משמרת אלעזר רסט

י"ג אדר להרוג היהודים הציקו אויבי ישראל אותם בכל שעה דעו כי לימים כך וכך אנו הורגים אתכם ואת כל אשר לכם ובדברים כאלו הכאיבו את לבב ישראל. ואותן אנשים שהראו שנאתם לישראל הרגו היהודים ביום י"ג אדר עיי"ש. וידוע שיותר מזיק לאדם שונא שנוטר השנאה בלבו משונא גלוי כי משונא גלוי אפשר להשמר ולהזהר אבל משונא נסתר אי אפשר להשמר מפניו. והנה בכל דור ודור יש בין האומות שונאים לישראל אמנם הרבה מהם מסתירים שנאתם שנא ידעו הישראלים להזהר מהם או שיראים מהיהודים או שמקוים לקבל תועלת מהם. אבל עתה שידעו כי לימים מועטים יהי' רשות להם להרוג אותם ולשלול ממונם א"כ לא הי' להם עוד טעם לכסות שנאתם וכל אחד משונאי ישראל הראה אז השנאה הכבושה בלבו. לפי"ז יובן תשובת אחשורוש ואין שום סתירה בין שתי האיגרות שנתן כי יש לפרש להעמים שעיקר כוונתו של מלך הי' להטיב עם היהודים ושיהרגו שונאיהם אמנם בזה לא הועיל כלום אם יצוה ויתן להם רשות להרוג שונאיהם שהשונא המפורסם אינו מזיק כ"כ ועיקר הוא השונא שבקרבו ישים ארבו ואם ישמעו שהמלך נתן רשות לישראל שיהרגו שונאיהם ודאי יעלימו ויסתירו שנאתם את ישראל וא"כ לא פעל מאומה בגזירתו לזאת התחכם לתת מקודם דת שיהי' רשות לכל אדם להרוג היהודים ולבוז את ממונם ועי"ז יתגלו כל שונאי ישראל ואז יתן רשות ליהודים להרוג אותם ובזה יהי' ישועה גמורה לישראל שיהי' ביכלתם לאבד "מבקשי רעתם" גם אותן שהסתירו שנאתם רק בקשו רעתם בלב. וז"כ הפסוק כתבו על היהודים כטוב בעיניכם כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב ועתה יפרשו כי כוונת המלך באיגרת הראשון הי' ג"כ לטובת היהודים שיתגלו שונאיהם וזו כתבו כטוב בעיניכם שיהי' איגרת ראשון ג"כ לטובה וז"כ הפסוק יום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא פירוש זה אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם זה עצמו נהפך להם לטובה כי עי"ז אשר ישלטו המה בשונאיהם כי לולא זה לא הי' יודעים מי ומי שונא שלהם ולא הי' בכח לאבדם ורק ע"י ששברו אויבי היהודים לשלוט בהם עי"ז עלה בידם אשר ישלטו המה בשונאיהם. ומצאתי בקול יעקב שפירש כעין זה הפסוק ונהפוך הוא והביא שכן מצינו במלכים ב' סי' י' ביהוא בן נמשי ברצותו להכרית את כל עובדי הבעל הכריז ואמר אחאב עבד את הבעל מעט יהוא יעבדנו הרבה וגו', ויהוא עשה בעקבה למען האביד את עובדי הבעל וכל זה עשה בערמה למען יתודע מי ומי הם העובדים את הבעל והרג כלם עד אחד מהם לא נעדר וזו שאמר. ונהפוך הוא כלומר כוונת האיגרות הראשונות היתה להיפוך ממה שהבינו תחלה כי הכוונה האמיתית היתה למען ישלטו היהודים המה בשונאיהם עכת"ד: לב) בדברינו מיושב מה שיש להפליא שהכתוב כפל ושילש להודיענו כי בבזה לא שלחו את ידם והוא נכון וישר כי אין לישראל חפץ בממון עכו"ם וישראל אינן להוטין אחר ממון אבל א"כ יפלא למה מרדכי ראש הסנהדרין צוה עליהם ושללם לבוז. אמנם לדברינו יובן שהמן חשש אולי לא ימצאו כ"כ שונאי ישראל שיאבדו כל ישראל ביום אחד והוא בחפץ נפשו רצה לכלותם לזה התחכם להתיר ממונם למי שיהרוג אותם ועי"ז גם מי שלא הי' הורג ישראל כיון שידע שבהרוג איש יהודי ירש כל נכסיו לתאות הממון ימצאו הרבה שיהרגו יהודים. וא"כ מאחר שכתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב. ורק יעץ את מרדכי שיכתוב דת שני לטובת היהודים ועי"ז יפרשו שגם הדת הראשון נכתב לטובת היהודים כדי שתתגלה מי הוא שונא ישראל. וא"כ אם ימעט מרדכי בדת השני ממה שכתב בדת הראשון ולא יתיר להם לבוז ממונם אז לא יפרשו כוונת הדת הראשון לטובת היהודים כי אדרבה יראו שבדת הראשון התיר להעמים גם לבוז ממונם כדי שיהי' תאוים ומרוצים להרוג אותם ולישראל בדת השני לא התיר רק לעמוד על נפשם ולהרוג הצרים אותם ולא לירש ממונם ולזה מוכרח הי' מרדכי לכתוב גם ושללם לבוז. אמנם כדי שלא יטעו ישראל באמת לעשות כן לזה התחכם מרדכי לרמוז להם שיבינו מעצמם שלא יבוזו ממונם והוא בשנדקדק על שינוי הלשון בין איגרת המן לאיגרת מרדכי שבאגרת המן כתיב להשמיד ולהרג וגו' ביום שלשה עשר לחודש אדר ואח"כ כתיב ושללם לבוז ובאיגרת מרדכי כתיב להיפך לאבד את כל הצרים אותם טף ונשים ושללם לבוז ואח"כ כתיב ביום שלשה עשר לחודש אדר. שבזה רמז להם מרדכי שלא ישלחו ידם בבזה לכך הסמיך ושללם לבוז אצל טף ונשים להורות שרק מטף ונשים ישללו וידוע שאין נכסים לטף ונשים כי כל מה שקנו שייך להאב ולהבעל וידעו זה שלא לחנם שינה מרדכי איגרת השני מאיגרת הראשון להסמיך ושללם לבוז לטף ונשים ובודאי כוונתו לרמוז