משמרת אלעזר רמט

האחרון לא נשאר אפי' לנר אחד לכך מדליקין רק נר אחד על מציאת השמן: ז) במס' שבת שם איתא כל הרגיל בנר חנוכה הויין לי' בנין ת"ח מקשים דלמה בשאר דברים אמרו הזהיר כגון בנר שבת וכאן בנר חנוכה אמרו הרגיל, י"ל דמובא בספרים שאין לך מצוה שישתדל היצה"ר כ"כ למנוע את האדם מלעשות' כמו מצות ת"ת כי זה סם המות לו וכמשחז"ל קידושין ל' בראתי יצה"ר בראתי תבלין כנגדו ולזה אם אחד רוצה לגדל בניו לתורה ימצא כמה מניעות ועיכובים ויקשה הדבר עליו מאוד אבל אם יזכור האדם ויהי' לפני עיניו תמיד מה שמסרו אבותינו הקדושים נפשם כדי לקיים התורה כמו בחשמונאים שמסרו נפשם בשביל שרצו היונים לבטל מישראל לימוד התורה ורצו להעמיד שפחה תחת גברתה בפלוסופיא שהי' אצלם אז יתן לו זה הזכרון כח ועז לעמוד נגד כל המניעות וסוף הכבוד לבא ויזכה שיהי' בניו ת"ח ולזה אמרו הרגיל בנר חנוכה דהיינו מי שמרגיל עצמו לזכור תמיד נס חנוכה האיך מסרו אבותינו הקדושים נפשם על התורה אז ודאי יהי' לו בנים ת"ח כי זה יחזיק לבו לשבר ולהסיר כל המונעים הרוצים לבטלו מלגדל בניו לת"ת: ח) בהפטרה לשבת חנוכה זכרי' ד' וישב המלאך הדבר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו ויאמר אלי מה אתה ראה ויאמר ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה ושבעה נרתי' עלי' שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה. ושנים זיתים עלי' אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה. ויען ויאמר אלי לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות. מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור והוציא את האבן הראשה תשאות חן חן לה. ואען שנית ואומר אליו מה שתי שבלי הזתים אשר ביד שתי צנתרות הזהב המריקים זהב מעליהם ויאמר אלה שני בני היצהר העמדים על אדון כל הארץ. ויל"ד כיון שאמר ויעירני מה הוצרך להוסיף עוד כאיש אשר יעור משנתו. ב' למה הי' הנרות כפולין שבעה ושבעה. ג' מה ענין השתי זתים שראה. ד' למה זית אחד בימין ואחד בשמאל. ה' מה כוונתו בהתשובה לא בחיל ולא בכח. ו' למה נתכוון באמרו מי אתה הר הגדול. ז' אלה שני בני היצהר פרש"י יצר טוב ויצה"ר מתהפך לטוב ע"י התורה ותמוהא איזה שייכות יש לזה למה שלפניו. י"ל דאמרו חכז"ל קדושין ל' ב' דלימוד התורה הוא תבלין נגד היצה"ר אבל רק אם לומד לשמה אבל אם לומד שלא לשמה אז אינו פועל כלום לנצח היצה"ר וכמו שאמרו חכז"ל שם זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם המות. והנה דרשו חז"ל שבת ס"ג עה"פ אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד כי לימוד לשמה מכונה בשם ימין ולימוד שלא לשמה מכונה בשם שמאל. ועוד מבואר שם כי גם בלימוד לשמה זוכה לעשירות כמו שאמרו אטו אורך ימים איכא עושר וכבוד ליכא. והנה ביארתי בחלק אור עולם אות ס"ה פסוק ותופשי התורה לא ידעוני שסגולת חכמת התורה משונה מכל לימוד שאר חכמות שבעולם כי בשאר חכמות אם יש לאדם שכל ישר ומתמיד בלימודו אי אפשר שלא יגיע למטרת חפצו להשיג החכמה ברבות הימים לא כן חכמת התוה"ק גם אם יתמיד אדם בה אלף שנים לא ישיגנה אם לא יתנהג כמצותי' כי לאוקמי גרסא צריך סייעתא דשמיא מגילה ו' ולעולם לא יזכה לירד לעומקה ולבא עד מקורה רק אם ילמוד לשמה וכמו שהעיד התנא ר"מ אבות פ"ו שהלומד תורה לשמה מגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר. ונקדים מה שדרשו חכז"ל ויקץ יעקב משנתו א"ת משנתו אלא ממשנתו ונראה כי גם כאן פירוש משנתו על לימוד התורה וכאן מדוייק יותר כי שם הוצרך לומר אל תקרא ולהוסיף מ' אבל כאן אמר הנביא שהמלאך רצה לעורר אותו על לימוד התורה האיך הוא דרך לימודה וסגולתה ולזה אמר כאיש אשר יעור משנתו ר"ל כאיש שרוצה לעורר לימודו והראה לו מנורה הרומזת לתוה"ק ובה שבעה ושבעה מוצקות כי יש שתי מיני לימוד אחד לשמה שהוא מכונה בשם ימין והשנית שלא לשמה שמכונה בשם שמאל ולזה אמר ושתי זתים עלי' אחד מימין הגולה ואחד משמאלה וכל אחד יוצק לשבעה נרותי' ולזה אמר אח"כ כי שניהם מריקים זהב כדרש חכז"ל שעל ידי שניהם זוכה לעושר וכבוד. וכדי שידע איזה דרך יכשר אמר המלאך להנביא דע שהלימוד לשמה שהוא לימין הוא העיקר כי לא בכח ולא בחיל יכולין לזכות לכתרה של תורה כי אם ברוחי כי יערה ה' את רוחו עליהם אז יזכו להשיג סודות התורה אבל בחזקה אי אפשר לכבשה כמו שאר חכמה ולזה הלומד שלא לשמה לעולם לא יזכה להשיג האמת ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא: והנה יצה"ר נמשל להר וכמו שאמרו חכז"ל סוכה נ"ב שלעת"ל יבכו הצדיקי' האיך יכולנו לכבוש את הר הגדול הזה. ולכן הוסיף לבאר לו סגולת התורה לנצח היצה"ר שזרובבל ראש הסנהדרין לכן אמר אם שהיצה"ר הוא כהר גדול