משמרת אלעזר כז

יותר חשוב. והנה מעתה טענו השבטי' שתי טענות האחת כי יש להם ק"ו שאי אפשר שיגנוב אחד מהן והשני אם אעפי"כ ימצא הגביע אז כולם חייבי' כי יראה מזה שבתחבולה ובערמה התנהגו בהשבת הכסף ולכך כשנמצא הגביע אמרו שפיר מה נאמר בכסף ראשון ומה נדבר בכסף שני ומה נצטדק בגביע כי ע"י הגביע בא להם עונש גם על הכסף הראשון והשני וע"ז השיב להם מה שטענתם הק"ו זה אמת וחזק כ"כ עד שגם אה אמצא הגביע אחזיק עוד בזה הק"ו ולא אחשוד אתכם שעשיתם בערמה ורק אצל זה שאמצא הגביע שם אני מוכרח לומר שעשה בערמה ובתחבולה אבל לא אעשה כמו שאמרתם שאם ימצא הגביע אצל אחד אז אין הק"ו שלכם אמת אצל כולם רק אני אחזיק גם עתה כדבריכם כמו שאמרתם קודם מציאת הגביע שהוא ק"ו שלא גנבתם את הגביע ורק הוא יהי' לי עוד כי אצלו ברור שבתחבולה השיב הכסף בראשונה. ובדברינו יתישב מה שקשה דבתחלה אמר הוא בעצמו אשר ימצא אתו ומת. ואח"כ כשהקיל האדון מעליו ורצה לקחתו רק לעבד מסר נפשו לעשות פלילות עמו. וגם מדוע אמר כולנו נהי' עבדי' מה חטאו הם בזה שהאחד גנב ותו באמרו וגם אנחנו נהי' לעבדי' כולם בכלל וגם בנימין וא"כ איך חזר אח"כ מדיבורו. אמנם לדברינו יובן כי אמרו ברבה פ' צ"ג שטען יהוד' מה בכך אם גנב צריך לשלם הלא יש לו לשלם ולכאור' יפלא דא"כ אמאי אמר הוא אשר ימצא אתו ומת הול"ל ישלם כמו שטען הוא בעצמו ולדברינו יובן כי הוא אמר אין זה כשאר גניבה כי זה הוא ערמה ורמאות ובזיון נגד המלך ששחקו ממנו להשיב לו כסף כדי לרמות וע"כ אמר שאין דין גניבה זה כשאר גניבות רק אשר ימצא הגביע אתו יודן כמורד במלכות ויתחייב מיתה וכולנו עכ"פ נהי' עבדי' כי כולנו עכ"פ נחשדים שעשינו בערמה השבת הכסף ואותנו אי אפשר להמית לפי שאין החשד ברור אבל אשר ימצא אתו ומת. וכל זה אצל שאר השבטים אבל מאחר שנמצא הגביע באמתחת בנימין והוא לא השיב כסף מעול' וא"כ לא עשה שחוק מאדון הארץ רק שגנב ולכך טען שיש לו לשלם הגניבה כי הוא רק כשאר גניבה ולכך אני אהי' עבד לשלם חובו והוא יעלה אל אביו: לח) בפ' ויגש בפסוק ויגש אליו יהוד' ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה. ויל"ד למה ביקש מאתו לדבר עמו פא"פ וגם מה זה שנראה שרצה לומר לו איזה סוד וללחוש באזנו כמו שאמר "באזני אדני". ב' מה זה שאמר ואל יחר אפך כי בכל דבריו לא מצינו שיהי' בו די שיחר אפו עליו. ג' שאמר ידבר שהוא דיבור קשה. ד' אמרו כמוך כפרעה דלכל הפירושי' שפירש רש"י יקשה דעכ"פ הול"ל אתה כפרעה אבל הלשון כמוך משמעותו כמו אתה כפרעה וזה אין לו שום הבנה וי"ל דהנה ראינו בכל דברי יהוד' שרצה לעורר רחמי יוסף ושעל כן הזכיר לו שאביו זקן והוא נשאר לבדו לאמו ואביו אהבו ונפשו קשורה בנפשו כי בקשתו הי' שאם גם עפ"י הדין הי' מגיע לבנימין העונש שיהי' עבד אתה תוציאו לחפשי כדרך המלכי' שגם אם שופטי ארץ ידונו איזה עונש על אדם יש יכולת ביד המלך לפטרו מהעונש בתורת חסד. ע"כ ביקש ממנו שיעשה כן ושיוציאו לחירות. והנה חשש יהוד' שיסתור יוסף בקשתו שידוע מה שאמרו חכז"ל מדרש חזית עה"פ עתה ידעתי שחק למצרי' הי' שאין עבד יוצא לחירות וא"כ לפי"ז יענה יוסף אם הי' מגיע לו איזה עונש אחר הייתי יכול לפוטרו אבל מאחר שענשו קצוב להיות עבד וחק המדינה שאין עבד יוצא לחירות וזה החק גם למלך אין רשות לשנות. לזה השכיל יהוד' טענתו כי הנה אם אמנם לא ידעו השבטים שזה שעומדים לפניו הוא יוסף אחיהם אבל זה המעשה הי' מפורסם בכל המדינה שמבית האסורים יצא למלוך ושהוא הי' עבד ופרעה עשה אותו למשנה וא"כ יפה טען הלא בנימין הוא עתה כמוך כי גם אתה היית עבד וא"כ תעשה כפרעה כמו שפרעה עשה אותך חפשי כן גם אתה תעשה עם אחי. ומעתה מובן שלהזכיר את משנה למלך שהי' עבד הוא דיבור קשה ובזיון לכך ביקש אותו שרוצה לאמור לו באזניו שלא ישמע אחר וחוץ לזה ביקש אותו שלא יחרה אפו על הדבר שהוא מזכיר היותו עבד כי בקל יכול להיות שיחרה אפו ע"ז. ובאמת הי' זה צורך גודל לטענתו והוכרח לזה. ומצאתי בס' יד יוסף שפירש תיבת כפרעה כפירושי כמו שפרעה הוציאך מעבדות כן תעשה גם אתה: לט) בפסוק ויגש אליו יהוד' ויאמר בי אדני יל"ד דתיבות בי אדוני כמיותרין וי"ל דאמרו חכז"ל הגשה לתפלה. והנה אין כוונתם ליוסף שלא מצינו תפלה לאדם רק להתחנן ולבקש ממנו וכדומה א"ו שהכוונה שהתפלל אל ה' כי כבר ראינו מיד שבא המעשה ליד השבטים הקדושי' פשפשו במעשיהם ואמרו אבל אשמי' אנחנו על אשר ראינו בצרת אחינו ומבואר בספה"ק שאם יש לחוש לקטרוג טוב הדבר להתפלל בלשון דמשתמעי לתרי אפי שלא יובן ממנו בפירוש תפלתו כדי שלא יקטרגו המקטריגים עליו ולפי"ז יש לומר שיהודא דיבר ליוסף וכוונתו הי' לממ"ה הקב"ה ולכך התפלל דוגמת תפלת