משמרת אלעזר רלח

המפרשים דמאי אהבה אנו מראין בהפרים הלא אדרבה אמרו חכז"ל שהפרים סימן כלי' לאוה"ע כי השבעים פרים כנגד השבעים אומות והם מתמעטים והולכים י"ל דמבואר בנביאים שלעתיד יכירו וידעו כל יושבי תבל כי ה' מלך על כל הארץ ויתאחדו כל העמים לקרא כולם בשם ה' אחד. ומעתה נראה שאין הכוונה במה שאמרו שהפרים סימן כלי' לאוה"ע לרעה שיכלו כל הברואים שבעולם חוץ ישראל רק הוא סימן שמה שעכשו הן שבעים אומות זה יכלה ולא ישאר רק אומה אחת בעולם כי האמונות השונות יכלו ויאבדו ויהי' מתמעטין והולכין עד שלבסוף כל העולם יהי אומה אחת לעבוד את ה' ולכך מקריבין לבסוף רק פר אחד להורות שלבסוף הימים לא יהי' רק אומה אחת בעולם כי כל יושבי תבל יכירו האמת ויתאחדו עם ישראל להיות לעם אחד לקרא כולם בשם ה' ומעתה יפה אמר המדרש תחת אהבתי ישטנוני שתחת אשר אני עושה סימן שלעתיד נתאחד ונעשה כאחים והי' ראוי' להם להוסיף אהבה הם ישטנוני וחושבים עלי עון שאני עושה כן לרמוז שהם יכלו מן העולם: צח) ביום השמיני עצרת תהי' לכם ואיתא במדרש למדך תורה דרך ארץ שאם יש לאדם אורח ביום הראשון עושה לו סעודה גדולה ומכאן ואילך ימעט כל יום סעודתו. וקשה ע"ז דהנה היע"ד פירש בדרוש י"ד ח"א המדרש ויק"ר פל"ד אמרו על הלל שכשנפטר מתלמידיו ואמרו לאן אתה הולך אמר לגמול חסד עם הדין אכסניא דאית לי בגו ביתא אמרו לו וכל יום אית לך אכסנאי א"ל ולאו נשמתא אכסניא היום בכאן ולמחר היא אזלית ויומא לית אנא ידעית. ולהבין וכי לא הרגישו התלמידים דנתכוון לנשמתו ואם לא הרגישו מה שאלו על צדיק כהלל דלא יהא כל יום מכניס אורח ותשובת הלל דאמר היום בכאן ולמחר אזלא ג"כ צ"ב דלמה לא אמר בפשוט דאנו כאן ג"כ כאורחים על הארץ ולמה לי' למימר למחר אזלא אבל ידוע דאורח הבא לאדם יום אחד או יומי' יכבדו בעל הבית כראוי' אבל אם יתמהמה אצלו ימים ושנים לא יכבדו יותר מארוחתו ארוחת תמיד כי מי יכלכל תמיד יום בואו במשתה רב אבל יום או יומים טרם צאת האורח אז יוסיף הבעה"ב לכבדו ולעשות משתה כי האורח ילך ומי יודע יום שיזדמן שיבא שנית לגבולו וכן הענין בנשמה שהיא אורח בגוף שהוא תכלית היצ"ט שבא לאדם בשנת י"ג מתחלה האדם מכבדו כאורח הנוטה ללון אבל כאשר שורה אצלו זמן זמנים אין מכבדו עוד הרבה וזו ששאלו תלמידיו וכי כל יומא אכסנאי הלא כבר נשתקע וכמעט הוא תושב א"כ למה זה תכבדו ביותר והשיב הלל בשביל כך כי נשמתא דא אסכנאי שהיום בכאן ולמחר תלך ולכך אני גומל חסד לא בשביל הביאה רק בשביל יציאה כי איני יודע יום צאתה ואני צריך לגמול ולהתנהג בכבור בא כדרך אורח אשר פעמיו כוננו לילך עכ"ד הרי דלפני הפרידה עושים סעודה גדולה ואיך אמר המדרש למדך תורה דרך ארץ האיך להתנהג עם אורח הלא בשמיני עצרת עושים רק סעודה קטנה פר אחד ואין זה דרך ארץ לאורח בעת הפרידה. י"ל דכל איש מישראל מתעורר בימים הקדושי' לשוב אל ה' ועוסקים במצות ומרבים בתפלות ובתחנונים רק עיקר החסרון שכאשר יעברו ימים הקדושים יאבד כל מה שקנה לעצמו בימים המקודשים וחזר להיות כמו שהי' קודם ימים הקדושים ומעתה י"ל דזה ענין שמיני עצרת שאנו מגלין דעתינו שאין ברצונינו להפרד מהקדושה שקנינו לעצמינו בימים אלו ולשם כך נקרא זה החג עצרת שנעצור בעצמינו הקדושה והתעוררות לתשובה על משך כל ימי השנה ומזה הטעם אין אנו עושים סעודה גדולה כדרך אורח שנפרד ממנו להראות בזה כי אין אנו רוצים להפרד מהקדושה ורק להיות אחוז ודבוק בה בכל השנה ולזה כוונו חכז"ל במאמר' בשם הקב"ה עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם שהכוונה שמזה שעושים סעודה קטנה ולא גדולה מזה נהנה הקב"ה כי בזה רואה שאין רצונינו להפרד מהקדושה: צט) בהפטרה לשמיני עצרת ויעמוד ויברך את כל קהל ישראל קול גדול לאמר ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ככל אשר דיבר לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב אשר דיבר ביד משה עבדו. יהי ה' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו וגו' ויל"ד דמקודם הי' ראוי לכתוב ברוך ה' אשר נתן מנוחה וגו' ואח"כ ויברך את כל קהל ישראל. יהי ה' אלקינו עמנו וגו' אבל עתה אמר ויברך את כל קהל ישראל והסמיך מיד טרם שבירך את ישראל ברוך ה'. י"ל שרמז למש"כ בזוה"ק ח"א סוף דף רכ"ז דכשהאדם רוצה לברך לחבירו או לבנו וכיוצא צריך לברך בתחלה להקב"ה ואי לא מברך בתחלה להקב"ה אינון ברכאן לא אתקיימו עכ"ד והוסיף הגאון בס' דבש לפי מערכת כ' אות ט' משם הרב עיר וקדיש סבא קדישא כמוה"ר יעקב חזק ז"ל אב"ד דק"ק פאדובה דכשבא אליו אדם אחד לברכו משים ידו על ראשו ואומר יתברך