משמרת אלעזר רכח

לליל ו' דסוכות סב) בפ' וישב בפסוק וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו עיין בחלק תשועה בישראל אות כ"ב: סג) בפסוק והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה קמה אלומתי וגם נצבה וגו' עיין בחלק תשועה בישראל אות כ"ג: סד) בפסוק ויספר אל אביו ואל אחיו וגו' עיין בחלק תשועה בישראל אות כ"ו: סה) בפסוק וישב ראובן אל הבור ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא ואיתא בב"ר ממעשה בלהה וצ"ב ויתבאר גם הפסוק בפ' ויחי שאמר יעקב לראובן פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה וצ"ב הלא חכמז"ל שבת נ"ה העידו כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה והאיך אמר כי חללת יצועי עלה. וגם לפרש המדרש בפ' תשא בפסוק כי תשא את ראש בני ישראל שתיבת ראש כמיותר ואמר ר' יוסי בר חנינא רמזו שעתיד להקריב ראשון של שבטים שנאמר יחי ראובן ואל ימות לכך כתיב כי תשא את ראש וצ"ב איזה שייכות יש לזה בפ' תשא. וי"ל בשנקדים שבת נ"ה ב' אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה שנאמר ויהי בני יעקב שנים עשר מלמד שכולן שקולין כאחת אלא מה אני מקיים וישכב ראובן את בלהה פלגש אביו מלמד שבלבל מצעו של אביו ומעלה עליו הכתוב כאלו שכב עמה וצ"ב דהא רש"י פירש כל האומר ראובן חטא "במעשה דבלהה" ופירש המהרש"א דרש"י הוכרח לפרש כן דהא אפי' לפי מ"ד זה חטא ראובן עכ"פ במה שבלבל מצעו של אביו לכן פירש דהאומר ראובן חטא במעשה דבלהה אינו אלא טועה. וא"כ לפי"ז יקשה האיך דרש ויהי בני יעקב שנים עשר מלמד ששקולין הי' הא אף לפי דבריו לא הי' שקולים דראובן חטא במה שבלבל מצעו של אביו ושאר האחים לא חטאו בזה. והנה ודאי לשון הפסוק דוחקו לדרוש דרשה זו דמיד באותו פסוק שנאמר בו וישכב ראובן את בלהה פלגש אביו נאמר ויהי בני יעקב שנים עשר והוא תמוהא איזה חיבור יש בין שתי דברים אלו וגם גוף הפסוק כמיותר וכי לא ידענו עד עתה שבני יעקב הי' שנים עשר, י"ל דהנה המהרש"א הקשה שם אם ראובן לא חטא רק שבלבל מצעו של אביו האיך כתבה התוה"ק הלשון וישכב מה שבאמת לא הי' ותירץ דהנה רחל היתה עקרת הבית ורק בשבילה עבד יעקב את לבן ועל ידי' נשא את לאה ושתי השפחות ולכך בחיי רחל היתה מיטתו של יעקב עומדת תמיד בביתה של רחל וע"כ גם לאחר מיתתה לכבודה העמיד מיטתו באוהל בלהה שפחת רחל ולזה קנא ראובן שתהא שפחת אחות אמו חשובה יותר מאמו והנה לפי המבואר במס' יבמות שאברהם וזרעו הי' אסורין ליקח שפחה מקרא דוהיתה לך ולזרעך אחריך זרעך מיוחס אחריך. לאפוקי הגר שפחת שרי לפי שנשתחררה ממילא כדין המשיא לעבדו בת חורין דיוצא לחירות וכן צ"ל ביעקב שהותר בשפחות אלו לפי שנשתחררו ממילא בעת שניתנו לו. וראובן טעה בזה וחשב שלא נשתחררו בלהה וזלפה ממילא ולכך אמר יוסף לאביו שהשבטים קורין לאחיהן בני השפחות עבדים כי ולד שפחה כמותה ולפי דעתו שבלהה היתה שפחת רחל ולא נשתחררה תבע עלבון אמו שתהא שפחה אחות אמו יותר חשובה מאמו ולזה אמר הכתוב שלפי דעתו שבלהה עדיין שפחה ולא נשתחררה ואינה אשת אביו כלל שאין קדושין תופסין בה אינו אסורה לראובן כאשת אביו מעלה עליו הכתוב כאלו שכב עמה דלפי דעתו הותר שכיבתו עמה עכ"ל. ולפי"ז י"ל דכוונת הגמרא דראובן לא חטא בפועל רק במה שחשב לבני בלהה וזלפה לעבדים כי ולד הבא מן השפחה קרוי ולדה ולפי"ז אינן בני יעקב כלל רק בני השפחות וזו כוונת הפסוק ויהי בני יעקב שנים עשר מלמד שכולן שקולין הי' בזה שכולן הי' בני יעקב ולזה סמכה התוה"ק פסוק זה לכאן להורות שראובן לא חטא בפועל רק בזה חטא לפי שבני יעקב שנים עשר הי' והוא החזיק את בני בלהה וזלפה שאינן בני יעקב רק בני שפחות ולכך מעלה עליו הכתוב כאלו שכב עמה כי לפי דעתו מותר לשכב עמה ולא הי' ליעקב בה קדושין וכפי' המהרש"א ולפי"ז מובן שאמר יעקב לראובן אז חללת יצועי עלה דלפי דעת ראובן אין ליעקב קדושין בבלהה וזלפה ובניהם אינן מיוחסין אחר יעקב א"כ בזה חלל יצועי אביו שבא אל השפחה. ולפי"ז יובן למה ראובן השתדל כ"כ בהצלת יוסף ואמרו ברבה ששב לשקו ולתעניתו והתחרט על מה שעשה והשבטים שנאו את יוסף על שהביא דבתם רעה אל אביהם שקורין לבני השפחות עבדים וא"כ מאחר שכל חטאו הי' במה שחשב את בלהה וזלפה לשפחות וא"כ אם יציל את יוסף יורה בזה כי הדין עם יוסף שעשו עולה במה שקראו לבני השפחות עבדיה ויתקן בזה חטאו ממש מדה כנגד