משמרת אלעזר רסו

י"ל כוונת הרשע להוכיח למלך שישראל מחזיקים עצמם לממשלה מיוחדת בתוך המדינה כמו שהי' עודם יושבם בארצם ואין מחזיקין עצמן לעבדי המלך שאינן נאמנים לארץ שדרי' בתוכה והביא ראי' לזה ראה אתה המלך מושל בכל מדינות העולם ולכל מדינה ומדינה יש לה חוקים משונים ולרוב יש שנאה ומריבות בין מדינה למדינה ויושבי המדינה זו טבעם משונה מיושבי מדינה זו וישראל הם מפוזרים בכל המדינות והם מפורדי' במדינות ששונאים זה את זה שנאת מות ואעפי"כ הישראלים שבכל המדינות הם אוהבים זה את זה והם כולם כאיש אחד ומזה תראה שאין אחד מהם נאמן למדינתו והם ממש כממלכה מיוחדת הולכי' ומתפשטים בכל העולם. וז"כ הפסוק ישנו עם שהוא "אחד" אעפ"י שהוא מפוזר ומפורד בכל מדינות מלכותך וכל מדינה יש לה ענינים שעל ידיהן אינה בשלום עם המדינה האחרת והיהודי' שבשתי המדינות אעפי"כ הם כאיש אחד ומזה תראה שאינם אנשים נאמנים ושאין לבטוח עליהן. ועוד הוסיף במלשינותו כי חכז"ל גיטין פ"ח דרשו עה"פ ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני עכו"ם שאם יש לישראל דין עם חבירו צריך לילך לב"ד ישראל ואסור לילך בערכאות של עכו"ם ובזה מצא מקום להלשין על ישראל שהם מבזין חוקי המלך וע"כ אין רוצי' לילך בדין לפני ערכאות של עכו"ם וזה שאמר ואת דתי המלך אינם עושים אין מחשבים דתי המלך להתנהג על פיהם ובאמת הוא מלשינות כי ישראל עושים כן לפי שהוא מהבורא ב"ה עליהם ומה איכפת להמלך אם הם מתפשרים כרצונם: כו) בפסוק כטוב לב המלך ביין איתא במדרש אוה"ע אין להם טובה דכתיב וטוב לא יהי' לרשע איתיבין והא כתיב כטוב לב המלך ביין אמר לו בטוב לב המלך לא נאמר אלא כטוב לב המלך טובה ואינו טובה אבל טובתן של ישראל טובה שלימה שנאמר מלכים א' ח' וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו ודרשו חז"ל מו"ק ט' שמחי' שנהנו מזיו השכינה לאהליהם שמצאו נשותיהן בטהרה י"ל הכוונה להראות לכל את יופי תוה"ק כי המתבונן באמת ימצא כי כל עניני שמחות עוה"ז אין בהם ממש וכולם הבל וריק ורק למראה עיני בשר ודם נראה כאלו יש בדבר זה או זה איזה ממש וע"כ שמח בו וראי' ברורה לזה כי אין ממש בכל עניני הנאות עוה"ז כי אם משתוקק כמה שנים להשיג דבר מה ואח"כ ישיגנו לא ששבע עינו מדבר המושג רק משתוקק שוב לדבר אחר ואם ישיג גם זה יעלה בלבו תאוה לדבר אחר וכן לעולם ולא ימצא איש שישמח על כל דבר שהשיג לפני איזה שנים כי במשך שנים אלו עלו בלבו מאה תאות חדשות וע"כ אינו שמח במה שהשיג משא"כ אם זכה אדם לשמח נפשו בדבר מצוה גם לאחר שהשיג השמחה וגם אחר כמה שנים בכל שעה שזוכר שזכה לפני כמה שנים לעשות איזה מצוה הוא שש ועלז שזכה לעבוד את ה' ממש כאלו באותו שעה הי' משיג את המצוה והבינה לעתים פירש בזה הפסוק וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה שזמן רב אחר השמחה ישמחו במה ששמחו אז בעת עשיית המצוה וזו ראי' ברורה שהיתה השמחה על דבר שיש בו ממש וז"כ המדרש אוה"ע אין להם טובה דכתיב וטוב לא יהי' לרשע וע"ז הקשה והא כתיב כטוב לב המלך ביין ומשני כטוב שהם חושבים שהוא טוב אבל באמת אינו טוב ואין ממש בטובה זו שהרי לאחר שנאמר כטוב לב המלך שנראה ששמח בהטובה שהגיעו מיד צוה להביא את ושתי ערומה לפניו והיש שגעון גדול מזה הרי ראינו שאין ממש ביין ובהראות עושרו וכבוד גדולתו כי מיד שהשיג כל זה עלה בלבו להתאות לדבר אחר שטות גדול כזה וזה מורה לנו שכל עניני עוה"ז כולם הבל המה יחד ועד שלא ישיגנו האדם ישתוקק האדם אליו ויחשוב שיש בו ממש ומיד שישיגו וראה שאין בו ממש מתאוה לדבר אחר וחושב שבזה יש ממש עד שמשיג כל ההנאות ואז ידע כי הכל הבל משא"כ בשמחת ביהמ"ק ראינו שגם אחר שהלכו לדרכ' לאהליהם הי' שמחים על שזכו להנות מזיו השכינה והלכו לאהליהם שמצאו נשותיהן בטהרה ולא התאוו לדברים אחרי' כמו באחשורוש שאחר שזכה לשמחה בגדולתו מיד עלה על לבו תאוה רעה לדבר אחר ומזה נראה בחוש הבדל השמחה נפשיית לשמחה בעניני עוה"ז: כז) בפסוק בחודש הראשון הוא חודש ניסן בשנת שתים עשרה למלך אחשורש הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום ומחודש לחודש שנים עשר הוא חודש אדר והנה סתם ולא פירש מי הוא שהפיל פור ורש"י פירש מקרא קצר הוא ובמפרשי' איתא שהקב"ה הפיל הפור שיהי' בחודש אדר וצריך טעם למה בחודש אדר דייקא ועוד הקשו המפרשים למה נקרא פורים ע"ש הצרה על שם הפור ובשאר ימים טובים נקרא תמיד על הישועה י"ל שי"ב החדשים הם מכוונים נגד הי"ב שבטים ולהיות