משמרת אלעזר לט

ועוד שלא יצאו אלא אחד מחמשה וז"ש אין חמשים אלא מזוינין וכאן דכתיב וחמשים לפי שדבר אחר שלא יצאו אלא אחד מחמשה ובזה מיושב קושית המפרשים מאחר שאמר שאין חמשים אלא מזוינין האיך אמר אח"כ דבר אחר: עא) בפסוק פקד יפקד אלקים אתכם והעליתם את עצמתי מזה "אתכם" יל"ד דתיבת אתכם כמיותר וי"ל דצריכין להבין למה לא צוה יוסף להעלות את עצמותיו מיד כמו שצוה אביו. וי"ל דמבואר במדרש מה ראה הים וינוס ארונו של יוסף ראה ונקרע לפניהם בזכות וינס ויצא החוצה הים ראה וינוס לפי"ז י"ל שיוסף ידע ברוח קדשו שבצאת ישראל ממצרים יהי' קטרוג ולא ירצה הים להקרע לפניהם לכך צוה שיעלוהו אז בעת צאתם כדי שבזכותו יקרע הים וידוע שטענת שר של מצרים הי' שעדיין לא שלמו ישראל ימי עבדותם שנגזר עליהם כ' שנה ולא הי' אלא רד"ו שנה. ואיתא בראשונים שיוסף רמז להם שלא יהי' רק רד"ו שנים במצרים כי אז נחסר ק"ץ שנים מהמנין "ופקוד" מלא בגמטרי' ק"ץ וידוע שפקד לשון חסרון וז"ש להם פקוד יפקד אלקים אתכם פירוש שיחסר מהשעבוד ק"ץ שנים. ואין להקשות עליהם שכאן כתיב פקד חסר כי ידוע מהאר"י הקדוש שבגמטרי' אפשר לחשוב לחולם במקום וא"ו. ולפי"ז יובן כוונת הכתוב שהוא אמר להם והעליתם את עצמותי מזה אתכם דייק לומר אתכם שלא ישאו את עצמותיו מיד וכדי שלא יקשה למה שינה הוא ממה שצוה אביו יעקב לזה הקדים פקד יפקד אלקים אתכם שהקב"ה ידלג על הקץ ויוציא אתכם, ק"ץ שנה לפני הזמן ועי"ז יהי' קטרוג ולא ירצה הים להקרע לפניכם ע"כ אני מצוה שרק בעת צאתכם ממצרים תשאו אתכם את עצמותי כדי שיקרע הים לפני ארוני: עב) בפסוק ויושע ד' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו. ויל"ד דהאיך אמר דרק ממה שראו ביום ההוא האמינו בה' הלא כבר בתחלת שליחות משה כתיב ויאמן העם. ב' לענין מאי סיפר הכתוב שראו אותם ישראל מת על שפת הים מאי נ"מ בזה הול"ל רק וירא ישראל את מצרים מת ג' הקשו המפרשים מה זה שאמר וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה' במצרים וכי עתה ראו מה שעשה ה' במצרים עתה ראו מה שעשה ד' על הים ד' עמדו המפרשים למה צוה ה' שיאמרו לפרעה דרך שלשה ימים נלך הלא הכונה באמת הי' שיצאו לגמרי ונראה ח"ו כעין ערמה. וכי אם הי' ה' אומר בפירוש שצריך פרעה לשלחם לגמרי לא הי' יכול הקב"ה לכוף את פרעה לזה כמו שהכניעו ע"י מכות ויסורין. ה' קשה למה צוה השי"ת שישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב מאחר שהכונה הי' שלא להחזירם. למה אמר וישאלו והגם שבדין בא להם חלף שכר עבודתם כמבואר סנהדרין צ"א שבזה נצח גביהה בן פסיסא את אנשי מצרים בעת טענו לפני אלכסנדרוס מוקדין שיחזירו להם ישראל מה ששאלו מהם אעפי"כ נראה ח"ו כדרך ערמה לשאול מהם בתורת שאלה שאם בא להם בדין הי' אפשר לכוף את פרעה ע"י עונשין חמורים שישלם להם שכר עבודתם. וביותר יקשה מאחר שהעידו חכז"ל ברבה עה"פ וינצלו שגדול חי' ביזת הים מביזת מצרים א"כ הי' כל ענין השאלה למותר הלא בלא"ה ירשו אצל הים כל ממונם ו' קשה מה שאמר הקב"ה למשה דבר אל בני ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירות ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ סגר עליהם המדבר וכי זה דרך ממ"ה הקב"ה ללחום את אויביו בכלי קרב כאלו להטעותם בא זה הוא מתכסיסי מלחמה בבני אדם ולא אצלו ית' אשר הוא איש מלחמה: וי"ל דמפרשים עמדו על מה שנאמר בתוה"ק וחזקתי את לב פרעה. כי אני הכבדתי את לבו. למה עשה ה' ככה לבטל בחירת פרעה אם ברצונו לשוב מדרכו הרעה למה ימנע ה' ממנו דרך התשובה הלא ידו פתוחה לקבל שבים וכן קיבל תשובת אנשי ננוה וכתב הרמב"ן בפ' וארא ובס' ישמח משה הוסיף ביאור בפ' נצבים שאם הי' פרעה מתחרט באמת על שמרד נגד ה' אפי' הי' עושה כל רעות שבעולם הי' הקב"ה מקבלו בתשובה כי אין שערי תשובה ננעלים אבל פרעה הי' רשע גמור ולאחר כל המכות שבאו עליו לא התחרט כרגע על הרעות שעשה וכל עוד שנותרה בו רוח נשימה אחת לא הטה אוזן לדבר ה' רק כשראה כי כלתה אליו הרעה ואין בו עוד כח לעמוד נגד ה' הסכים שיצאו ישראל אבל גם באותו רגע אם הי' רואה שיש רק מציאות ואופן לעשות נגד רצון השי"ת הי' מורד בו וראי' לזה כי מיד שהי' לו הרוחה כרגע מהמכה שב לרשעתו ומעתה יובן כי הקב"ה היודע תעלומות לב וידע ברשעת פרעה שהוא עומד ברשעו רק שההכרח והאונס יאלצו להסכים לשלח את ישראל אבל אם הי' לו כח הי' עומד ומסרב נגד הבורא ב"ה לכך הגם שבדרך הטבע הי' מוכרת