משמרת אלעזר כו

אם אומה אחת גרשה היהודים חברתה השונאת אותה קבלה היהודים בשמחה ובזה הי' רוח והצלה לשארית הפליטה כדרשתם ז"ל פסחים פ"ז עה"פ שופטים ה' צדקת פרזונו וזה כמה שנים פרשתי בבחינה זו הפסוק בהנחל עליון גוים "בהפרידו בני אדם" פירוש שהוא פלא שעשה פירוד גדול בין בני אדם אחד ועוד נוסף ע"ז "יצב גבולות עמים" ועי"ז תמיד מחלוקות ביניהם בשביל גבולות מדינתם. ואמר ע"ז למספר בני ישראל שכל זה נעשה במנין ובמספר לצורך ולטובת בני ישראל כדי שלא יכלו אותם שונאיהם. וזה מקרוב יצא לאור ספר דברי יוסף עה"ת ומצאתי שגם הוא פירש כן. וז"כ המסורה כולנו בני איש אחד נחנו וא"כ הקושיא נחנו נעבור חלוצים האיך בא זה שתמיד אומה אחת במלחמה נגד חברתה הלא כולם בני איש אחד לזה השיב נחנו פשענו ומרינו שע"י עונותנו הגלנו בין האומות והוצרך הקב"ה לעשות כל זה שיהי' נפרדים בלשונם בטבעם ובמדינותיהם כדי שיהי' שארית לפלטת ישראל וז"ל זוה"ק פ' תרומה עה"פ ועשית את הקרשים למשכן א"ר שמעון קב"ה אתער בעלמא גלגילא רבא למלכי ארעא אלין באלין ודאי בעוד דאינון מקטרגין אלין על אלין ישראל יהון גו רווחא עכלה"ק: לו) בספר מנחת יהודא הביא זו המסורה והוסיף בה עוד ונחנו מה. י"ל כוונ' המסורה בשנתבונן כי כל ימי משך גלות ישראל עבדו את ה' ביראה ומעת חופשה נתן להם והוקל גלות הגוף נתרבה גלות הנפש כי כל זמן שנחשבנו בעיניהם לפחותי ערך לא הוצרכו בני ישראל לחלל שבת בחלוצי צבא ולא הכריחו האבות לנתק בניהם מן התורה בילדותם וכהנה רבות וגם הרבה מישראל נכשלו ע"י שקבלו איזה התמנות וכיון שכל התמנות המדינה פתוחים לפני כל איש מישראל וידוע שאחד מני אלף התמנות שיהי' אפשר לקיים עמו דת תוה"ק ע"כ בעוה"ר נתקיים בנו מאמר הנביא שיכשלו רבים טרם עת קץ ופרשתי בזה התפילה זכור אשר נשבעת לאבותינו כככבי השמים ארבה את זרעכם ועתה נשארנו מעט "מהרבה" והוא חידוש דכיון דאומרים שנשארנו מעט ממילא נדע שהיינו הרבה. אמנם י"ל שניהם הולכים וסובבים על דורינו כי באמת אלו נשארנו רק מתי מעט זה עדיין לא הי' רע כ"כ כי כבר אמר הקב"ה לא מרבכם מכל העמים וגו' כי אתם המעט אמנם דא עקא כי בעוה"ר כהיום הרבה ישראלים יש ואעפי"כ רק מעט המחזיקים באמת במצות תוה"ק וזו מגרע גרע טובא אם הרבה מישראל נאחזים בפח המינות והאפקורסות וזו שאומרים ועתה נשארנו מעט מהרבה כי יש הרבה ישראלים ואעפי"כ נשארנו מעט וכל זה גרם מעת חופשה נתן לבני ישראל ובעוה"ר לימוד התורה מונחת בקרן זוית כי לולא זה לא הי' נפתים מהרה אם הי' רואים בש"ס האיך התנאים הקדושים מסרו גופט ונפשם שלא לעבור על מצות קלות כגון רע"ק שאמר ערובין כ"א מוטב שימות בצמא מלעבור על נט"י וכדומה. אמנם מאחר כי בדור מחוכם כמו בדורינו כל אחד בוש שלא יהי' בנו בקי בחכמות וגם נעשו רחמנים גדולים שהדור חלוש ואין להילדים כח ללמוד התורה לכך גוזלים ילדיהן ויגדלו בלי לדעת להבחין בין טוב ורע ע"כ במעט בצע כסף יעזבו התוה"ק כמו עשו שמכר הבכורה בעד עדשים הרי ראינו כי מעת שקראו בקול גדול בכל העולם כי אנשים אחים אנחנו התחיל גלות הנפש ביתר שאת וז"כ המסורה "ונחנו מה" פירוש אם אין אנו נחשבים לכלום בעיני אוה"ע אז נחנו נעבור חלוצים בתורה וביראת שמים אמנם בעת אשר כולנו בני איש אחד נחנו וחופשה נתן לנו להיות אזרח הארץ נחנו פשענו ומרינו עד אשר ישקיף ה' עלינו לטובה: לז) בפסוק הן כסף אשר מצאנו וגו' אשר ימצא אתו ומת וגם אנחנו נהי' לאדני לעבדים ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא אשר ימצא אתו הוא יהי' לי עבד ואתם תהי' נקיים. ויאמר יהוד' מה נאמר לאדוני מה נדבר ומה נצטדק הננו עבדים לאדני. וצריכין להבין למה כשנמצא הגביע אצל אחד יהי' כולם עבדים הלא די שיענש זא שנמצא אצלו. ב' קשה שאמר כדבריכם כן הוא והקשו המפרשים הלא הוא לא אמר כדבריהם רק אתם תהי' נקיי'. ג' יל"ד דתיבות "גם" עתה כמיותרין וגם לפרש המדרש מה נאמר בכסף ראשון ומה נדבר בכסף שני ומה נצטדק בגביע שלכאור' מה רצו בכסף ראשון וכסף שני הלא כבר אמר לסם כספכם בא אלי: וי"ל הנה הם אמרו ק"ו אם השיבונו את הכסף איך נגנוב הגביע. ואם אח"כ אעפי"כ נמצא הגביע יקשה הא הוא נגד השכל שישיבו הכסף ואח"כ יגנבו הגביע וצריך לומר שכל זה הי' ערמה כי הם רצו להחשב נאמנים אצל יוסף לכך לקחו כסף ורצו להשיב ועי"ז יפתח להם יוסף חדריו ויתן להם אומן ואז יהי' בידם לגנוב דבר חשוב וכן הוא מצוי אצל העבדים שאם מוצאי' מחט וכדומה מחזירין לאדוניהם עד שעי"ז יחשבום לנאמנים ויהי' אפשר להם לגנוב דבר גדול וא"כ לפי"ז ע"י מעשה הגביע נתעורר גם ענין כסף ראשון וכסף שני כי עכשיו איגלאי מילתא למפרע שכל זה הי' ערמה ותחבולה כדי שיגנבו עוד דבר