משמרת אלעזר רלא

עג) או יאמר דהנה ודאי לא חשדו את יוסף הצדיק שינקום ח"ו מהם מאחר שראו כי ה' אתו ונתקיימו כל חלומותיו וראו כי ברוה"ק דיבר וראו שעמד בצדקתו במצרים במקום ערות הארץ והוא מלך רק מאחר שבסיבת מכירתם בא לידי מכשול כמשחז"ל סוטה ל"ו שבמעשה אשת פוטיפר יצאו עשרה טפות זרע מעשרה אצבעותיו ולכך חשבו שיעניש אותם על שגרמו לו פגם בנפשו והסיבו אותו לבא לידי חטא ואדרבה צדקתו תגרום שיעניש אותם אמנם בארתי בחלק עשרת הימים אות י"ב כי כל פגם בנפש הוא היזק שאינו ניכר ול"ש היזק וא"כ אין יכול להענישם עפ"י הדין מאחר שעשו לו רק היזק שאינו ניכר ואין לחייבם מטעם שלא יהי' כל אחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו דהא כיון שמודו בחטאם שאמרו שא נא לפשע אחיך וזה שלא יהא כל אחד הולך הוא רק קנס וא"כ לרוב הפוסקים גם מודה בקנס דרבנן פטור אמנם הובא בברייתא שם בגטין נ"ג דהעושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ולכך נענשו השבטים בידי שמים ונתגלגלו בעשרה הרוגי מלכות כי רק בב"ד של מטה אין להעניש' כי השא"נ הוא וז"ש יוסף התחת אלקים אנכי להעניש אתכם בדבר שאין חייבי' רק בדיני שמים ואני אין לי רשות רק לדון בדיני בני אדם ולפי דברינו יובן מה שאמרו והשב לנו את כל "הרעה" אשר גמלנו אותו כי לפי פירושינו חששו שיעניש אותם על שגרמו לו חטא הוצאת זרע לבטלה וידוע שזה החטא נקרע רע כמו ויהי ער בכור יהוד' רע בעיני ה' ולזה אמר "כל הרעה": עד) בפ' שמות בפסוק וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד ותמלא הארץ אותם ויל"ד כי מהפסוק זה משמע שהרבוי העצום לא התחיל רק אחר שמת יוסף וכל אחיו וכן נראה כי הלשון ישרצו לא מצינו מוזכר עד עתה וצריך טעם למה הי' כן י"ל עפ"י שביארתי בחלק תשועה בישראל אות מ"ז הפסוק וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרץ כי זה תלוי' בזה שע"י שעינו אותם המצרי' אמרו כל העולם ק"ו אם בגופן שלטו בנשותיהן לא כש"כ וע"כ כדי להראות צדקתם הוצרך הקב"ה לעשות נס שיפרו שלא כדרך הטבע כדי שידעו כל העולם שכשרים הם כי לא עביד הקב"ה ניסא לשיקרא וידוע מהמדרש כי כל זמן שאחד מהשבטים הי' חי לא התחיל השעבוד רק לאחר שמתו ויקם מלך חדש שנתחדשו גזירותיו לכן לא הי' צורך בדור הראשון שיתרבו בדרך נס ובס' צפנת פענח שמות אופן ג' כתב שהצדיקים יוסף ואחיו הי' מעכבים הריבוי בחייהם: עה) או יאמר עפ"י דברי הגאון הקדוש מלובלין זי"ע שכתב בספרו דברי אמת בפ' ויגש עה"פ אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם ודקדק מדאמר שם משמעו שרק שם יהי' לגוי גדול ולא במקום אחר וא"כ קשה בשלמא באברהם אבינו ניחא שאמר לו הקב"ה כאן אי אתה זוכה לבני' ושם אתה זוכה לבנים משום זכות ארץ ישראל אבל כאן וכי זכות מצרים ארץ טמאה יסייע יותר מארץ הקדושה ופירש כי יעקב הי' מזוקק מאוד וכן השבטי' הקדושי' כול' זכאי' וחסידים בלי שום סיג לא הי' להם כ"כ תאוה להתרבות הרבה וידוע לאיש צדיק אם בא לו תאוה גשמית שאין צריך לו צריך לקשר מחשבתו בהבורא ב"ה להעלות ולהרבות אהבה לאשר יש לאהוב תמיד הוא הבורא ב"ה ולכך במצרי' שהי' מקום ערות הארץ שטופי זימה אם כי ישראל קדושים הי' עכ"פ פעל אצלם שנתרבו בקדושה ובהיתר עכת"ד לפי"ז מובן שכל זמן ששבטים הקדושים הי' בעולם הם הי' קדושי' כ"כ עד שלא הי' בכח ערות מצרים לפעול אצלם אפי' לענין זה שיתאוו לדבר היתר משא"כ לאחר שנסתלקו אז פעל ערות הארץ שנתאוו עכ"פ לקדושה להרבות בטהרה ובזה יובן מה שהתעוררו חכז"ל שמות רבה פ"ג למה הי' שבט לוי המעט מכל השבטים ומה שתירצו ע"ז לפי שהארון הי' מכלה בהם הקשה הרמב"ן דעדיין קשה דהא מיד בצאתם ממצרים נראה שהי' מעטי' נגד כל השבטים ולפי דברינו יובן היטב כי ידוע ששבט לוי הי' השבט הנבחר מכל השבטים ולכך הי' קדושי' כ"כ עד שאצלם לא פעל ערות הארץ מאומה ולא נתרבה אצלם תאוה אפי' לדבר המותר וביותר שלא התערבו עם המצרי' כמו שאר ישראל שהוצרכו לעבוד עבודתם: עו) בפרשת ויחי בפסוק פקד יפקד אלקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם עיין בחלק תשועה בישראל אות ע"א: ליל ז' דסוכות עז) בפ' ויחי בפסוק יהוד' אתה יודוך אחיך ידך בערף אויביך ישתחו לך בני אביך גור ארי' יהוד' מטרף בני עלית וגו' לא יסור שבט מיהוד' ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שלה והנה במדרש רש"י הביאו שיעקב רמז בדבריו על דהע"ה וצ"ב לאיזה ענין הוצרך יעקב אבינו להזכיר שדוד