משמרת אלעזר רלו

זה המסחר להתעסק בו אם הרוויח בו אם לא והנה יקרה שגם אם פעם אחת ושתי' יראה שהפסיד במסחרו יתלה באיזה מקרה שלא הי' עוברי דרכים מצוי' וכהנה וינסה עוד הפעם ויחזיק במסחרו אבל היתכן אם יראה אדם שעסק כמה וכמה שנים במסחר אחד תמיד בכל שנה הפסיד אם זה האיש אינו חסר דיעה שירצה עוד לעסוק בסחורה זו גם מכאן ולהבא והנה הנמשל הוא האדם כי היצה"ר מסיתו לעשות עמו מסחר לעבור עבירה והוא יתן לו הנאות עוה"ז והנה בכלות השנה שרואה עצמו מלא עבירות ומכל הנאות אלו לא נשאר בידו כלום א"כ היתכן שיהי' אדם פתי ושוטה שירצה עוד לעמול עבור הנאות עוה"ז וזו ששאל שלמה "מה יתרון לאדם בכל עמלו" מה נשאר בידו מכל העמל שעמל עד היום שירצה לעסוק עוד יותר בסחורה זו "שיעמול תחת השמש" שיעמול גם לעתיד בעניני עוה"ז וזו שאמר הראה לי היתרון שבידך מכל השני' שעברו ואם תודה על האמת שנשארת ריקם אם כן איך תרצה עוד לעסוק בענינים אלו ולעמול גם לעתיד תחת השמש: פח) שם ד' פסוק ב' משבח אני את המתים שכבר מתו וגומר עיין בחלק שערי ציון אות פ"ג ואות פ"ד: פט) שם ו' פסוק י"א טובה חכמה עם נחלה ויותר לרואי שמש עיין בחלק אורה ושמחה אות ט': צ) שם י' פסוק י"א אם ישוך הנחש בלא לחש ומה יתרון לבעל הלשון י"ל עפ"י שכתב בספר כסא רחמים באבות דר' נתן פ"ט דלכך לשון הרע חמור מאוד משאר עבירות לפי שכל האברי' נתפגמו באכילת עץ הדעת אבל הקנה לא נפגמה כי לשם אין מעבר למאכל לפי"ז בכל עבירות יש לאדם אמתלא כמו שאמרו חכז"ל ברכות י"ז רצונינו לעשות רצונך אבל שאור שבעיסה מעכב כי משעה שאכל אדם מעץ הדעת נכנס בו יצה"ר והוא מפתה את האדם לעשות עבירה וכל זה בשאר עבירות אבל בלשה"ר אין לנו לתלות ביצה"ר כי הקנה לא נפגמה אז וזו שאמר אם ישוך הנחש פירש הגם שהשיך הנחש את אדה"ר והזיקו בכל אברי' "בלא לחש" לא הגיע נשיכתו לאבר הדיבור שהיא הקנה וע"כ ומה יתרון לבעל הלשון איזה אמתלא ותירוץ נשאר לבעל הלשון: צא) שם י"א א' בפסוק שלח לחמך על פני המי' כי ברוב הימי' תמצאנו עיין בחלק אור עולם אות פ': צב) שם י"א ב' בפסוק תן חלק לשבעה וגם לשמונה וגו' עיין בחלק ששון ויקר אות מ"ט: צג) לשמיני עצרת. בפסוק כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמור פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאביונך בארצך ויל"ד לענין מאי כתבה התוה"ק כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. ב' איזה נתינת טעם הוא זה וכי אם לא הי' רק לפעמי' אביון לא הי' הקב"ה מצוה על הצדקה. ג' מה זה שאמר לאמור שפירושו לאמור לאחרים וכאן אינו מובן: ד' כפילות לשון פתח תפתח. ה' לשון ספרי הובא ברש"י עצה לטובתך אני משיאך והוא תמוהא איזה עצה יש בפסוק זה י"ל דאמרו חכז"ל בספרא צו ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס והיצה"ר מסית את האדם תמיד שכבר יצא ידי חובת צדקה בטענות מזויפות שדופות קדים ואין אדם רואה נגעי עצמו אמנם העצה היעוצה לזה שבבא עני אליך לבקש ממך צדקה ויסית אותך יצה"ר שאין לך יכולת או שכבר יצאת ידי חובתך וכדומה אז ילך אצל אחרים לבקש עבור העני הזה והנה בלי ספק ישאלו אותו מדוע הוא אינו נותן ואז יאמר להם כל אמתלאותיו שלמדו יצרו ואז אחרי' ישחקו עליו ויראו לו איך הוא נלכד בעצת יצרו והאיך לא עשה עוד אפי' מקצת מחובתו ובזה הוא סגולה שלא ימנע עצמו מלעשות צדקה שיבקש מאחרים צדקה עבור עניי' וגם בלי אמירת אחרים יתבייש מעצמו שהוא לא יתן ואחרי' יעורר שיתנו ואולי מטעם זה אחכז"ל ב"ב ט' גדול המעשה יותר מן העושה כי בלי ספק אם מעשה אצל אחרים בודאי יתן הוא בכל יכולתו כי יתבייש לבקש מאחרים אם הוא לא יצא ידו חובתו והנה אם לא הי' שכיחי עניי' ורק לפרקי' צריך ליתן צדקה אז לא הי' ביד היצה"ר כח לפתותו ולא היתה באה המצוה בתורה רק שיתן צדקה אבל לא הי' החיוב שיעשה אצל אחרי' אבל משום שלא יחדל אביון מקרב הארץ ובכל יום ויום. יצטרך ליתן צדקה ע"כ יש לחוש לבל יסיתיהו יצה"ר להמנע מליתן צדקה ע"ה אנכי מצוך לאמור לאחרים "פתח" שתזרז אחרי' ליתן צדקה ועי"ז תפתח גם אתה את ידך ליתן צדקה ויפה אמר בספרי עצה טובה אני משיאך כי זו עצה טובה להנצל מפח היצה"ר המסית את האדם לקמץ בצדקה: צד) בפסוק ביום שמיני עצרת תהי' לכם ולהבין ענין עצרת וגם התרגום שפירש כנישו תהי לכון וגם לבאר שתיבת לכם נראה כמיותר