משמרת אלעזר רס

הגבאי וכי לו אתם נותנים הצדקה הלא לשם שמים ולכבוד ה' אתם נותנים ואל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו כי עכ"פ יבא דבר טוב מכללות החברה ועי"ז יתנו לב להיות חברים לדבר מצוה וז"כ הפסוק ויקחו לי תרומה האיר עיני הנותני' שאין נותנין זאת לכם רק לי לשמי ועי"ז מאת "כל" איש תקחו את תרומתי גם אותם אשר לא יהי' מרוצים שתהי' אתם הגבאים כי אין אוהבין אתכם מאחר שידע שהצדקה ניתנת לה' ואינו עושה בזה טובה להגבאי רק נחת רוח לה' ולכן מכל איש יהי' מי שיהי' תקחו את תרומתי אבל תנאי אחד יש בדבר אשר ידבנו לבו שיהי' נדיבי לב ורק שהגבאי אין נוח להם אז פועל זה שתאיר עיניהם שהם נותני' לי לשמי אבל להצרי עין שרק תואנה מבקשים לאלו אין פועל כלום כי כהנה וכהנה ימצאו טעמים למנוע נתינת הצדקה ואם כל הטעמי' יסתרו להם אז הודה ולא בוש כי אינו רוצה ליתן ורק כל שאפשר הוא רואה ליתן טעם לפגם שלו: ה) או יאמר הלא אנו רואים שגם אם איש אחד שונא רעהו אם יבא אליו ויאמר לו שהוא יודע מסחר עבורו שיוכל להרויח בה אלף זהובים וכי לא ירצה להרויח האלף זהובי' ע"י שהסרסור הוא שונא לו וא"כ הא כבר כתב האלשיך הקדוש למה כתיב ויקחו ולא כתיב ויתנו הטעם כי מי שנותן צדקה הוא לוקח לעצמו יותר ממה שהוא נותן ומרויח בה הרבה כי הקב"ה משלם לו כפלים וא"כ מי זה פתי שלא ירצה להרויח בשביל שהגבאי והסרסור הוא שונא לו וז"ש דבר אל בני ישראל האר עיניהם שיקחו לי תרומה שאין נותנין רק לוקחין לעצמן כי עי"ז אשפיע להם שפע רב ועי"ז מכל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי גם מי שאינו נוח לו המאסף וגבאי: ו) או יאמר לישב למה כתיב ויקחו ולא כתיב ויתנו וגם למה בתחלה אמר תרומה ולבסוף תרומתי וגם מה בא לרבות באמרו "את" תרומתי. י"ל כתיב חגי ב' לי הכסף ולי הזהב נאום ה' וא"כ כל מה שיש בידינו הכל שלו הוא וא"כ זה דומה ממש להאומר לשלוחו קח לי תרומה מפירותי ומעתה מדוקדק הלשון ויקחו לי כאדם האומר לשלוחו קח לי תרומה מפירותי ושלא תאמר א"כ אין לנו שום זכות בנתינת הצדקה מאחר שאין אנו נותני' כלום משלנו ע"ז אמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו הנדיבות לב שלו הוא וזה תקחו את תרומתי פירוש עם תרומתי ולכן אמר תרומתי כי באמת התרומה היא של הקב"ה גם קודם שמפרישה האדם ועם תרומתי תקח הנדיבות לב מהמפריש התרומה: ז) אמרתי טעם למנהגן של ישראל לעשות סעודה בעת התחדשות מנהלי החברא קדישא שבכל מצוה שהאדם עושה אין די בעשיית המצוה לבד כי הרבה עושים המצוה מפני שהורגלו כן מימי נעוריהם ואין משימי' על לב כלל שעושים זה בשביל מצות בוראם עליהן והעיקר לעשות המצוה בשמחה ובחדות הלב וישמח כמוצא שלל רב על שזוכה לשרת ולעבוד את ה' וכמה ישמח האדם לעשות איזה דבר אם יצוה אותו מלך בו"ד ועאכו"כ אם ממ"ה הקב"ה צוה אותו ככה והנה זה רק יכולין לקיים בכל שאר מצות אבל במצות גמילת חסד של אמת שעושים עם המתים זו מצוה אי אפשר לקיים בשמחה כי כל אדם מצטער בהסתלק נפש מישראל כמאמר חכז"ל במכילתא על הפסוק ונפל ממנו רב דלכן אמר בלשון יחיד שאפי' אחד מישראל שנפל הרי הוא כאלו נפלו הרבה ואבדון וחסרון גדול ולכך בסוף השנה עושים סעודה ושמחי' על שזכו לקיים בשנה העברה מצות גמ"ח כי מאחר שבשעת עשיית מצוה זו אי אפשר להיות שמח משלימין עתה השמחה של מצוה: ח) בפ' פקודי בפסוק אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה ודקדקו המפרשים דאשר פוקד על פי משה כמיותר ובמדרש איתא הה"ד ולא יחשבו את האנשי' וגו' כי באמונה המה עושי' וצ"ב שהוא היפוך המכוון בפסוק י"ל שבא הכתוב להורות דרך להגבאי הממונה על הצדקה כי הגם שלמדו חכז"ל מפסוק הנזכר במדרש כי אין ראוי' לבקש חשבון מגבאי צדקה אעפי"כ טוב שהגזבר עצמו יבקש מהם שיראו החשבון כדי שלא יבא איש לחשוד אותו ולזה בא הכתוב להודיענו כי אלה פקודי המשכן מה שנעשה חשבון על מלאכת המשכן אשר פוקד על פי משה כי הוא ביקש אותם שיקבלו חשבון ממנו אבל הם אינן רשאים לבקש חשבון ממנו ויפה אמר הה"ד ולא יחשבו את האנשי' כי באמונה הם עושים וכוונת המדרש לישב יתור לשון אשר פוקד על פי משה שהכוונה שרק אם הגבאי מבקש זאת אז יכולין לקבל ממנו חשבון אבל להם אין רשות לבקש ממנו חשבון: ט) במדרש הובא שבקשו ישראל ממנו חשבון וצ"ב איך עשו ישראל שלא כדין תורה ועוד יותר ממשה רבן של ישראל שלא נהנה מעולם מאדם כאומרו לא חמור אחד וגו' והי' עשיר גדול כדרש חכז"ל נדרים ל"ח פסל לך הפסולת שלך