משמרת אלעזר רלז

י"ל דמובא בספרים שענין חג הסוכות הוא על העבר ושמיני עצרת הוא יו"ט על לעתיד לבא, י"ל להסביר זה דאיתא במדרש גבי יעקב אבינו וישתחו ארצה שבע פעמי' הה"ד כי שבע יפול צדיק וקם ופירשו בספה"ק כי עד שער השביעי יש לעכו"ם תפיסה אמנם בשאר השמיני שם אין מגע עכו"ם ושם יין המשומר בענביו. עיין ייטב פנים חלק הוד והדר אות ס"א. לפי"ז יובן כי בשבעת ימי החג אנו מקריבין שבעים פרים כנגד שבעים אומות לפי שאלו שבעת ימים הם כנגד השבעה שערים שיש לעכו"ם תפיסה בהן ולכך צריכין להקריב עליהן פרים אבל יום שמיני העצרת הוא נגד שער השמיני ששם אין בו עוד מגע עכו"ם כלל ולכך מקריבין רק פר אחד ביום השמיני עצרת תהי' "לכם" על דרך שדרשו חכז"ל בש"ס לכם ולא לעכו"ם כי אז יהי' רק לישראל ואין לעכו"ם חלק ותפיסה בו כלל. ולפי שענין שמיני עצרת נגד עוה"ב שאז יתאחדו הלבבות כדכתיב והשיב לב אבות על בנים ולכן פירש התרגום יום כנישו יהא לכון דהיינו שיתאספו ויתקבצו מארבע כנפות הארץ ויתאחדו הלבבות: צה) בפסחים ע"א איתא והיית אך שמח לרבות ליל יו"ט אחרון לשמחה או אינו אלא יום טוב הראשון ת"ל אך חלק ותמוהא הלשון אך חלק שהוא רק מיעוט ואינו מחלק כלל וגבי תשביתו מובן יפה שדרשו פסחים ה' אך חלק כי חצי היום מותר בחמץ וחצי היום אסור. י"ל כי בזה יהי' רמז למה שמקובל ביד כל ישראל שבתפלת מוסף של שמיני עצרת הפתקין נמסרין לשלוחי ב"ד. כי הנה כתיב ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים ותיבות לפני ה' אלקיכם צ"ב וכבר למדו חז"ל סוכה מ"ו מזה שלולב ניטל במקדש שבעה י"ל עפ"י הפשט עפ"י דברי הרמב"ם במורה והובאו דבריו הקדושים ברמ"א או"ח רסי' א' כי שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול במדות הצדיקים כי אינו דומה שבתו וקומו ותנועותיו והוא בביתו למה שהוא בבית המלך. ומזה נלמד כי גם בימי שמחה אינו דומה אם השמחה היא לפני המלך צריכה להיות מעורבת ברעדה כדכתיב וגילו ברעדה לא כן השמח בביתו ולזה בא הרמז בתוה"ק ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים שאם גם צויתי אתכם בשבעת ימים להיות שמח תהי' השמחה כשמח בפני המלך מאחר שישראל עוד תלוים בדין. אבל ביום שמיני עצרת לא אמר עוד לפני ה' אלקיכם רק והיית אך שמח כי אז כבר נגמר לטובה ולפי שהדין נגמר בתפלת מוסף בחצי היום לפיכך אמר "אך" חלק כמו בתשביתו שרק מחצי היום ואלך תוכלו להיות שמח בשלימות כי אז כבר נגמר הדין לטובה: צו) בפסוק ביום השמיני עצרת תהי' לכם איתא במדרש משל למלך שעשה משתה וזימן את בניו כיון שבקשו לפטור ממנו אמר להם בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד קשה עלי פרידתכם ויל"ד דהול"ל עכבו אצלי ועוד יל"ד דהול"ל הפרידה קשה עלי ולמה אמר פרידתכם י"ל עפ"י שביארתי הפסוק בפ' ראה בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו וצ"ב שלא מצינו במקום אחר בתוה"ק שיאמר בנים אתם רק כאן י"ל שהוא הקדמה למה שאמר אחר זה לא תתגודדו ודרשו חכז"ל יבמות י"ד לא תעשו אגודות אגודות. והנה מאחר שכל ישראל נקראים בנים למקום וא"כ גם אם הי' לאיש טעם לשנא את חבירו שעשה לו עולה וכדומה אעפי"כ לא ישנא אותו ולא יעשה מחלוקת עמו בזוכרו כי גם הוא בן למקום ואם יעשה עמו מחלוקת יצטער אביהם שבשמים וא"כ לכבוד אביו שבשמים ימנע מלעשות מחלוקת עמו וז"ש בנים אתם לה' אלקיכם וע"כ חוסו כל אחד על אביכם ולא תתגודדו אל תעשו אגודות אגודות כי מאחר שגם חברך בן למקום א"כ יצטער אביך שבשמים ולכבודו אתה מחויב שלא להחזיק במחלוקת. והוא דמיון למלך שיש לו כמה בני' ושמע שהם שונאים זה את זה ומריבים תמיד איש עם אחיו מה עשה הלך והכין סעודה גדולה וזימן כולם אצלו והבנים להיותן אצל שולחן האב ורוצים לשמח אותו הראו פנים שוחקות זה לזה והתנהגו באהבה ואחוה למראה עיני אביהם כי כל אחד חס על אביו שלא יצטער אם יראה שלבב כל אחד נחלק מאחיו וכשהגיע זמן לפטור אמר לכל אחד נעכב עוד אני ואתה אצל אחיך כי קשה מאוד עלי על שיש פירוד ביניכם וכל זמן שאתם אצלי אני בטוח שתתנהגו באהבה זה לזה וז"ש עכבו עמי. דהיינו עכבו זה עם זה עמי יחד עוד יום אחד כי קשה עלי "פרידתכם" פירוש לא הפרידה ממני רק מה שאתם נפרדים זה מזה ובא המדרש לעורר את ישראל כי בימים המקודשי' בהתאסף כל ישראל בבתי כנסיות אצל אביהם שבשמי' כל אחד רץ לפייס את חבירו ומראה לו פנים שוחקות וע"כ אמר הקב"ה עכבו עמי יום אחד כי קשה עליו ית"ש פרוד הלבבות שבישראל לאחר שעוברים הימים הקדושי': צז) ביום השמיני עצרת תהי' לכם והקרבתם פר אחד ואיתא ברבה הה"ד תהלים ק"ט תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה. והקשו