משמרת אלעזר רסג

לה' ואיתא במדרש אמר לו הקב"ה למשה חייבין לי ישראל שנאמר כי תשא כד"א כי תשה ברעך אמור להם שיפרעו מה שהם חייבים לי, י"ל ונקדים לבאר מאמר חז"ל מגלה י"ג גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. וגם להבין למה היתה הקפידא כ"כ שיתן כל אחד מחצית השקל עד שהי' ממשכנין על השקלים, י"ל שזה הי' חסד גדול לסתום פה המקטריגים עלינו כי מעשים בכל יום אם איש אחד העני וחובותיו מרובים עד שאין בכחו לפרוע אותם אם רואים הבעלי חובות שהוא איש אמוני' ומתאמץ לפרוע מעט מעט כפי יכולתו אין נוגשים אותו כי בוטחים באמונתו שמיד שיהי' בכחו לשלם יזדרז לעשות כן. וכן הוא הענין אצלינו כי מי הוא האיש אשר אינו בע"ח גדול אצל הבורא ב"ה והמקטריגים מבקשין דין להפרע ממנו אמנם ע"י מצות מחצית השקל הקב"ה סותם פיהם כי הלא תראו שאיש אמונים הוא משתדל לפרוע מעט מעט לפי יכולתו ע"כ אין לנוגשו ועוד יבא זמן ועת שיפרע הכל ולכך הי' ממשכנין על השקלים כי זהו להם לזכות בבא יום הדין והחשבון להאריך להם אף על עונותיהם עד שיחזרו בתשובה וז"ש חכז"ל גלוי וידוע שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל ביודעו כי ישראל חייבין ומשוקעים בעונות לכך הקדים הקב"ה שקליהם לשקליו ועי"ז שפרעו מקצת החוב נתנו להם זמן לשוב ולתקן מעשיהם. וא"ש המדרש חייבין לי ישראל פירש שחובות גדולות יש להקב"ה על ישראל לכך צוה למשה כי תשא שיפרעו מחצית השקל כדי שעי"ז יהי' אפשר לו להאריך להם זמן פרעון חובותיהם. בזה יובן הפסוק בפרשת תצא כי תדור נדר לה' אלקיך לא תאחר לשלמו כי דרוש ידרשנו ה' אלקיך מעמך והי' בך חטא. דיש לדקדק על כפילות לשון דרש ידרשנו. וגם סוף הפסוק והי' בך חטא אינו מובן ובר"ה ו' דרשו חכז"ל בך חטא ולא באשתך חטא. ולדברינו יובן דהנה אם הי' הקב"ה מבקש מאדם שיפרע כל חובותיו בפעם אחת מי הי' יכול לעמוד בדין וכי ימצא איש שלא יהי' בו איזה חטא. אבל אם האדם משלם מה שנדר לה' מאריכין לו זמן פרעון חובותיו מאחר שהוא איש אמונים שמשלם חובותיו אבל אם אחד נודר ואינו משלם אז מבקשין פרעון ממנו על כל חובותיו ובלי ספק ימצא בו חטא וזו שאמר הכתוב כי תדור נדר לה' לא תאחר לשלמו. כי אם תאחר לשלמו דרש ידרשנו ה' אלקיך מעמך לא לבד שידרוש פרעון הנדר כי אם כל החובות שיש לו עמך ידרוש ממך ואז בודאי יהי' בך חטא שימצא בך חטא כי מי יאמר חף אני מפשע. ובזה יובן מה שאמרו חכז"ל במס' שבת ל"ב שבעון נדרים אשתו ובניו של אדם מתים כי לפי דברינו ע"י שאינו משלם נדריו פנקסו מתבקר ואז מי ימצא זכאי לפניו ית"ש: יח) בגמרא מגילה י"ג גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלי' על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו והיינו דתנן בא' באדר משמיעין על השקלים, י"ל בהקדם לתת טעם למה שתקנו מרדכי ואסתר והסכימו עמהם אנשי כנה"ג לשלוח בפורים מנות איש לרעהו מה שלא מצינו בשום יו"ט. דהנה השל"ה הקדוש מפרש מה שאמרה אסתר לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וגו' ובכן אבא אל המלך, ואמרו חכז"ל מגלה י"ג ב' ליכא דידע לישנא בישא כהמן והוא קטרוג על ישראל שהם מפוזרים ומפורדים שיש פירוד לבבות בישראל והם שונאים זה את זה לכך אמרה אסתר שאין לה תקוה לפעול ישועה על ישראל רק אם יכנוס כל היהודים ויתאחדו באהבה ובשלום שיתבטל קטרוג המן ובכן אבא אל המלך ובזה פרשתי מה שאמר שהם מפוזרים ומפורדים בין העמים ודתיהם שונות מכל עם דלכאור' יפלא מה יכולים הם עבור זה אם הם מפורדים בין העמים. וגם אומרו ודתיהם שונות מכל עם הלא כן הוא בכל העמים שדתיהם שונות מכל דתות שאר העמים, ולפי"ז יובן כי רצה המן הרשע להגדיל פשעם ולהראות רוע מידותיהם כי בשלמא אם הי' יושבים בארצם שלוים ושקטים לא הי' עוד חידוש כ"כ שהם שונאים זה את זה אבל מאחר שהם מפוזרים בין העמים ועוד נוסף ע"ז כי דתיהם שונות מכל עם שזה גורם שנאת העמים עליהם וא"כ הם יושבים מסובכים בין העמים שהם שונאי נפשם וא"כ עכ"פ הי' ראוי' שהם יאהבו זה את זה ואעפי"כ הם מפורדים איש מעל רעהו. ולזה מאחר שהישועה באה להם לישראל ע"י שהתאחדו זה עם זה באהבה כמאמר אסתר לזכר זה תקנו שישלחו מנות איש לרעהו להרבות אהבה בין איש לחבירו. וכתבתי בחלק שערי ציון אות י"א דלכן הקפיד הקב"ה על התמיד שיקרב בכל יום שיהי' דוקא משל ציבור ולא משל יחיד ובקרבן התמיד לא הי' איש אחד מישראל שלא הי' לו חלק בו כי בזה יכופר עון ישראל אם יהי' מריבה ביניהם כי ידוע ששונאים לא יתאחדו לעשות דבר בשותפות וז"כ הגמרא גלוי וידוע שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לכלותם