משמרת אלעזר רלג

והוא שכסא דוד יהי' כשמש וכסא בניו כירח שאם יהי' לנגד עיניהם מעשי דוד אביהם ויתקרבו אליו יעמוד להם זכותו ותתקיים מלכותם אבל אם יתרחקו ממנו יחשך אורם כדמיון הלבנה בלי אור השמש: עט) בתהלים ל"ז בפסוק לדוד אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה. כי כחציר מהרה ימלו וכירק דשא יבולון. צ"ב החילוק בין מרעים לעושי עולה. ב' למה אצל מרעים כתיב אל תתחר ואצל עושי עולה אל תקנא. ג' למה דימה אותם לשני ענינים לחציר ולירק דשא. ד' למה בחציר אמר ימלו ובירק דשא אמר יבולון. ה' למה אצל חציר אמר מהרה ולא אצל ירק דשא. י"ל בהקדם הפסוק בירמי' ב' הנני נשפט אתך על אומרך לא חטאתי ונראה כי הנה הבורא ב"ה אחת ממידותיו הרחמים שהוא ארך אפים ולפעמים מאריך אף לאדם כ"כ עד שמצפה ומחכה עד יום מותו אולי ישוב בתשובה. ונראה כי זה דוקא בחוטא עצמו אבל במחטיא את הרבים כל שאין לו זכיות שהקב"ה משלם לשונאיו אל פניו להאבידו הוא ממהר לענשו כי בזה לא יקוה שישוב בתשובה כי החוטא מחמת תאוה לא יסית אחרים לחטוא כי הוא יודע בעצמו שגם הוא עושה עול רק שאין בכחו לכבוש יצרו ותאותו וא"כ איך יסית לאחרים שמזה אין לו הנאה כלום ואין אדם חוטא ולא לו. ב"מ ה' והנה לזה יש תקוה שעוד יתחרט על מעשיו וישוב בתשובה בסור תאותו או כשיחלש תאותו אבל מי שאומר על רע טוב ועל טוב רע לפי שהוא מין ואפיקורס ולזה מפתה גם אחרים לחטוא כי בעיניו כל הרעות טובות הנה והעבירות הן מצות לזה אין לקוות שישוב בתשובה ולזה ממהר הקב"ה להענישו והנה בכל מקום דכתיב הנני פירושו מוכן ומזומן לעשות כך וכך וז"כ הפסוק הנני נשפט אתך פירש שאני ממהר להפרע ממך לא כדרכי בשאר בני אדם להאריך אף לחוטאים ונתן טעם לזה על אומרך לא חטאתי וא"כ אין תקוה עוד שתשוב בתשובה כיון שבעיניך לא חטאת מאומה. ועוד שכיון שהרע טוב בעיניו מפתה גם אחרים לעשות כן וכל זה שיאריך אף לחוטאים הוא כי אין פסידא בזה להקב"ה כי אין מידו מציל וסוף כל סוף יקבל ענשו אבל אם הוא מפתה לאחרים לעשות רע א"כ כל רגע שהקב"ה מניחו בעולם הוא פסידא דלא הדר ולכך ממהרין לפרוע ממנו מיד. אמרו אבות פ"ה מי"ח המחטיא (את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה ומקשים הלא אין שערי תשובה ננעלין בפני כל אדם. ולדברינו יובן כי לכל חוטא אעפ"י שאין בידו זכיות הקב"ה מאריך אף ונותן לו זמן אולי יחזור בתשובה אבל למחטיא את הרבים נהי שאם שב בכל לבו ודאי הקב"ה מקבלו בתשובה אבל אין מספיקין בידו. פירוש שאין נותנין לו זמן להאריך לו אף אולי ישוב בתשובה ואם אינו ממהר לשוב לא תספיק לו הזמן לשוב בתשובה כי ממהרין להפרע ממנו יותר מכל שאר חוטאים שלא יחטיא את אחרים. ולפ"ז יובן דהנה מרעים הוא פועל יוצא לאחרים שעושים אחרים רעים אבל עושי עולה הם החוטאים לתאותם אבל אין מפתים אחרים לחטוא והנה אותן שמפתין אחרים הוא סכנה לעמוד בד' אמות שלהן ומוטב להרחיק מהם אבל אלו שחוטאים רק מחמת תאוה כמו האנשים שאומרים אשרי למי ששומר שבת כראוי' אבל מה אעשה שאין בידי לפרנס עצמי אם לא אחלל שבת עם אלו אין סכנה לדבר ואדרבה אפשר להבינם לשוב אבל צריך ליזהר מאוד שלא לקנא בהצלחתם כי במעט זמן יאבד ההצלחה כדרך רשעים שהיא בן יום הי' ובן לילה אבד והנה המצודות פירש אל תתחר אל תתערב עמהם כמו תתחרה את הסוסים ולפי"ז יובן כוונת הפסוק אל תתחר במרעים הזהר מלהיות בחברת מרעים המחטיאים אחרים והשמר מלשמוע דיבורם כי הוא כארס נחש ואל תתערב עמהם ואל תשב עמהם ואל תקנא בעושי עולה אבל באלו שעושים רק עולה לעצמם שהוא מתאותם עם אלו אין אני אוסר לך להתערב ורק השמר לנפשך מלקנא בהצלחתם המדומה. ואמר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון על המרעים אמר כי כחציר מהרה ימלו כי רש"י פירש ימלו מלשון כריתה שגוף החצר יכרת כן המרעים יכרתון "מהר" כי להם אין הקב"ה מאריך אף כמו שפרשנו. ועל העושי עולה אמר וכירק דשא יבולון ופירש המצודות שהוא הצומח ממעל לארץ הירוק והלח שבו הממהר לכמוש מן השורש ולפי"ז השורש נשאר ורק הפרח שמלמעלה יבול והוא משל על ההצלחה הנצמחת מעולה כגון ממשא ומתן בשבת וכדומה שלא תקום השורש עוד בשלימותו כי הקב"ה מאריך להם אף ומצפה שיעשו תשובה ולפעמים עד יום מותו מחכה לו לתשובה: פ) שם בפסוק ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו. צ"ב אם אין הרשע קיים פשיטא שלא יראנו על מקומו. ועוד צ"ב אומרו והתבוננת איזה התבוננות צריך לזה הול"ל וראית על מקומו ואיננו י"ל שהכתוב מנחם ומחזק לב יראי ה' בראותם מעשי הרשע שמצליח בכל דרכיו ובועט מרוב שלוה ומתגאה ומדבר נגד ה' ונגד תוה"ק ע"ז בא הכתוב לנחמו חבי כמעט רגע ובהכרת רשעים