משמרת אלעזר מא

וראו שהם עומדים על שפת ים זה חיים וקיימים ופרעה ואנשיו טבעו באותו רגע בשפת השני אז ראו והבינו למפרע כי דבר גדול עשה ד' במצרים שבזה הטעה את פרעה ואנשיו לרדוף אחריהם כדי להשריש בלבם אמונה שלימה ואז הבינו כי לא דברים קטנים השאלה על שלשה ימים ושאלת כסף וזהב מהם כי לולא זה לא הי' מציאות בעולם שישתגעו פרעה ואנשיו לרדוף אחריהם וחזרו והאמינו בה' ובמשה עבדו וז"כ הפסוק וירא ישראל את מצרים מת בעוד שהם עצמם על שפת הים וברגע אחד הי' ישראל ומצרי' בתוך הים אלו נצלו בנס ואלו נטבעו אז וירא ישראל את "היד הגדלה" אשר עשה ה' במצרי' הבינו למפרע כי דבר גדול עשה ה' במצרי' ולא כמו שעלה על מחשבתם שהם תתבולות בו"ד ועי"ז ויאמינו בה' ובמשה עבדו אמונה שלימה שאין אחרי' ספק לעולם: עג) במכילתא עה"פ ויאמינו בד' ובמשה עבדו אם במשה האמינו בד' לא כש"כ א"כ מה ת"ל ובמשה ללמדך שכל המאמין ברועי ישראל כאלו מאמין בשכינה. ותמוהא דהול"ל א"כ מה ת"ל בה' וי"ל בהקדם לפרש המשנה בסוף מס' ידים אמר צדוקי גלילי קובל אני עליכם פרושי' שאתם כותבי' את המושל עם משה בגט פירוש שכותבין בכך וכך לפלוני המלך ומסיימים כדת משה וישראל אמרו פרושי' קובלין אנו עליך צדוקי גלילי שאתם כותבין את המושל עם השם בדף ולא עוד אלא שאתם כותבין את המושל מלמעלן ואת השם מלמטן שנאמר ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקלו לשלח את בני ישראל וכשלקה מהו אומר ה' הצדיק וצריך ביאור מה שאמרו ולא עוד אלא שאתם כותבין את המושל למעלה הלא אי אפשר לכתוב להיפך. ועוד הקשו המפרשים שהסיום וכשלקה מהו אומר אין לו המשך למה שנאמר במשנה זו וכתבו שהוא רק כדי לסיי' בדבר טוב י"ל דהנה ודאי הא שתקנו חכמינו למנות לשנות המלכי' לא עשו זה כלי טעם ובודאי הי' להם טעמי' נכוני' שימנו להמלכות ועיין רא"ש מס' ר"ה. וזו שהשיבו חכמי' לצדוקי שכל שיש טעם ותכלית לדבר אין זה גרעון כבוד והביאו ראי' לזה מדכתב הקב"ה בתוה"ק שמו הקדוש עם פרעה הרשע בדף אחד. ועוד יותר מזה שכתב בתוה"ק שהחציף פרעה פניו להחזיק עצמו לגדול נגד הקב"ה שאמר מי ה' אשר אשמע בקלו ולפי דעתו הנפסדה הי' הוא למעלה והשם למטה ואעפי"כ כתב הקב"ה כפירה הגדולה הלזו בתוה"ק לתכלית טוב כדי שנדע הסוף מהרשעי' שלבסוף הוכנע ערפו ובעכ"ח הוצרך לומר ה' הצדיק הרי שאם יש תכלית לדבר אין זה גרעון כבוד כן אין זה גרעון כבוד למרע"ה אם כותבין את המושל בגט מאחר שיש לזה תכלית וזו שאמרו ולא עוד אלא שהמושל מלמעלה והשם מלמטה שכתב כפירת פרעה שהוא למעלה מה' כאמרו מי ה' אשר אשמע בקלו ועכ"ח הי' זה לתכלית שידעו מה הי' בסוף אותו רשע שהוכרח להודות כי ה' הצדיק ופה שאמר מי ד' אשר אשמע בקלו הוצרך לומר ה' הצדיק. לפי"ז יובן שאלת מכילתא כי מאחר שהשכל נותן שיותר ראוי' להאמין בה' מבמשה וזו שאמר אם במשה האמינו בה' לא כ"ש דהאמונה בה' צריך להיות יותר חזקה וא"כ איך כתב בדף אחד בה' ובמשה כאלו השווה כבוד עבד לקונו ע"ז משיב שהאמת כן הוא שהקב"ה רצה להורות שהמאמין ברועה ישראל הוא חשוב לפניו ממש כאלו האמין בשכינה עד) בפסוק אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר יל"ד שאמר בלשון עתיד ישיר משה ואמרו בסנהדרין צ"א ב' שר לא נאמר אלא ישיר מכאן רמז לתה"מ מה"ת ועדיין צריך ביאור לענין מאי סיפרה לנו התוה"ק שישיר משה לעתיד זה השיר ועוד צריכין להבין דתיבת לאמר כמיותר דלאמר פירושו לאמור לאחרים וכאן אין לפרש כן וי"ל בהקדם לפרש בפ' ויקהל בפסוק זה הדבר אשר צוה ה' לאמר יל"ד דתיבת לאמר כמיותר מאחר שאמר זה הדבר אשר צוה ה'. ובפסוק וכל חכם לב בכם יבאו ויעשו את "כל" אשר צוה ה' יל"ד דתיבת כל כמיותר וי"ל דבס' ישמח משה פירש הא דכתיב בכל פרשה וידבר ה' אל משה לאמר היינו משום שהקב"ה מסר למרע"ה כל מצוה עם כל סודותי' ופנימית רוחניות' עד שאם הי' מרע"ה אומר לישראל המצוה באופן שאמרה הקב"ה לא הי' בנמצא אחד מאלף שהי' יכול להשיג איזה דבר בתוה"ק ולכך לאחר שמסר למרע"ה את המצוה באופן שכתבנו מסר לו עוד הפעם באיזה לשון ילמוד המצוה עם ישראל כי התוה"ק כתובה באופן זה שכל אחד משיג בה לפי כחו נער בן חמש שנים משיג ומבין פשטי המקראות וזקן שקנה חכמה ושבע ימים משיג הרבה יותר ולכך בכל מצוה כתיב וידבר ה' אל משה לאמר דהיינו שבאופן זה צוה ה' לו לאמר המצוה לישראל אבל לו גלה בכל מצוה ומצוה הרבה דברי' עד אין שיעור: ומעתה יש לומר אם זה הוא בכל מצות התורה על אחת כמה וכמה במצות מעשה מלאכת המשכן שהמשכן וכל כליו הי' מכווני' כנגד כל העולמות והי' כולל כל הבריאה וכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו וא"כ בודאי גילה הקב"ה למרע"ה בכל