משמרת אלעזר לח

הגם שבעצם היום הזה יצאו: סח) והא שבאמת לא מלו אבותינו א"ע במצרים י"ל ללמד זכות עליהם דמבואר במדרש מובא באלשיך הקדוש פרשת בא שהמצרים לא הניחו אותן למול והא שלא מסרו נפשם על המילה י"ל טעם דהרי קייל"ן יו"ד סי' קנ"ז דאם עכו"ם מאנסין את ישראל לעבור על איזה מצוה אם מכוונין להעביר על הדת אז מחוייבין למסור נפשם שלא לעבור על המצות אבל אם כונתם להנאת עצמן אז אין מחוייבין למסור נפשם חוץ על ע"ז ג"ע וש"ד ואיתא דמס' מעילה דף י"ז שפעם אחד גזרה המלכות גזירה שלא ימולו והלך רבי ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי ואמר להם מי שיש לו שונא וכי אינו רוצה שיחלש ובטלו את הגזירה כי ע"י המילה נתש כוחם ולפי"ז הא המצרים החזיקו בישראל לעבוד את עבודתם לכך בודאי מזה הטעם לא הניחו למולם כדי שיהי' חזקים לעבודה וראי' לזה שדרשו חכז"ל ילקוט ברכה כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו ששבט לוי מלו א"ע גם במצרים ולפי דברינו יובן לפי ששבט לוי לא עבדו עבודה במצרים ולכך הניחום למול ולפי"ז עפ"י הדין הי' פטורין מלמסור נפש על המילה כיון שרק להנאת עצמם נתכונו ובזה אמרתי לפרש הקרא בפ' שמות וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר את בריתי ולפי דברינו יובן כי השי"ת אמר שבזכות הברית שכרת את אברהם רוצה לגואלם וכדי שלא יקשה הא הם בטלו את הברית ואיך יעמוד להם זה הברית שבזכות זה יוגאלו לזה הקדים וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ולכך סברא הוא שלהנאת עצמם נתכונו במה שלא הניחום למול ולא הי' מחוייבין עפ"י דין תורה למסור נפשם על המילה ולא עברו על הברית. ובזה עמדתי על כונת תרגום יונתן שפירש שם ביחזקאל ועל דכרן קים אבהתכון קדמי אתגלתי למיפרקכון ארי גלי קדמי ארי אתון מענן בשעבודכון ואמרית לכן בדמא מהולתא אחיס עליכון דלכאורה תמוהא דהא בפסוק זה לא נזכר כלל ברית אבות ולדברינו יובן שכשרצה לומר שבזכות הברית שכרת את אבותינו יצאו לחירות א"כ יקשה הלא עברו כמה שנים שלא מלו את עצמם וא"כ יש אדרבה קטרוג מכח ברית אבות עליהן לזה אמר שגלוי וידוע לפניו שהן מענין אותן בשעבוד וא"כ בודאי מזו הטעם שלא יהי חלשים בעבודה מנעום מלמול לכך לא עברו בזה על מצות מילה ושפיר אמר להם בדמיך חיי שיצאו בזכות המילה: סט) בפ' בשלח בפסוק וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים ופירש"י עפ"י התרגום מזויינין וצריך ביאור דזה מקומו בפ' בא בעת יציאתם ממצרים ומאי ענינו לכאן וי"ל דכתיב תהלים ל"ג יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך פירוש בערך ובמדריגה שיבטח האדם בד' כן הקב"ה עושה לו נסים ונפלאות וזו כאשר יחלנו לך בערך הבטחון הוא גם הישועה והנה באמת יפלא מאחר שהדבר ברור שלא הי' בכחם לנצח ל"א מלכים כדכתיב תהלים מ"ד כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו א"כ לאיזה תכלית הי' מלחמות כדרך המלכים שלוחמים זה עם זה כמו בסיחון ועוג ועמלק וכן בספר יהושע הלא כיון שסוף כל סוף לא יהי' אפשר לנצח רק לה' הישועה א"כ צאתם למלחמה הוא דבר מותר. אמנם באמת אלו הי' ישראל משליכים יהבם לגמרי על ה' בעת צאתם ממצרים ולא הי' לוקחין כלל כלי מלחמה עמהם רק בטחו בישועתו אז לא הי' צריכין לשום דכר והי' אויביהם נופלים לפניהם רק לפי שישראל לא היו עוד באמונה שלימה לגמרי ולקחו כלי זיין עמם בצאתם ממצרים לכך הוצרכו למלחמה. ולפי"ז יובן הפסוק כי אם לא הי' צריכין למלחמה כלל א"כ לא הי' החשש פן ינחם העם בראתם מלחמה והי' יכולין לילך דרך קרובה לישראל אבל עתה שלקחו כלי מלחמה ועי"ז הוצרכו למלחמות ויש חשש פן ינחם העם בראתם מלחמה לכך הוצרכו להקיף הדרך וז"כ הפסוק ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלקים פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה רק כדי שלא יקשה למה הוצרכו למלחמה כלל לזה בא הפסוק כמתרץ וחמשים עלו בני ישראל ממצרים שעלו מזויינין וזה גרם כי הוצרכו למלחמה כדמיון יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך מאחר שהם בטחו בכחם הוצרכו למלחמה: ע) בפרש"י אין חמשים אלא מזויינין וכן הוא אומר יהושע א' חמשים תעברו את אחיכם. דבר אחר חמשים אחד מחמשה יצאו וארבעה חלקים מתו בשלשה ימי אפילה. ותמוהא דלמה אמר רש"י "אין חמשים אלא מזוינין" בלשון שלילה הול"ל חמשים מזוינין וי"ל שרש"י רצה לגלות שבתיבת חמשים שני פירושים יש בו כי במקום אחר "אין חמשים אלא מזוינין" רק זה הפירוש אבל פה דכתיב וחמשים בתוס' וא"ו הו"ל כאלו כתיב שתי פעמים חמשים כמו שדרשו חכז"ל ברבה עה"פ ויתן לך יתן ויחזור ויתן כאלו כתיב שתי פעמים יתן הה"ד כאן דכתיב וחמשים. עכ"ח בא להורות שני כונות שיצאו מזוינין