משמרת אלעזר רסה

על השקלי' עד שהי' ממשכנין למי שלא נתן מיד הלא אין חפץ לה' רק רצון הלב ואם צריכין לכופו מה יש לו להקב"ה מזה אמנם האמת שהוא חסד גדול כי בכל דור עומדים צוררי ישראל על ישראל לגזול אותם כי ממון של ישראל כקוץ בעיניהם ועל ידי השקלי' שישראל נותנים לצדקה הם נצולים מהם וכדאיתא במס' ב"ב י' דרש ר"י ברבי שלום כשם שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה כך חסרונותיו של אדם קצובי' לו מראש השנה זכה הלא פרוס לרעב לחמך לא זכה ועניים מרודים תביא בית כי הא דבני אחתי' דר"י בן זכאי חזי להו בחילמא דבעו למחסר שבע מאה דינרי עשינהו שקל מינייהו לצדקה פש גבייהו שיבסר דינרי כי מטי מעלי יומא דכיפורא שדר דבי קיסר נקטינהו אמר להו ר"י בן זכאי לא תדחלון שיבסור דנרי גבייכו שקלינהו מינייכו אמרו לי' מנא ידעת א"ל חלמא חזאי לכו א"ל ואמאי לא אמרת לן דניתבינהו אמר להו אמינא כי היכי דתעבדו מצוה לשמה הרי שאם נותנין לצדקה נצולין שלא יאכלו שונאי ישראל ממונם. והנה ידוע שלכן מכריזין באחד באדר על השקלים כדי שאם לא ישלמו עד כ"ה לחודש ימשכנו אותם וז"כ הגמרא גלוי וידוע שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל שירצה לשלול מהם ממונם לכך הקדים שקליהן וצוה גם למשכן אותם על השקלי' והיינו דתנן שקלים ג' באחד באדר משמיעין על השקלים כדי למשכן את מי שלא ישלם עד כ"ה באדר כעובדא דר"י בן זכאי שכפה את בני אחותו ליתן לצדקה ועי"ז ניצולו שלא שללו מהם ממונם כן צוה הקב"ה לכוף על חצאי שקלי' כדי להגן על ישראל שלא יגזלו מהם ממונם: כב) אמרו חכז"ל שקלים ד' שכל אחד הי' צריך ליתן קלבון יותר על המחצית השקל וכתב רש"י במס' חולין כ"ה דמשום לא פלוג צריכין ליתן גם שנים שנותנין יחד שקל שלם. י"ל טעם על נתינת הקלבון עפ"י המבואר במדרש שמחצית השקל בא לכפר על עון מכירת יוסף וכשיחלק עשרים כסף על עשרה חלקים מגיע לכל אחד מחצית השקל ומאחר שראובן לא נטל חלק מהעשרים הכסף הגיע לכל אחד מהשבטים מעט יותר מחצי השקל כמו שצריך כל אדם להוסיף קלבון על מחצית השקל: כג) בתהלים פ' בפסוק לפני אפרים בנימין ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו וצ"ב למה זכר דוקא אלו שלשה ובמדרש שוח"ט איתא ע"ז הפסוק א"ר חלקי' בשם ר' אבוה ולכה מלא כתיב שכל הישועה שלך היא וצ"ב י"ל דהנה נראה שכל דבריו באותו מזמור הם על מפלת עמלק וכמו שדרשו חכז"ל הפסוק יכרסמנה חזיר מיער על עמלק. ודרשו חכז"ל ב"ב קכ"ג עה"פ אם לא יסחבום צעירי הצאן שאין זרעו של עשו נופל אלא ביד זרעו של רחל, ודרשו חכז"ל פסחים נ' שאין שמו של הקב"ה שלם עד שיכלה זרעו של עמלק דהיינו שנחסר אות ו"ה מן השם ומשתמשין רק בחצי השם ולפי"ז יובן כוונת הפסוק לפני אפרים בנימין ומנשה עוררה את גבורתך כי הם כל זרע רחל שמיוחדין לעקור את עמלק מן העולם ולזה אמר ולכה לישועתה לנו ואמרו במדרש שלכן כתיב בה"א לבסוף שהישועה היא של הקב"ה כי ולכ"ה אותיות לך ו"ה הם ולכך אמר שהישועה היא לך שיהי' שמו שלם כי"ר ב"ב: כד) בפ' לך בפסוק ויראו מצרי' את האשה כי יפה היא מאוד ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה ותקח האשה בית פרעה ויל"ד למה כתיב "האשה" ולא כתיב שרה. י"ל דאיתא בזוה"ק שאסתר לא נבעלה לאחשורש ותחת אסתר הלכה שידה שהיתה דומה בצורתה לאסתר. וא"כ מה שעשתה בת בתה של שרה בלי ספק עשתה גם שרה ושלחה שידה תחתי' בית פרעה ולזה לא כתיב ותקח שרה בית פרעה רק ותקח האשה והא שנענש פרעה עלי' הוא משום דעכ"פ בזיון הוא לה כי העולם יחשבו שהיא בעצמה היתה שם: כה) בפסוק ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים וכו' ודתיהם שונות מכל עם ויל"ד דתיבת אחד כמיותר דדי אם יאמר ישנו עם מפוזר. ועוד יל"ד מה זה הלשון שהם מפוזרים בכל מדינות מלכותך זה הוא רק רוע מזלם ואין בזה עליהם אשמה. ועוד צ"ב אומרו ואת דתי המלך אינם עושים דאם כוונתו שאין מחזיקין באמונת דת המלך זה כבר נכלל במה שאמר ודתיהם שונות מכל עם. ועוד דאין זה קרוי דת המלך דזה אינו דבר המיוחד להמלך רק לכל העם. וא"כ ודאי כוונתו על חוקי המלך שחיקק כל מלך למדינתו שעל פיהם יתנהגו כל בני המדינה וזה אי אפשר דהא מפורסם שעם הקודש בכל מקום גלותם הם שומרים חוקי המלך יותר מכל עם מאחר שהם מושבעים מפי ה' להיות נאמנים למלך ולארץ אשר יתגוררו בה כדאי' כתובות קי"א וחכז"ל אמרו ב"ק קי"ג דינא דמלכותא דינא וא"כ איך טען המן הרשע דבר כזה שיוכל להגלות מיד שקרו להמלך