משמרת אלעזר מ

לכוף כאגמון ראשו ולהסכים לשלח את ישראל במכה אחת החזיק הקב"ה את לבו ונתן בו כח יותר מדרך הטבע כדי שיוכל למרוד כפי רצונו ויקבל העונש. ונמצא כי לא מנע הקב"ה דרכי תשובה מפרעה רק לולא שחיזק את לבו לא הי' בו כח לסבול יותר ונתן בו הקב"ה כח יותר מכפי דרך הטבע ובזה גלה פרעה רשעתו כי כל עוד רוח באפו לא שב מרעתו: ומעתה יובן שלכל הדברים שעשה הקב"ה הי' צורך גדול בדבר ונמתיק הענין עפ"י משל למלך שכבש מדינה רחוקה ולא יוכל לשלוח לשם מאנשי מדינתו שיחזיקו במדינה ההיא מחמת שינוי האויר וקשה לאנשים אשר לא נולדו שם לחיות שמה ואם שולחין לשם מאה אנשים ימותו כולם ורק המיעוט יתישבו שם וישארו לדור שם מה עשה המלך לקח מבית אסורים שלו אנשים אשר הי' משפטם חרוץ למות עפ"י מעשים הרעים שעשו כגון רוצחים וכדומה ושילח אותם לשם כי אלו אין מפסידין כלום בדירתם שמה כי גם בלא זה הי' דינם למות ואדרבה מרויחין כי יש מהם שמצליחין ונשארו בחיים ועל ידיהם מתישב המדינה מעט מעט עד שיורגלו באויר המדינה ההיא. והנמשל ידוע שעם בני ישראל קשה עורף הוא והי' דבר קשה להשריש בלבם האמונה באופן שלא יזוז מהם לעולם עד שלא ישאר ספק אחריו. ובפרט שגלוי וידוע לפני הקב"ה מה שעתיד לבא על ישראל בגזירת שמד ר"ל וע"כ הי' מן הצורך להשריש בלבם האמונה עד שעוד לאחר אלפים שנים ימסרו ישראל את נפשם על קדושת השם מרוב האמונה בה' ית' כמו שראינו שעד היום נשארו ישראל מאמינים בני מאמינים וכדי לקבוע בלב ישראל אמונה גדולה הזו הי' צורך גדול שיעשה השי"ת לעיניהם את הנס הגדול מקריעת י"ס. אבל עדיין לא עלתה ארוכה בזה כי אולי יאמרו שמקרה הי' זה כמו שלפעמים נחרב הים איזה ימים ע"כ הי' מן הצורך שבאותו שעה שהם עוברים את הים ביבשה יטבעו אנשים אחרים באותו המקום בים ואז לא יהי' אפשר עוד להסתפק אם הוא מעשי ה' הנורא. וכן אמרו חכז"ל פסחים קי"ח על הפסוק וימרו על ים בים סוף שאמרו כשם שאנו עולים מצד זה כן מצרים עולים מצד אחר עד שראו את מצרים מת על שפת הים: ולפי"ז יובן כי מאחר שהי' צורך גדול להשריש בלב בני ישראל האמונה שבאותו שעה שיעברו גאולים יטבעו אחרים בים ע"כ מה עשה הקב"ה בחר בפרעה הרשע ובאנשיו הרשעים שגם בלא זה הי' דינם למות מיתה משונה על רוע מעשיהם לכך הביאם השי"ת אצל הים שיטבעו שמה בעת שיעברו גאולים את הים לצורך תכלית האמונה. אמנם איך יהי' אפשר זה הלא כבר בארנו למעלה שכל זמן שיהי' בו עוד רוח נשימה אחת לא יסכים פרעה לשלח את ישראל כי הוא עמד במרדו מתחלתו ועד סופו. רק בעת שהי' המכות גדולות כ"כ עד שאמרו הטרם תדע כי אבדה מצרים כלנו מתים אז הסכים לשלחם. וא"כ מאחר שלא נותרה בו עוד רוח איך ישתגע אח"כ לרדוף אחריהם ובאמת הי' צורך גדול לזה שדוקא בים יטבעו בשעה שיעברו ישראל לכך צוה הקב"ה שיאמרו לפרעה שיסכים לשלחם רק על שלשה ימים. ואח"כ צוה שישובו ויחנו לפני פי החירות ואח"כ יברחו ומזה יקבל פרעה כח חדש לעמוד ברשעתו כי יחשוב בדעתו שמעתה לא יהי' עוד מגן לישראל כי הקב"ה עמד בצד ימינם רק על שלשת ימים ומאחר שהם הוסיפו יהי' ביכולתו להרע לישראל כפי רצונו ועי"ז החזיק לבו לרדוף אחריהם וכל זה בפרעה עצמו אבל שאר המצרים שלהם לא הי' כלום מעבדות ישראל כי בנו רק לפרעה כדאי' ברבה ומכילתא עה"פ מבית עבדי' והוכו במכות אכזריות האיך ישמעו הם לקול פרעה לרדוף אחרי ישראל אחרי שבקישי גדול עלתה בידם להכניע לב פרעה לשלחם והאיך יעשו שטות גדול כזה לרדוף אחריהם. אמנם מבואר בילקוט שבשביל ממונם ששאלו ישראל מהם רדפו אחריהם ומעתה יאר לנו שכל אלו הדברים שהי' נראים במושכל ראשון לדברים קטני' ולערמה לבסוף נתגלה כי דבר גדול עשה ה' בזה כי לולא זה לא הי' אפשר במציאות להניע לב פרעה ואנשיו לרדוף אחריהן ובאמת הי' צורך גדול שבאותו שעה שיצאו גאולים יטבעו אלו הרשעי' בים כדי שלא ישאר ספק בלבם על מעשה ה' הגדול והנורא בקריעת י"ס ועל שפת זה עמדו ישראל בים ועל שפת השני טובעו המצרים ומעתה יובן כי בודאי בתחלת שליחות משה האמינו בה'. אבל אח"כ כששמעו שרק על שלשה ימים ביקש משה רשות מפרעה ושמעו שצוה משה שישאלו בתורת שאלה ממצרים כלי כסף וכלי זהב. ושמעו שצוה משה שישובו ויחנו לפני פי החירות כדי שיאמר פרעה נבכים הם בארץ אז נחלשה אמונתם כי אמרו כל אלו הדברים הם נראים רק כתחבולות בו"ד ולא האמינו כי ממ"ה הקב"ה אשר לו הכח והעוז ילחם בדברים קטנים כאלו שהם מתכסיסי מלחמה בבו"ד ע"כ אז נחלשה קצת אמונתם כי הי' זה הכל כעין ערמה והקב"ה בעצמו אמר את אשר התעללתי במצרים. אבל אח"כ כשעמדו על ים סוף