משמרת אלעזר רנד

איש לחזור על אשה ואין דרכה של אשה לחזור על איש והובא בילקוט שמעוני א"ר יצחק וכבשה כתיב האיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק שאם הרבתה רגל באה לידי זנות וכן אתה מוצא גבי דינה בת יעקב ותצא דינה בת לאה וירא אותה שכם בן חמור הרי שבתיבת וכבשה נאמר שאין ראוי' לאשה להיות יצאנית ממילא שפיר יוצא גם טעם הדין מזה דאיש מצווה על פו"ר ולא האשה ובזה מיושב כי שם ביבמות א"ר נחמן בר יצחק שלפי שנכתב וכבשה חסר מזה נלמד שהאיש מצווה על פו"ר ולא האשה ובמדרש למד ר' יצחק מזה שיכבוש אותה הבעל שלא תהא יצאנית, ולפי דברינו הכל יוצא לטעם אחד וזה תלוי בזה: יד) במסורה בקחתו את רבקה, בקחתו אתו והוא אסור באזיקים, י"ל כוונת המסורה ליישב למה המתין יצחק לישא אשה עד היותו בן ארבעים וחז"ל אבות פ"ה למדונו בן שמונה עשרה לחופה וכל הממהר וזריז משובח אמנם ידוע שרעות הי' בנות כנען ובמשפחתו לא היתה אז נערה הראוי' להנשא לו ולכן הי' אנוס בדבר והי' מוכרח להמתין עד שנולדה רבקה והא ראי' שרק מחמת אונס איחר מלקיים המצוה שמיד בעת שהיתה רבקה בת ג' שנים וראוי' לביאה נשא אותה ולא איחר כרגע, ולכן התפלל רק על בנים בעת היותו בן ששים לפי שארבעים הי' בעת הנשואין ועשרה שנים הוכרח להמתין עד שתהא רבקה ראוי' לילד ועשרה שני' שמחויב כל האיש להמתין עד שיהי' רשאי לגרש את אשתו שאינה בת בנים וז"כ המסורה אל תתמה על יצחק שהי' בן ארבעים בקחתו את רבקה כי בקחתו והוא אסור בזיקים שהי' אנוס בדבר: טו) בפ' ויצא בפסוק ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, יל"ד שהוא לשון כפול שאם כתיב שהלך לחרן א"כ בלי ספק שיצא מבאר שבע, י"ל עפ"י המבואר בספ"ק דמגילה דאז כשיצא יעקב מבאר שבע לא הלך לחרן רק ישב י"ד שנים בבית שם ועבר ורק לאחר י"ד שנים הלך לחרן ולזה בא הרמז ויצא יעקב מבאר שבע והלך למקום אחר דהיינו לבית מדרשו של שם ועבר ללמוד תורה ואח"כ לאחר זמן רב הלך חרנה, ומצאתיו באלשיך פירש כן והנה מאוד יפלא למה זה העלימה התוה"ק מלכתוב בפירוש שלא הלך אז לחרן רק ללמוד תורה, י"ל דמבואר בקדושין כ"ט דכל שאפשר לו לאדם ראוי' שישא אשה ואח"כ ילמוד תורה בטהרה וביעקב מצינן להיפך שהלך י"ד שנים לבית המדרש ללמוד תורה ואח"כ הלך לישא אשה אמנם ל"ק דהא הטעם שישא אשה קודם כדי שלא יהי' לו הרהורים ולכך יעקב הצדיק הגדול בטוח הי' בנפשו כי לא יבאו לו הרהורים וכמו שהי' באמת שנשא בן פ"ד שנים ואמר לראובן כחי וראשית אוני שלא ראה מימיו קרי ולזה הטעם העלימה התוה"ק זה הענין ונראה מפשטה כאלו הלך מיד לחרן ולא הוזכר כלל שהלך ללמוד תורה כי לכלל העולם אין ראוי' ללמוד מיעקב ורק יעקב הי' יכול להיות בוטח על נפשו: טז) בפסוק אשה כי תזריע וילדה זכר יל"ד דכי תזריע כמיותר. ועוד יל"ד דהול"ל ותלד זכר כמו שאמר תזריע ובמדרש איתא ע"ז הפסוק הה"ד אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק איוב ל"ו. והה"ד איפה היית ביסדי ארץ איוב ל"ח. והה"ד אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך, תהלים קל"ט י"ל דאיתא בשבת ל' דיתיב ר"ע ודריש עתידה אשה שתלד בכל יום שנאמר הרה ויולדת יחדיו ליגלג עליו אותו תלמיד אמר אין כל חדש תחת השמש א"ל בא ואראך דוגמתו בעוה"ז נפק אחוי לי' תרנגולת. י"ל שחטא במה שלגלג דהרי נתבונן ימים מקדם בראשית הבריאה הלא ממש באותו יום שנבראו אדם וחוה הולידו את קין והבל כדאיתא בסנהדרין ל"ח, ורק לאחר שחטאו נענשו בזה הרבה ארבה עצבונך והרונך ובעצב תלדי בנים וא"כ פשיטא דלעת"ל לאחר שיתוקן חטא אדה"ר שיחזור הדבר להיות כמו שהי' בתחלה וא"כ אין זה חדש וכבר הי' לעולמים ועכ"ח בתחלה ברא הקב"ה את האשה בשתי אופנים אם תזכה תלד בכל יום בלי צער ואם לא תזכה תלד בצער לתשעה חדשים וז"כ הפסוק אשה כי תזריע מיד בשעת הזריעה וילדה זכר תלד מיד זכר ולכך לא אמר תלד שאז יהי' משמעו לאחר זמן ואמר וילדה זכר שלא ירגישו כלל בלידה קודם לידתה כדכתיב בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר. וע"ז אמר המדרש לבל יתפלא אדם ע"ז כמו אותו תלמיד כי אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק כי בודאי יהי' כן לעתיד כי איפה היית ביסדי ארץ הלא גם אז הי' כן שהולידו ביום בריאתם את קין והבל והוסיף עוד הה"ד אחור וקדם צרתני שהקב"ה יצר אותם על שתי אופנים שיולידו לאחור דהיינו לזמן רחוק תשעה חדשים. וקדם אופן שני שיולידו קודם לזה ותשת עליך כפיך ודרשו חכז"ל חגיגה י"ב לאחר שחטא אדה"ר מיעטו הקב"ה מגדולתו. ועל אופן זה נאמר אחור וקדם צרתני. ובזה מבואר מה דאיתא במדרש תנחומא