משמרת אלעזר רעד

גודל ענין מצוה זו ועי"ז ומספר את רובע הקב"ה סופר ומונה רביעותיהן מתי תבא הטפה שצדיק נולד בה ועל דבר זה ניסמית עינו שיהי' כח ביד ישראל לעשות דבר זה בקדושה עד שקדוש וטהור מסתכל בענינים אלו ואין זה רק בשביל שאבותיהם מקדשים עצמם בשעת תשמיש וזה הכח בא להם ע"י מילה שע"י מצוה זו הוסר כח התאוה והוחלש מהם: מח) בפ' האזינו בפסוק שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל י"ל שהכתוב מרמז למה שמבואר בספה"ק שע"י שהאדם אינו נזהר בכל מיני זהירות ומטמא עצמו בהוצאת זרע לבטלה ר"ל בזה גורם שבנים זרים יולדו לו ואינו זוכה לבנים כשרים והנה באונן כתיב וירא אונן כי לא לו יהי' הזרע והי' כבא אל אשת אחיו שחת ארצה וזו כוונת הפסוק "שחת" זרעו באופן שלו לא שהזרע הנולד מזה לא יהי' לו רק לס"א ר"ל אז גורם בזה בניו מומם דור עקש ופתלתל כי בניו האמתים אין הולכין בדרכי התורה והשי"ת יקיים וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם: מט) בפ' תצא בפסוק ויתד תהי' לך על אזנך והי' בשבתך חוץ וחפרת בה ושבת וכסית את צאתך, והי' מחנך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ולפי הפשט קאי זה שאמר ולא יראה בך ערות דבר על מה שאמר לפני זה והוא תמוה איזה ערוה יש בדבר שהוא בטבע בריאת האדם וכל אדם הוצרך לזה וחז"ל הקדושי' דרשו זה בברכות כ"ה לדבר אחר שלא יקרא ק"ש נגד הערוה י"ל דאמרו חכז"ל יומא ע"ה ב' כי המן הי' נבלע באברים ולא הי' לו יציאה מהגוף ולכך נקרא לחם אבירים לחם שנבלע באברים אלא מה אני מקיים ויתד תהי' לך על אזניך בדברי' שתגרי אומות העולם מוכרין אותן להן, ומעתה מובן שזו בושה שיש להם מן לחם קדוש וטהור שיש בו כל טעמי' שבעולם ואעפי"כ התאוו לאכול דברי' שתגרי אומות העולם מוכרין להם ולזה צוה לכסות שלא יראה ערותם שהי' להם תאוה. עוד י"ל כי מסתבר הדבר כי רק מחמת שבחטא אדה"ר בעץ הדעת נתערב רע בטוב ולכך בכל דבר שבעולם יש בו גם חלק רע ולזה חלק הטוב שבמאכל נבלע באברים וחלק הרע שבו נדחה לחוץ והוא הפסולת חלק הס"א. ולכך לחם אבירים שלא נתפגם בחטא אדה"ר לא הי' בו פסולת כלל ונבלע באברים ובזה מובן מה דאיתא בתנא דבי אלי' פט"ז שלעתיד יתבטלו הבתי כסאות כי לעת"ל מאחר שיתוקן חטא אדה"ר ויתברר הטוב מהרע אז לא יהי' צורך עוד לבתי כסאות דומיא להמן שנבלע באברים ולכך אמרו חכז"ל כתובות קי"א עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות כי מיד שנברא יהי' ראוי' למאכל כמו בזמנינו הגלוסקאות שלא יצטרכו לכל המלאכות שנצרכי' היום כדי לברר הפסולת מתוך המאכל, ומובן שזה שאנו נצרכים עוד לבתי כסאות חרפה גדולה הוא לנו כי זה מורה שעדיין לא נטהרנו מעונינו ולא עלה בידינו לתקן חטא הראשון ולזה אמר וכסית את צאתך ולא יראה בך ערות דבר כי ערוה וחרפה הוא לנו שעדיין לא נטהרנו שיהי' דור התיקון. בזה יובן בפ' בחקתי על הפסוק ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו ואכלתם לחמכם לשובע דרש בתו"כ ונתנה הארץ יבולה כמו שנתנה בימי אדם הראשון ועץ השדה יתן פריו שגם אילני סרק יוציאו פרי ואכלתם לחמכם לשובע שיהי' אוכל קימעא ומתברך במעיו ולכאורה מנין לפרש כן אולי הכוונה שיצמח הרבה עד שיוכלו לאכול כדי שביעה אמנם לדברינו יובן שכעת לפי שהטוב מעורב ברע צריכין לאכול הרבה לפי שבתוך דבר מאכל אך מעט הוא הטוב שבו שמתברר ומזין את הגוף והשאר הפסולת נדחה לחוץ אבל כשיעשו ישראל רצונו של מקום לאחר שיתוקן חטא אדה"ר אז לא יהי' צריכי' לאכול רק דבר מועט וישבעו בהם כי יאכלו רק מה שהוא ממש ולא יהי' בו פסולת כלל ונתתי משל לזה אם רוצים להחמיץ קדירה צריכין ליתן כוס מלא חומץ בהקדירה לפי שהחומץ מעורב במים אבל אם נותנין זה שנקרא "עסענץ" אין צריכין ליתן רק דבר מועט ויש בו די להחמיץ את הקדירה לפי שכבר הוסרו ממנו כל דברי' אחרי' ונשאר רק החומץ וכן הוא הענין באכילת אדם כי אם יהי' המאכלים רק מחלק הטוב ולא יהי' נצרכין לדחות מהם לחוץ יהי' אוכלין קימעא ויהי' שבעי' וז"כ התו"כ ונתנה הארץ יבולה כמו בימי אדה"ר דהיינו קודם החטא שלא נתערב עדיין טוב ברע ולא הי' פסולת בהמאכל ועץ השדה יתן פריו כי לא יהי' עוד אילני סרק רק אילני מאכל אז אכלתם לחמכם לשובע שיהי' אוכלין קימעא ומתברך במעיהם: ובזה בארתי הפסוק בקהלת י"א ב' תן חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא תדע מה יהי' רעה על הארץ ובמדרש איתא תן חלק לשבעה אלו שבעה ימי נדה וגם לשמונה אלו שמונה ימי מילה. י"ל דהנה אם בכל הדברי' שבעולם נתערב טוב ברע ע"י חטא אדה"ר עאכו"כ באדם עצמו