משמרת אלעזר רנב

וצריך טעם לאיזה תכלית נרמז שם כסליו בשבת כ"א איתא מאי חנוכה כשגברה מלכות בית חשמונאי וגו' ולשנה אחרת קבעום יו"ט בהלל והודאה הקשו המפורשי' למה המתינו לעשותו יו"ט בהלל והודאה עד שנה אחרת ולא עשו כן מיד בשנה הראשונה לאחר נצחון מלחמתם. איתא במפרשים שחקרו לתת טעם למה קורין ליום האחרון זאת חנוכה. י"ל בשנקדים לתרץ מה שהקשו על הב"י שתירץ הקושיא למה מדליקין נרות שמונה ימים הלא הנס לא הי' רק שבעה ימים כי על יום אחד הי' שמן בפך הנמצא ותירץ דהנס הי' שלא נחסר כלום מהשמן עד יום השמיני לכך מדליקין גם ביום ראשון כי דלק אז בנס שלא נחסר כלום מהשמן ע"י ההדלקה והקשו עליו דא"כ לא הי' ראוי' להדליק נרות ביום השמיני דהרי אז לא דלק בנס ותרצתי עפ"י דאיתא בפ' קרח שהתפלל מרע"ה אל תפן אל מנחתם ופרש"י שהתפלל שלא יקובל חלקם בתמידי ציבור ולא יאכלנו האש הרי ראינו שלפעמים הוא לגנאי ולבזיון אם לא יאכל האש דבר הנקרב לה' והוא להראות שאין עושים רצונו של מקום וא"כ בימי חשמונאים כשראו שהמנורה דולקת ואין האש מכלה השמן לא ידעו מאיזה טעם ואולי חטאו באיזה דבר עד שאין הקב"ה רוצה בחלקם אבל כשהגיע יום השמיני וראו שהתחיל השמן להתמעט אז ידעו למפרע כי רק מאהבתו אותם דלקה המנורה מכוון שמונה ימים או משום שהוצרכו להזות שלישי ושביעי מטומאת מת ולעשות בשמיני השמן או כמש"כ הר"ן שהי' רחוק מהם מקום גידול הזתים מרחק ארבעה ימים לכך הוצרכה המנורה לדלוק בנס שמנה ימים עד שילכו ויבאו עם שמן טהור והגם שטומאה דחוי' בציבור רצה הקב"ה להראות להם חביבותם וסימן אהבה שיהי' להם שמן טהור, ומיושב למה מדליקין בשמיני כי רק אז נתגלה הנס ע"י שהתחיל השמן להתחסר ע"י ההדלקה ובזה מיושב דבשנה ראשונה לא אמרו הלל ולא עשו יו"ט כי חששו אולי סימן רע הוא להם ח"ו שהקב"ה אינו רוצה בהם ולכך מניח חלקם שלא תאכלנו האש אבל לאחר שבא יום השמיני וידעו למפרע שדלק בנס לטוב להם להראות להם סימן אהבה אז תקנו הלל והודאה לשנה הבא', ולכך נקרא יום השמיני זאת חנוכה' כי ביום זה הי' עיקר שמחת החינוך כי בו ביום נתברר להם כי רוצה ה' בעמו ועשה להם נס לטובתם: לפי"ז מובן ענין הנס חנוכה דאמרו חכז"ל חגיגה כ"ז שמזבח הזהב הי' הציפוי כעובי דינר זהב ולא נכלה וקיים לעולם הגם שאש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה והטעם לפי שרבץ שם על המזבח אש של מעלה והוא אש אוכלה אש שאינו מכלה. ומעתה אפשר לומר כמו שהושפע על המזבח מאש של מעלה, כן הושפע על המנורה מאש של מעלה ולכך דלקה המנורה שבעה ימים ולא נחסר כלום מהשמן כי כן דרך אש של מעלה שאינו מכלה וזו הרמז בפסוק וירא ה' כי סר לראות ר"ת כסליו כי שם מרומז אופן הנס של חנוכה כי מבואר שם כי לכך סר לראות לפי שראה שהסנה איננו אוכל הגם שהוא בוער באש והשיב לו הקב"ה שאל יתמה כי כן דרך אש שלמעלה שהוא אש אוכלה אש ואינו מכלה ולזה בא הרמז על כסליו להורות שזה הענין בעצמו הי' בנס חנוכה שהי' בכסליו שהשפיע הקב"ה על המנורה מאש שלמעלה ולכך דלקה המנורה שבעה ימים מבלי שיחסר כלום מהשמן. והנה האלשיך פירש הכתוב בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות והפסוק ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן שלא שינה ופירש דביהמ"ק שלמטה מכוון כנגד ביהמ"ק שלמעלה וממש כן כלי המקדש שיש למטה הוא גם למעלה ובמנורה כתיב מפורש בקרא כאשר הראה ה' את משה בהר כן עשה את המנורה ולזה אמר ה' למשה שיתקדש אהרן כ"כ עד שבהדליקו את הנרות למטה יתעלו בקדושה יתירה שיהי' מכוונים לעומת פני מנורה העליונה עד שיהי' חל על הנרות שלמטה שפע ממנורה העליונה וז"ש בהעלותך את הנרות תתן להם עילוי וקדושה כ"כ עד שאל מול פני המנורה העליונה יאירו שבעת הנרות שלמטה, וסיפר הכתוב שכן עשה אהרן וזו באמת שבח גדול שלא שינה עכת"ד הקדושים הרי ראינו מפורש כדברינו שעל המנורה שבביהמ"ק של מטה הושפע מאש של מעלה ממנורה העליונה ועי"ז הי' אפשר להיות הנס בבית שני בימי החשמונאים ומעתה יובן כוונת המדרש כי איתא ביומא כ"א שחמשה דברים חסרו בבית שני ואחד מהם אש מן השמים שלא הי' רבוץ עוד על המזבח לעכל את הקרבנות מעתה ראינו שבענין קרבנות הי' אש של מעלה רק בבית ראשון אבל לאחר שנחרב פעם אחת הביהמ"ק הגם שנבנה עוד הפעם שוב לא הי' אש של מעלה לעכל הקרבנות אבל במנורה ראינו שזה שפעל אהרן שיושפע על המנורה מאש של מעלה הי' גם בימי בית שני בימי החשמונאים וזו שאמר הקב"ה הקרבנות נוהגין רק כל זמן שביהמ"ק קיים. הכוונה מה שהאש של