משמרת אלעזר כד

לפתור על שני ענינים. ויתישב בפירושינו גם מה שהקשו המפרשים איך מיד ראה פרעה וכל חכמיו כי טוב פתר ולא המתינו לראות אם יתקיים פתרון חלומו: וי"ל בשנקדים לתת טעם למה שתמהו המפרשים לאיזה תכלית הי' החלום על שפת היאור כי הנה בפ' לך בפסוק וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה לפני שחת ה' את סדם ואת עמרה כגן ה' כארץ מצרים יש להקשות מה זה שאמר לפני שחת ה' פשיטא שהי' קודם שחת ה' ועוד צ"ב הדמיון כגן ה' וכארץ מצרים דמה מוסיף על כגן ה' באמרו כארץ מצרים ואמרו בב"ר פ' מ"א כגן ה' לאילנות וכארץ מצרים לזרעים וי"ל שהכתוב רוצה להודיענו הסיבה שהשחיתו אנשי סדום את דרכם יותר מכל אנשי העולם ונראה דכתיב ירמי' י"ג היש בהבלי הגוים מגשמים כי מענין הגשם חיזוק גדול לאמונה בהבורא ב"ה כי בכל החכמים שבעולם אין אחד שיהי' בכחו להוריד גשם וגם מי שאין רוצה להאמין עכ"ח צריך להודות בענין הגשם שהוא מהשגחת הבורא כי אי אפשר לומר שעולם כמנהגו נוהג שהרי ראינו שאין חוק וגבול לגשם ולכך ברצותו להוכיח לבני ישראל שאין ממש בע"ז לא אמר להם רק היש בהבלי הגוים מגשמים וכל מי שיש לו מוח בקדקדו יבין כי ע"י הגשם עיני כל תלויות אל ה' ית"ש הנותן יורה ומלקוש. ובזה נבין האיך באו פרעה ומצרים לכפור בהשגחה עד שאמר מי ה' כי מאחר שבמצרים לא הי' צריכין לגשם כידוע שהנילוס הי' עולה ומשקה את הארץ זו היתה הסיבה שכפרו בה' כי לולא זה גם העכו"ם הוצרכו להודות שיש משגיח מענין הגשם וזו שאמרו חכז"ל תענית ב' שמטר הוא אחד מג' מפתחות שלא מסרן הקב"ה ליד שליח שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו. אמנם מצרים שמו בטחונם ביאור שלהם לכך כפרו בה' וזו שסיפר הנביא שאמר פרעה יחזקאל כ"ט "לי יאורי ואני עשיתני" שע"י היאור העיז פניו לומר שעשה את עצמו וכפר בה'. ובאותיות דר' עקיבא אות ע' וז"ל אמר פרעה איני צריך לו אם מוריד טל ומטר הא יש לי נילוס שיוצא מתחת עץ החיים ועל ראשי מימיו מפרי גן עדן שכל פרי משא שני בני אתונות ובכל אחד ג' מאות טעמים ובס' פנים יפות בהר עה"פ אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מקום נהרות ויאורים ותבואה גדילה שם דרך הטבע לכך רחק מהם האמונה כחז"ל שהיתה מליאה כשפים שמכחישין פמליא של מעלה חולין ז' ב' ומעתה נבין שזו הי' גם הסיבה להשחתת סדום כי גם סדום כלה משקה ולא הוצרכו למטר השמים לכך כפרו בהשגחת הבורא ב"ה. ואפשר שמזה הטעם נענשו מידה כנגד מידה בהמטר עליהם גפרית לעומת שחטאו ע"י שלא נצרכו לגשמי מעל: והנה בפ' בראשית כתיב וכל שיח השדה טרם יהי' בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה. וי"ל הכוונה דהנה כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והי' לארבע ראשים וא"כ הרי שגן העדן לא הוצרך לגשמים כי שם הי' הנהר משקה את הגן. ולכך קודם שחטא אדם שלא הוצרך לחרוש ולזרוע והי' בגן העדן לא הי' צורך לגשמים כי הי' כלה משקה כמו שנאמר להשקות את הגן ורק לאחר שחטא ונגרש מגן העדן ונאמר לו בזעת אפך תאכל לחם הוצרך לגשמים. וז"כ הפסוק שראה לוט את סדום כי כלה משקה דהיינו שלא הי' צריכין למטר השמים כגן ה' וכארץ מצרים ששניהם הי' הנהר משקה אותם וע"ז אמר הכתוב לפני שחת ה' את סדום להורות כי זה שהי' כלה משקה הי' סיבה שהוצרך הקב"ה להשחיתם כי עי"ז כפרו בו. ומעתה מובן מכל מה שכתבתי שתכלית החלום הי' להראות לפרעה הכופר בהשגחה ע"י סיבת יארו כמו שהגיד הנביא שאמר לי יארי ואני עשיתני שאין האמת כמחשבתו ולשוא בוטח ביאר כי הגם שיהי' לו היאר אעפי"כ לא יצמח ויהי' שבע שני רעב. וכדי לעוררו ע"ז חלם לו שיצאו הפרות מן היאור כדי שיכיר ויבין שחלום זה בא ליסרו ולהוכיחו שלא יבטח על היאר כי מן היאר יצאו שבע שני הרעב שהם הפרות הרעות ונתישב קושית המפרשים שהוצרך החלום להיות דוקא על שפת היאור כי זה הי' תכלית כל החלום ובהקדמה זו מובן למה הוצרך לחלום פעמים בשתי משלים ובשינוים הרבה. כי הנה רצה ה' שיתן פרעה אומן לדברי החלום כי בלא זה כמה חלומות יחלום האדם ואין משגיח עליהם כי חלמות השוא ידברו. זכרי' י' ב' ואם יהי' בתוך החלום דברים בטלים שאי אפשר להיות אמת לא יאמין פרעה בהחלום ולכך הוצרך להיות כל דברי החלום אמת. והנה מאחר שהקדמנו שהוצרך כל הענין להיות על היאור ממילא הי' צורך בדבר שיצאו פרות מן היאור ואמרו חכז"ל חולין קכ"ז כל שיש ביבשה יש בים ותורא דימא אסור לכך אם יחלום בפרות יוצאות מן היאר אין זה מתנגד אל האמת כי זה אפשר להיות אבל שבלים אינן גדלין בתוך הים לכך לא הוזכר בשבלים יוצאות מן היאר כי לא הי' ראוי' להיות בתוך החלום דבר שאינו אמת כדי שלא יסתפק פרעה באמיתתו לפי"ז מבואר מאחר