משמרת אלעזר לד

ועפי"ז יובן כי מאחר שהזכיר עד עתה צדקת אבותינו הקדושי' שהלכו בתמימות ולא הרהרו מעולם אחריו סמך לזה וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים "אותם" זה האותם קאי על אותם שהזכרתי עד הנה שבני ישראל צעקו שהמצרי' מעבידי' את האבות הקדושי' כי הם מצטערי' בשעבוד בניהם כאלו הם עצמם הי' בשעבוד ולכן ואזכור את בריתי זכיותם המרובי' שעבורם כרתי ברית עמהם לכן אמור לבני ישראל בזכות אבותיהם הקדושים שלא יצטערו בשעבוד שלהם אגאול אותם מיד מצרי': נז) או יאמר וידוייק יותר אומרו ואזכר את בריתי. דהנה המצרי' לא לבד שעינו את ישראל בכל מיני צרות עוד נוסף על כל אלה רצו להחטיאם ולטמא אותם כידוע שהי' מצרי' מקום ערות הארץ. ולא הניחו נשותיהם לטבול לנדתם ורצו לאבד מהם קדושת אות ברית קודש וכן כתיב וירא את ענינו זו פרישת דרך ארץ וע"ז כתיב וידע אלקים נראה שבשעה שצעקו ישראל אל ד' על ענין הנפש שרצו להחטיאם ושכחו צרות הגוף מיד שמע ה' לקול תפלתם וז"ש וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידי' "אתם'" אות ברית קודש שלהן שרצו להכניע קדושת הברית תחת טומאת ערות מצרים ואזכר את "בריתי" שכרתי ברית על קדושת הברית עם אברהם אבינו: נח) או יאמר ויתישב ארץ מגוריהם אשר גרו וי"ל דהנה כתב רש"י שהבטיח אותם ליתן להם את ארץ כנען והם הוצרכו לקנות אחוזת קבר וכדומה. וכבר ביארתי לעיל שאמר לו הקב"ה שאין לפרש שכונתו שיתן אותה להם לע"ל כי אמר להם זה בהשם שמורה שמשלם בעוה"ז. והנה לכאורה הי' אפשר לומר שאולי היתה הכונה לתת להם את ארץ כנען היינו שיהי' רשאים לגור בארץ כנען ולא יגרשום יושבי הארץ משם וא"כ לא הי' מקום להם להתרעם אמנם זה אי אפשר דהא בשעת הבטחה זו כבר גרו בארץ כנען וא"כ אי אפשר לומר שהי' הכונה על גירות רק על נתינה ממש ואעפי"כ לא הרהרו אחרי מה שאמר אשר גרו בה כי אז בשעת ההבטחה כבר גרו בה ועכ"ח כוונת ההבטחה על נתינה ממש ואעפי"כ לא הרהרו אחרי. נט) בפסוק ולקחתי אתכם לי לעם וגו' וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרי' ויל"ד מה הכונה באמרו וידעתם כי אני ה' וי"ל דהנה בפסוק שאחריו מבטיחם הקב"ה והבאתי אתכם אל הארץ ונתתי אותה "לכם" מורשה. ובאמת ידענו כי כל אותו דור לא באו לארץ הקדושה ומתו במדבר ומשמעות הכתוב באומרו אתכם ולכם שאותו דור שיצאו ממצרים יכנסו לארץ. אמנם הלא ידענו אלו נשארו ישראל באמונה שלימה שהקב"ה הוציאם ממצרי' ולא הי' אומרי' למשה למה זה העליתנו ממצרי' להמיתנו ולא הי' אומרי' אלה אלקיך ישראל אשר העלוך ממצרים לא הי' באים לחטאים אחרים ואז באמת הי' באים לארץ הקדושה. וכ"כ רש"י בפ' שלח עה"פ ארבעים שנה שמשעה שעשו את העגל עלתה גזירה זו במחשבה אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתם ולכך נאמר תשאו את עונותיכם ולא עונתכם שתי עונות של עגל ושל תלונה. וזה שאמר הכתוב כמתנה תנאי עם ישראל וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים אם תדעו זה ותשארו באמונה זו אז והבאתי "אתכם" ונתתי "לכם" מורשה ואם לאו אז לבניכם הבאים אחריכם אתן את הארץ הזאת: ס) בפסוק בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותתי אלה בקרבו יל"ד דהול"ל לך אל פרעה דלשון בא אינו שייך רק כשקורא חבירו אצלו ובפסוק ויפן ויצא מעם פרעה יל"ד דתיבת ויפן כמיותר ובפסוק ויגרש אתם מאת פני פרעה יל"ד דלא כתיב מי גירש אותם וכבר כתב רש"י שהוא מקרא קצר. עוד יל"ד דהלא באמצע הענין כתיב ויגרש אותם דהלא לפני זה כתיב שפרעה ביקש אותו לא כן לכו נא הגברים ולא נאמר ע"ז כלל תשובת משה רק תיכף ומיד שביקש אותם פרעה שילכו הגברים גירש אותם והוא פלא וי"ל דהנה ראינו בכתוב שהקב"ה הכביד את לב פרעה למען רבות מופתיו בארץ מצרי' והנה כאן אצל מכה זו ראינו שכבר הוחלש כח פרעה מאוד ועוד מעט וכבר הי' מסכים לשלחם וגם עבדיו דחקו אותו ואמרו הטרס תדע כי אבדה מצרים וכן ראינו ששלח שלוחים להביא את משה ואהרן אליו והתחנן אליהם שישלחם ושאלם מי ומי ההולכי' וכבר הסכים לשלח הגברים וא"כ כמעט הסכים לבקשת מרע"ה והנה הקב"ה היודע מראשית אחרית שירף כח פרעה במכה זו והקב"ה גזר עליו עשר מכות. לכך אמר לו הקב"ה דע שיש לחוש שיסכים פרעה לבקשתך ע"כ בפעם הזאת אני אקדים לבא לפניך שם ומיד שאראה שברצון פרעה להסכים ארמוז לך ותברח משם ולזה אמר הקב"ה בא אל פרעה להורות שגם הוא יהי' שם ולכך סיפר הכתוב כי מיד שסיים משה דיבורו לא המתין כרגע על תשובת פרעה רק מיד ויפן שפנה עצמו ויצא מעם פרעה להורות שלא שהה רק להפנות לצד אחר מיד בסיום דברו ברח לו