משמרת אלעזר רנט

הלבש ערומים הקב"ה ביקר חולים דכתיב וירא אליו ה' באלוני ממרא אף אתה בקר חולים הקב"ה ניחם אבלים דכתיב ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו אף אתה נחם אבלים הקב"ה קבר מתים דכתיב ויקבור אותו בגי אף אתה קבור מתי' י"ל שבכוונה גדולה הזהירו חכז"ל לקיים מצות באופן שמקיים הקב"ה כי אם אדם עושה גמ"ח עם חבירו כדי להתנאות בעיני הבריות להתכבד בו או שמצפה לתשלום גמול זה אינו חשוב גמ"ח ועיקר המצוה שיעשנה באופן שלא יודע לשום אדם שעשאה ולא יקרא שמו עלי' וזה יש ללמוד מהקב"ה שהוא קבר את מרע"ה ולא כתב בתורתו על שמו רק סתם ויקבור אותו בגי באופן שלא נודע מזה כלל מי קברו ונכתב זה להורות מוסר לבני אדם וללמדם דעת האיך יקיימו מצות גמ"ח ולכך אמר מה הוא קבר מתים דהיינו באופן שלא החזיק טובה לעצמו והעלים את שמו אף אתה קבור מתים בענין זה שתעשנה לש"ש מבלי שום פני' אמנם לפי"ז צ"ב למה בגמ"ח שבתחלת התירה כתיב בפירוש ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור ונראה שגם זה נכתב ללמדינו מוסר ושם אדרבה יותר טוב ורבותא גדולה במה שנכתב בפירוש בשנתבונן כי באמת קודם החטא לא הי' צריכים אדם ואשתו למלבושים כלל כי לא הי' ערוה בעולם וכדכתיב וילכו ערומים ולא יתבוששו ורק על שעברו על מצות ה' ידעו כי ערומים הם והוצרכו למלבושי' ואעפי"כ ריחם הקב"ה עליהם ועשה להם כתנות עור וילבישם והיש גמילות חסד יותר מזה שהוא הזהירם והם עברו על אזהרתו ובשביל שעברו נעשו ערומי' והוצרכו למלבושים אעפי"כ לא מנע חסדו מהם ומזה ילמוד האדם שגם אם אירע שחבירו הרע נגדו ומתוך אותו רעה נצמח לחבירו שצריך לגמילת חסד אעפי"כ בל ישיב ידו ממנו מהושיע אותו ולזה נכתב שהשי"ת אשר נגדו חטאו באותו ענין שעי"ז נעשו ערומים הוא בעצמו עשה להן כתנות עור וילבישם ולזה יפה אמרו מה הוא מלביש ערומים אף אתה באופן זה תלבש ערומי': ב) איתא במדרש בשעת בריאת האדם נתיעץ הקב"ה במידותיו חסד אמר יברא שכולו חסדים ואמת אמר אל יברא שכולו שקרים מה עשה הקב"ה השליך אמת ארצה דכתיב תהלים פ"ה אמת מארץ תצמח י"ל שהכוונה דודאי גם מידת אמת לא סתרה שכדאי האדם לבראות בשביל שעושה חסד אבל כ"ז אם הי' עושה החסד למען האמת אבל הוא טען שגם החסד כולו שקרים שעושי' רק משום איזה פני' אמנם ידוע מאמר חכז"ל ברבה איזה גמ"ח של אמת זה שעושין עם המתי' לכך עשה הקב"ה השליך אמת ארצה כי שם מהארץ נשמע שקוברים מתים ומקיימי' גם גמ"ח של אמת וכדאי הן להבראות. ושמעתי שכ"כ השל"ה: ג) בפ' תרומה בפסוק ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת ויל"ד דהול"ל אשר תקחו מהם מאי מאתם י"ל שבא הכתוב להאיר עיניהם שידעו אם יתן אדם נדבה למשכן או לצדקה אל יחשוב שהוא נותן משלו כלום כמאמר דהע"ה דה"א ט' כי ממך הכל ומידך נתנו לך כי הממון הוא רק כפקדון מהבורא ב"ה אצל האדם ונתנו לו להשתמש בו לדבר מצוה ולזה אמר ויקחו לי תרומה מאת כל איש דהיינו ממה שהוא להם בעצם שהם נותנים משלהם הוא אשר ידבנו לבו כי הנדיבות לב הוא מתנה ממנו כי הבחירה נתונה בידו אבל הממון שאתה לוקח מהם אינו מהם בעצם כי אינו שייך להם והוא רק כפקדון אצלם ולזה אמר וזאת התרומה אשר תקחו "מאתם" דהיינו ממה שאצלם שמור לפקדון: ד) או יאמר בהקדם שיש לדקדק דתיבת "כל" כמיותר וגם תיבת לי ופרש"י לי לשמי י"ל דהנה המנהג בכל ערי ישראל לעשות חברות לצדקה ולגמ"ח והנה החיוב על כל אדם כל שחבריו נמנים לדבר מצוה שלא יהי' היחיד פורש עצמו מן הצבור חגיגה ט' ב' ולפעמים כשישאלו לאיש למה אין אתה חבר ליראי ה' במצוה זו תשובתו על לשונו כי הגבאי המנהיג והמנהל את החברה הוא שונא נפשו או שאינו מרוצה לו וכדומה והנה בין האומרים כן יש שתי כתות האחת כפיהם כן לבם והם נדיבי לב רק שמשנאתם את העומד בראש החברה הם מונעין עצמם להיות בעזר החברה והשני' הם אנשים שהם צרי עין ואין רצונם ליתן פרוטה לצדקה ורק מאחר שמתביישי' להודות כן ברבי' תואנה הם מבקשים. והנה לכת השנית אין תכלית לסתור דבריהם מאחר שרק תואנה המה מבקשים עוד ימצאו תואנות כהנה וכהנה אם תסתור לו טעה אחד יחדש עשרה טעמים חדשי' כי הלא כל כוונתו שלא ליתן וגם אם תסתור כל טענותיו סוף כל סוף לא יתן כי מוטב לו להתבייש מליתן פרוטה לעני ורק כל זמן שימצא איזה תואנה יחזיק בה לכסות ערותו אמנם לכת הראשונה שהם באמת נדיבי לב רק שמונעים עצמם בשביל שנאתה את הגבאי לאלו ראוי' להאיר עיניהם מה לכם עם