משמרת אלעזר מד

אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולמה לא אמר אשר בראתיך. ה' מה הוסיף באמרו מבית עבדים. וי"ל דהנה האלשיך הקדוש פירש בפ' בא הפסוק ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים אני ה' להבין הסיום אני ה' וגם דרש חכז"ל אני הוא ולא אחר עפ"י הגמ' ע"ז נ"ד ששאלו את הזקנים ברומי אם הקב"ה שונא הע"ז למה אינו מבטלה והשיבו אלו לא הי' עובדי' רק לדברים שאין העולם צריכין לו הי' מבטלם אבל הם עובדים לשמש ולירח וכי יאבד עולמו מפני השוטים אמר להם יאבד השאר ויניח אלו אמרו לו א"כ יאמרו אלו שהניח מפני שיש בהם ממש וז"כ הפסוק ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים וא"כ לכאור' יש מקום לטעות שבשאר ע"ז יש בהן ממש לכך כתיב אני ה' אני הוא ולא אחר עכ"ד הקדושים וזה שהכה אלקי מצרים מטעם שאמרו חכז"ל שהי' השר שלהן מעכב שלא יברח עבד מארץ מצרים ולפי שעלה ברצונו הטוב להוציא את עמו ישראל ממצרים לכך הוצרך מקודם לבטל שרם והנה ודאי סיפר משה ליתרו מה שאמרו חכז"ל עה"פ וירא ישראל את מצרים מת שהראו להם שרו של מצרי' מת ולכך אמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים והוסיף ואשר הציל את העם מתחת יד מצרים היינו השר שלהם שנקרא מצרים וזו שאמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלקים כי בשמעו שהכה ה' את אלקי מצרים הי' חושב כקושית המין בע"ז מאחר שביטל אלקי מצרים מסתמא יש ממש בשאר ע"ז אבל עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלקי' וגם בשאר ע"ז אין בהם ממש והא שהכה אלקי מצרי' דוקא הוא מטעם כי בדבר אשר זדו עליהם לפי שלא הניחו לעבד לברוח לכך הוצרך לבטלם וזו דברי המכילתא פ' יתרו שעד עתה לא הי' יכול עבד לברוח ממצרים ועכשו הוציא המקום ס' רבוא בני אדם לכך אמד עתה ידעתי כי בזה נתישב לו קושית המין שזכרנו ולפי"ז יובן שהוצרך הקב"ה בכבודו ובעצמו לגאלם ולא ע"י מלאך לפי שהוצרך להמית גם השר שלהם וזו שאמר ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים ולכך אני ה' ולא מלאך ולא שליח ולפי"ז יובן כוונת הכתוב אנכי ה' אלקיך ואין עוד זולתי וכדי שלא יקשה לך אשר הוצאתיך מארץ מצרים שאני בעצמי הוצרכתי להוציאך לפי שבכל אלקי מצרים אעשה שפטים וא"כ יקשה לך למה הנחתי האחרים אם אין ממש בע"ז לזה בא כמתרץ מבית עבדים שלכך נקרא בית עבדים לפי שמעולם לא הי' יכול עבד לברוח ממצרים אבל בשום ע"ז אין ממש ולכך לא יהי' לך אלקים אחרים על פני: עח) בפ' עקב בפסוק זכר תזכר את אשר עשה ה' אלקיך לפרעה ולמצרים יש לדקדק כפילת הלשון זכר תזכר וגם להבין המסורה כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאום ה' ירמי' ל"א וגם בפסוק זה קשה כפילות הלשון זכר אזכרנו וי"ל בשנקדים להבין למה צוה ה' שלעולם צריכין להזכיר בבוקר ובערב יציאת מצרים ואלפים שנה עברו מאז ועוד ישראל עם קדוש מזכירין בכל יום פעמים יציאת מצרים ובפרטות בכל לילות פסח כל אחד מישראל פיו מלא תהלות מחסדי ה'. ונראה כי הי' זה חסד גדול מהקב"ה כי שנים יעברו עד שאפשר לאדם לעשות מצוה כתקנה בלא חסרון ובלא פגם והנה אם יזדמן לאדם שבירך תפלה כראוי' עד שראוי' לקבל שכר עבור זה התפלה אז בכל ימיו כל זמן שיצטרך ישועה הקב"ה מרחם עליו בזכות זו המצוה ואם יקטרגו עליו הלא זה כבר קיבל שכרו אלף פעמים עבור זה המצוה אף הקב"ה ישיב להם אמרי נועם הלא זה האיש כבר אלף פעמים נתן תודות לי עבור יציאת מצרים ואעפי"כ גם היום הוסיף לתת תודות לי ואם הוא נותן לי אלפי אלפים פעמים תודה עבור יציאת מצרים איך אני לא אחזיק לו טובה עוד הפעם עבור המצות שעשה אז הגם שכבר החזקתי לו טובה הרבה פעמים וכן הענין זכות אבות הגם שכבר זכר לנו עקידת יצחק אלפים פעמים עוד יזכור לנו אהבת איתן אדונינו מאחר שגם אנו פינו מלא תהלות על יציאת מצרים שהי' לפני כמה אלפי' שנה ולפי"ז יובן שתמיד ירחם הקב"ה עלינו כי אין לך אדם שאין לו שעה שפעם אחד עשה איזה מצוה כהוגן בפרט זכות אבותינו אם גם לפי ערך הי' אפשר שכבר תמה זכות אבות עוד יזכור לנו כל ימות עולם להטיב עמנו וז"ש זכור תזכר לעולם אם שכבר זכרת הרבה פעמים עוד תזכר את אשר עשה ה' אלקיך לפרעה ולמצרים ובאה המסורה לתת טעם לזה כי הוא מחסדי השי"ת על עמו ישראל כי עי"ז כי מדי דברי בו בכל עת שאדבר מילד שעשועים ישראל אם כי כבר זכר אזכרנו עוד אפי' כבר זכרתי לו זה הזכות עוד אזכור לו מדה כנגד מדה כמו שהוא מתנהג עמי ע"כ המו מעי לו ובכל ענין רחם ארחמנו נאום ה': עט) בנחמי' ט' בפסוק ותתן אתת ומפתים בפרעה ובכל עבדיו ובכל עם ארצו כי ידעת כי הזידו עליהם ותעש לך שם כהיום הזה ויל"ד למה פרט הכתוב פרעה ועבדיו וכל עם ארצו ולא כלל הכל בדבור אחד במצרים. ב' כי ידעת אין