחר זמן כשראו ישראל המכות שבאו על פרעה ואנשיו מזה הבינו למפרע כל הדברים שרצו הם להרע עמהם מאחר שהקב"ה משלם מדה כנגד מדה וא"כ מיד שראו ישראל שבאו אותן המכות על מצרים הי' מן הראוי שיתנו שבח והודאה שהצילם הקב"ה בזמן העבר מזו המכה שרצו המצרים להרע לישראל וזו גנאי שלא אמרו ברוך כמו שאמר יתרו כי בדבר אשר זדו עליהם והנה לפי"ז יוצא לנו שאם גם הי' חק לכל ישראל במצרים כמה צריכים לעבוד חק יום ביומו וא"כ הי' עבודתן שוה אעפי"כ הי' המכות שבאו על המצרים משונה אשה מחברתה כי מאחר שהקב"ה שילם להם על מה שרצו להרע את ישראל וא"כ בזה אין האחד דומה לחבירו והקב"ה היודע מחשבות בני אדם שילם לכל אחד מהן כפי חלקו המגיע לו ועוד שנית יוצא לנו כי בשעת מעשה לא הכירו ישראל ברוב הנפלאות שעשה עמהם השי"ת רק אח"כ הכירו מהמכות כמה גדלה חסדו ית"ש עליהם וז"כ הפסוקים ותתן אתת ומפתים בפרעה ובכל עבדיו ובכל עם ארצו הורה הכתוב בזה שהי' מכותיהן משונות זה מזה לכך חלקן הכתוב ונתן הכתוב טעם לזה "כי ידעת" כי הזידו עליהם כי רק אתה היודע מחשבות ידעת בכל אחד שבזה הזיד וקיימת בדבר אשר זדו עליהם ולכך לא הי' מכת האחד דומה לחבירו כי כל אחד שלמת לו כפי מה שרצה להרע לישראל ועוד הוסיף ותעש לך שם "כהיום הזה" פירוש כהיום הזם אנו יודעים מרוב חסדים שעשית עמנו ע"י העונשים שהבאת על המצרים אבל בשעת מעשה אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך. פ) ברות בפסוק וזאת לפנים בישראל על הגאלה ועל התמורה איתא במדרש אין לך מנוול ומשוקץ כמו שור בשעה שאוכל עשב וי"ל דידוע שלכך הי' הגאולה בניסן לפי שמצרים עבדו למזל טלה והוא מתגבר בחדש ניסן רצה הקב"ה לקבוע בלב ישראל שידעו שאין מזל לישראל ואין בכח שום דבר בעולם להרע או להטיב לישראל ולכך צוה הקב"ה שיקחו טלה וישחטו אותו להודות להם בעת שהמזל ברום המעלה נתבטל לגמרי לצורך ישראל. והנה עשה להם הקב"ה נסים הרבה בעת הגאולה עד שראו עין בעין שישראל הם למעלה מכל המזלות והרבה אותם שלא כדרך הטבע הגם שהמזל אומר אברם אין לו בנים ולבסוף לאחר מ"ת עשו העגל ומבואר בספרים שלא הי' כוונתם לעבוד ע"ז ורק שחשבו להקטיר למזל שור כי חשבו שהקב"ה עשה למזלות שיהי' ממוצעין בינו ובין הבריות והנה גם זה הי' חטא גדול כי זה איזה שבועות ראו עין בעין כי אין מזל לישראל וריפא אותם הקב"ה מדיעה נפסדה זו ולאחר זמן מועט חזרו ונשתבשו באותו טעות וזו דומה לשור שהוא מעלה גרה שלאחר שכבר אכל הדבר ובלעו חוזר ומקיאו ואוכלו עוד הפעם וזו המנוולו בעת אכילת השור וזה דמיון נמרץ לישראל שדיעה הנפסדה מהמזלות שכבר נתבטל מהם חזרו והקיאו ותפסו בו עוד הפעם וזו הרמז וזאת לפנים בישראל על הגאלה שבעת הגאלה ראו