משמרת אלעזר רלה

מבקש תשלומין רק חונן ונותן כדין זה נהנה וזה לא חסר כי עי"ז מברכיו ירשו ארץ ומקלליו יכרתו דהיינו בעוה"ב עושים להיפך אתה היית ניזון בעוה"ז מזכות הצדיק ע"י הדין דזה נהנה וזה לא חסר עתה יקח הצדיק חלקך לעוה"ב ע"י זה נהנה וזה לא חסר ואיתא במשנה דאבות כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ הרי שבארץ הכוונה על ארץ החיים עוה"ב וז"ש למה הצדיק חונן ונותן כי עי"ז מברכיו היינו הצדיקים ירשו ארץ דהיינו עוה"ב חלק חבירו הרשע ומקלליו יכרתו: פג) שם בפסוק מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ צ"ב מה זה שאמר ודרכו יחפץ י"ל דחכז"ל אמרו סוכה נ"ב אלמלא עזרו לא יוכל לו וכל מצוה שאדם עושה הוא רק בסיעתא דשמיא וא"כ איזה חשיבות יש להאדם במה שעובד את ה' הלא כל פעולותיו רק בעזר השם הם אמנם מבואר בדברי חכז"ל שבת ק"ד כל הבא לטהר מסייעין אותו וא"כ עכ"פ צריך הוא להשתוקק לילך בדרכי ה' ורחמנא לבא בעי וכיון שמקבל בלבו וברצונו לעבוד את ה' הגם שגוף מעשה המצוה אין בכחו לגמור אלולי עזר מהשם כבר חשוב הוא כאלו עשה כל המצוה בשלימות כי המחשבה טובה מצרף הקב"ה למעשה וז"כ הפסוק מה' מצעדי גבר כוננו פירש כל פסיעה שהלך וכל מעשה שעושה הכל הוא רק בעזר ה' וא"כ מה נשאר לו להאדם וז"ש "ודרכו" פירוש למה זה יקרא "דרכו" כאלו הוא מעצמו עשה פסיעות אלו לזה אמר "יחפץ" שהחפץ והרצון במצות השי"ת זו דרכו של האדם ופרי מחשבתו ועי"ז חשוב דרכו אעפ"י שמה' מצעדי גבר כוננו כל פסיעה הוא מה' מ"מ הוא נחשב דרכו ע"י החפץ והרצון: פד) שם בפסוק צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו צ"ב איזה הו"א הי' שירשיע ה' את הצדיק במשפט י"ל דהנה אמרו חכז"ל כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה וא"כ הי' הו"א בעת שהקב"ה יעניש את הרשע על שהרע להצדיק שגם הצדיק יענש על שחבירו נענש על ידו אמנם זה אינו דדוקא אם הצדיק נותן לרשע מקום להכשל בו אז נענש אם הרשע נענש בשבילו אבל אם הרשע ברוע לבבו רודף את הצדיק חנם על לא דבר מה יכול הצדיק לעשות ואז ודאי אין מרשיעין את הצדיק על שהרשע נענש בשבילו וז"ש צופה רשע להצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו "ולא ירשיענו" "להצדיק בהשפטו" את הרשע שגם שיעניש אח הרשע בשביל רודפו את הצדיק אעפי"כ לא ירשיע את הצדיק בשביל שהרשע נענש על ידו: פה) בתהלים ט"ו בפסוק לא רגל על לשנו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא קרבו ויל"ד דאם נזהר מלדבר לשון הרע על רעהו מכש"כ שיזהר לעשות לו רעה בידי' ועוד יותר יש לתמוה שאם לרעהו לא עשה עול מכש"כ שלקרובו לא יעשה עולה י"ל דכוונת הכתוב למאמרם ז"ל ערכין ט"ז לשון הרע הורגת שלשה ולזה אמר שהי' נזהר מלדבר לשה"ר לפי שלא רצה לעשות רעה לרעהו וסיפר הכתוב עוד יותר חידוש שכ"כ הי' נזהר בכבוד רעהו עד שגם על קרובו של רעהו לא נשא חרפה כדי שלא יכאיב לבו של רעהו בשומעו חרפה מקרובו וקאי מה שאמר קרובו לא על קרובו של המדבר לשה"ר רק על מה שאמר לפני זה רעהו לא נשא חרפה כדי שלא יצטער רעהו ומזה יוצא מוסר השכל שלא לבייש ושלא לדבר דברי בזיון על שום אדם מישראל כי איתא במדרש רעך וריע אביך אל תעזוב זו הקב"ה ולכן אמר שהי' נזהר מלדבר לשה"ר על שום אדם מישראל מאחר שישראל נקראים בני' למקום לא רצה לשאת חרפה על קרובו של רעהו שהוא הקב"ה: פו) בתהלים קל"ה בפסוק בית הלוי ברכו את ה' יראי ה' ברכו את ה' ברוך ה' מציון שוכן ירושלים הללוי' צ"ב מה זה הכוונה שברוך הוא מציון ושוכן הוא בירושלים י"ל דהנה סימן מובהק הוא למי שעובד את ה' מאהבתו אותו ולא לשום פני' כי אם יראה או יספרו שאיש אחד מישראל הוא ירא את ה' ישמח ויגל מזה ולא ישתדל להשפיל כבודו וכן כשיראה חבירו זוכה להשגה גדולה יותר ממנו ומצליח יותר ממנו בלימודו ישמח בו ויתן תודה לה' שאם הוא לא זכה לזה שחבירו עכ"פ זכה לזה ולזה המדריגה רצה דוד לעורר את יראי ה' ולזה אמר בית הלוי ברכו את ה' בעת שתראו יראי ה' ברכו ה' תתנו תודה לה' על שהם יראי ה' ונותנין שבח להבורא ב"ה ברוך ה' מציון שציון תברך את ה' על ששוכן בירושלים שאם גם ישכון בירושלם ולא בציון תברך ציון את ה': פז) לשבת חוה"מ בקהלת א' פסוק ג' מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש ויל"ד על כפילות הלשו' בכל עמלו שיעמול ועוד יל"ד שאמר שיעמול בלשון עתיד ולא אמר שעמל לשון הוה י"ל דהנה דרך העולם אם אדם מתחיל באיזה מסחר לסוף השנה הוא עושה חשבון מהוצאותיו והכנסותיו למען ידע אם ראוי