משמרת אלעזר לא

שכרך ולפי"ז מובן שגם בתחלה הי' כוונת השי"ת לומר לישראל רק אקי' שלחני אליכם ורק שאמר לו למשה שמזו הגאולה יחזקו ישראל לבם בגליות האחריות כי מי שענה לאבותינו הוא יענה גם אותנו כי ממה שאני עמהם בגלות זה שג"כ הוא נגד השכל ישאבו נחמה כי עוד ישבו זקנים וזקנות בשערי ירושלים: נ) בפסוק וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את אלקים על ההר הזה עיין בחלק אור עולם אות י"ז ואות י"ח: נא) במסורה תבן אין נתן לעבדיך. בתוך חללים נתן יחזקאל ל"ב. לחמו נתן מימיו נאמנים ישעי' ל"ג. ביד מלך ישראל נתן דברי הימים ב' כ"ח. י"ל ביאורו כי ישראל קדושים בעלי רחמנים וגומלי חסדים נותנין צדקה בנפש חפיצה כי יודעים שמה שנותנין לצדקה אין זה אבוד מהן אדרבה זרעו להם לצדקה וקצרו לפי חסד הושע י' וכל הנותן לעני כאלו נתן להקב"ה כמו שדרשו חכז"ל ילקוט עה"פ משלי י"ט מלוה ד' חונן דל. וכמו שאמר מונבז ב"ב י"א אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה וזה שנתן לצדקה בטוח הוא שלא יופסד עוד ממנו משא"כ בשאר נכסיו. וכל זה בבעל אמונה. אבל אנשים ההולכים אחרי שכלם ואחרי תאות יצרם הם אין נותנין צדקה כי חושבין כל פרוטה שנותנים לצדקה שהוא נאבד מן העולם ולא ישוב וראה עוד את בעליו. וז"כ המסורה "תבן אין נתן לעבדיך" פרעה שלא רצה ליתן אפי' תבן לישראל הוא כי לדעתו המזויפת "בתוך חללים נתן" מה שנותן לצדקה הוא כאלו נאבד בבור עמוק ואבודה מכל אדם אמנם מי שמקיים "לחמו נתן מימיו נאמנים" הוא בא מחמת האמונה כי "ביד מלך ישראל נתן" שמה שנותן להעני הוא כאלו נתנו להקב"ה והוא גנוז במרומים אצל מלך ישראל ויבא על שכרו ביום מחר: נב) בפסוק למה הרעת לעם הזה למה זה שלחתני ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו. והפסוקים מוקשים שכפל ב' פעמים למה הרעת ומאז באתי הרע לעם הזה. וגם למה זה שלחתני כמיותר שזה נכלל בטענתו למה הרעת שפירושו בשליחות ששלחת אותי. ג' קשה על אומרו והצל לא סצלת את עמך הלא מיד בשעת השליחות אמר לו הקב"ה כי פרעה ימאן לשלח את ישראל ולבסוף יעשה הקב"ה נסים ונפלאות עד שיגרשם מארצו ואיך טען מיד בפעם הראשון והצל לא הצלת את עמך וכן הוקשה לחכז"ל בשמות רבה. ד' כפילות הלשון הצל לא הצלת ה' מה זה שדייק משה פעמים באומרו "העם הזה". ו' בתשובת הקב"ה למשה תמיהא וכי מרע"ה נסתפק אם יקיים הקב"ה מאמרו להוציאם לבסוף וכל תרעומתו הי' רק שלמה עכשיו לפי שעה הורע מעמדם וע"ז לא באה לו תשובה. ז' לריכין להבין תיבת "עתה" וכבר עמדו חכז"ל ע"ז סנהדרין קי"א ודרשו עתה תראה מה שאעשה לפרעה אבל לא העשוי לל"א מלכים ובשמות רבה פ' ח' אמר הקב"ה למשה יש לך לידע שנאמר קהלת ב' טוב אחרית דבר מראשיתו טוב אחריתן של ישראל מראשית שנתתי להם במצרים שנאמר ויאמר ה' למשה עתה תראה וי"ל דהנה אם איש אחד נתפס בבית אסורים בימים הראשונים ישב כאבל מרוב צער ויגון על שעינו בכבל רגלו אבל אם יעברו עליו איזה שנים בבית האסורים אז לא ירגיש עוד בצערו כי כבר הורגל בזה והרגל נעשה לו כטבע שני. אמנם אם ברוב הימים יבקרו אוהב נאמן בבית האסורים ויבשר לו שהוא עשה השתדלות בעדו אצל שרי המשפט והבטיחו לו שבזמן לא כביר יצא לחפשי אם אח"כ לא יעלה ביד אוהבו להוציאו אז לא לבד שלא עשה לו טובה כי אם גם הרע לו מאוד כי עי"ז נתחדש צערו כאלו ביום הזה נתפס בבית האסורים מאחר שכבר הי' מלא תקוה ליצא חפשי. ועל אחת כמה וכמה אם חרה אף שר המשפט על השתדלות אוהבו והוסיף לענותו יותר מכפי הרגלו יכאב לבו מאוד כי גם אם לא הי' מוסיפים לענותו כבר הי' מרגיש היסורים יותר ממה שהרגיש עד עתה כי כבר הורגל לזה ועתה עוד הוסיפו לענותו' ומעתה נבין כי תלונת משה הי' שלא הי' לך לשלחני לבשר את ישראל שיצאו חפשי רק לאחר שיסכים פרעה לזה אז הי' מקום לבשר להם הגאולה כי ע"י שליחות לישראל בראותם שלשוא השתדל משה עבורם תוגדל צרת נפשם כאלו היום התחילו לשעבד בהן וא"כ גם אם לא יוסיף בעינוי כבר הוכפל יגונם ע"י פתח תקוה שאבד מהן וז"ש למה הרעת לעם הזה למה זה שלחתני למה זה הרעת לעם הזה במה ששלחת אותי לבשר להם הגאולה כי עי"ז יוסיפו יגון על יגונם בעת ראותם כי לשוא השתדל משה עבורם ולא די בזה כי אם מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך עוד הרע לעם הזה לענותם יותר ממה שעינה אותם עד עכשו ואם גם לא הגיע עוד עת גאולתם עכ"פ הי' לך להצילם שלא יוסיף להרע עמהם וזה שאמר והצל פירש אם שגם אני יודע שסופך להצילם אבל