משמרת אלעזר רעג

המדרש שאברהם אבינו יושב בפתח גיהנם ואינו מניח לכנס למי שנימול כי מסתמא אם הוא נמול לא חטא כי המילה מחלשת כח התאוה והרשעים שחוטאין יותר מדאי שאעפ"י שנמולו חטאו הוא מניח עליהן ערלת נפלים דהיינו שמזה שהנפלי' אין נמולין מוכח כדעת הרמב"ם שהמילה מחלשת כח התאוה ואעפי"כ חטאו ומכניסן לגיהנם כי מזה שהנפלי' אין נמולין יגדל עונשם כי כבר נחלש כח תאותם ע"י המילה ואעפי"כ חטאו. ובדברי הרמב"ם אלו יש לפרש מה שדרשו חכז"ל על הפסוק ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק ודרשו בפרקי דר"א פכ"ט שביום המילה עשה סעודה זו ודרשו תיבת הגמל ביום ה' ג' מל ולכאור' תמוהא שהיא נגד הבנה הפשוטה כי הגמל נקרא בעת שפוסק מלינק שגומלין אותו מחלב אמו. אכן לדברי הרמב"ם א"ש כי גם המילה הוא ממש אותו ענין כמו שגומלין התינוק מחלב אמו כן ע"י המילה גומלין התינוק מכל תאות רעות וכן רואים בחוש כי ישראל קדושים גדורים בעריות והוא לפי שנגמרו מהיצה"ר ע"י המילה: מד) בענין מילת אבותינו במצרים עיין בחלק תשועה בישראל אות ס"ז ואות ס"ח: מה) בפ' שלח בפסוק ועשו להם ציצית לדורותם ואיתא במדרש לדור תם י"ל דהנה חכז"ל ספרו לנו כי מצות ציצית הוא סגולה להנצל מעריות והובא מעשה במנחות מ"ב באחד שעשה כמה הכנות לזנות ובאו ציצית וטפחו לו על פניו ופירש ולא עשה עבירה וכן הוא מפורש בקרא וראיתם אותו וזכרתם וגו' ולא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכ' שהן תרי סרסורי דעבירה. ונראה שדוקא למי שהוא מהול ונחלש כח התאוה ונתקדש באות ברית קודש לזה פועל הציצית להצילו מעבירה אבל למי שאינו מהול אין זה פועל והנה תם משמעו מהול כדכתיב באברהם אבינו התהלך לפני והי' תמים ואתנה בריתי ביני ובינך שמבואר שם שכוונת הי' תמים שימול את עצמו וכן ביעקב אמרו בבראשית רבה על ויעקב איש תם שנולד מהול ובתהלים ט"ז מכתם לדוד דרשו בילקוט שנולד מהול, וכן איתא באבות דר' נתן שנח נולד מהול מדכתיב תמים, ולפי"ז יובן כוונת המדרש שרצה לפרש למי יפעול הציצית להצילו מחטא לדור תם אם הוא מהול אבל אם הוא ערל אז אין הציצית יכולין להצילו מדבר עבירה: מו) בפ' בלק בפסוק הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ והוא יושב ממולי יל"ד דהול"ל בקיצור לכה. ארה לי ישראל. ועוד יל"ד דתיבות והוא יושב ממולי כמיותרין. י"ל שרמז לו בלק שיהי' לו אחיזה בדבר מה לקללם שתחול עליהם הקללה והוא כי אמרו חז"ל יבמות ע"א שאבותינו במדבר לא מלו את בניהם וע"כ חשב בלק שבשביל שמבטלין מצוה זו יהי' בידו כח לקללם ולכך שלח לו הנה עם יצא ממצרי' בבחינה אחת אינן היום יותר ממה שהי' בעת שיצאו ממצרי' הגם שנתרבו עד שכסה את עין הארץ. ובמה נשארו על עמדם "והוא יושב ממולי" דהיינו שמבטלין מצות מילה ע"ד ישב ולא עבר עבירה וגם היום אין ישראל יותר נימולי' ממה שהי' בעת צאתם ממצרי' על כן לכה ארה לי כי ודאי תחול עליהם קללה בשביל שבטלו מצוה יקרה כזו אמנם האמת שלא הי' אפשר להם למול את בניהם כי לא נשב להם רוח צפונית ולכך לא עלה בידו לקללם: מז) בפסוק מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל ואיתא במדרש שהן משליכין הערלה בעפר והקב"ה מונה וסופר רביעותיהן של ישראל מתי יבא טפה שנולד צדיק ממנה ועל דבר זה ניסמית עינו של אותו רשע קדוש וטהור יתעסק בענינים אלו וצ"ב איזה קישור יש לשני דברים אלו מי מנה עפר יעקב עם ומספר את רובע ישראל. וגם צריך להבין דהא אמרו חז"ל נדה ל"א צדיק ורשע לא קאמר והאיך אמר כאן שעומד ומצפה על הטפה שממנה נולד צדיק י"ל דאם האב והאם מקדשין עצמם בשעת תשמיש וכוונתם לש"ש אז יהי' זרע הנולד מהם קדוש וטהור ומעתה יש לומר דניהו דצדיק ורשע לא קאמר אבל האב והאם יש בכחם לגרום ע"י מעשיה' שיהי' זרעם זרע ברוך כי ע"י שמקדשין עצמם בשעת תשמיש יהי' בזרעם תכונה טובה בתולדה ועל דבר זה ניסמית עינו של אותו רשע שישראל נתקדשו כ"כ עד שיש בכחם לקיים מצות עונה שהוא התאוה הגדולה שבעולם בקדושה כזו עד שקדוש וטהור יסתכל בעניני' כאלו וחושב מתי תבא טפה שממנה יולד צדיק כי אם האב ואם נתקדשו בשעת הזיווג אז מיד יודע שיולד צדיק מטפה זו. אמנם איך זכו ישראל לזה שיהי' בכתם לבטל התאוה ולצמצם מחשבותם לקדושה בענין זה הוא ע"י המילה וכמו שפירש הרמב"ם שעי"ז נחלש כח התאוה שבישראל והן גדורים בעריות וזו הסמיכות מי מנה עפר יעקב היינו המילה שנותנין בעפר מי יוכל למנות