משמרת אלעזר רכד

לפניהם ואשר יבא לפניהם בזה עצמו יוציאם ויביאם לדרכי ה' במה שהוא ילך לפניהם כי אפי' יהי' להם רק מנהיג שילך לפניהם שוב לא יהי' כצאן אשר אין להם רועה שאם הרועה לפניהם הוא כאלו אין להם רועה כי מאחר שהם "עדת ה'" במדריגה גדולה אין מן הצורך להיות להם מנהיג גדול: נ) בפ' דברים בפסוק ואת יהושע צותי בעת ההוא לאמור עיניך הרואות את כל אשר עשה ה' לשני המלכים האלה כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה. לא תיראום כי ה' אלקיכם הוא הנלחם לכם. וצ"ב שאמר ואת יהושע צותי כי בזה אין שייך לשון ציווי רק עצה והבטחה הוא זה. ב' פירוש לאמור לאחרים ולמי יאמר. ג' שפתח בלשון יחיד עיניך הרואות וסיים בלשון רבים לא תיראום. וי"ל דאמרו חכז"ל דברים רבה פ"א אין אומה נופלת למטה עד שיהי' לשר שלה מפלה מלמעלה כדכתיב ישעי' כ"ד יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואח"כ על מלכי האדמה באדמה. ולזה כשישראל יוצאין למלחמה מן הצורך שיהי' להם מנהיג צדיק גדול שבכחו ובזכותו להפיל השר מלמעלה ואז ינצחו ישראל המלחמה למטה וכן מצינו קודם המלחמה עם סיחון אמר ה' למרע"ה ראה החלתי תת לפניך את סיחון ופרש"י כפה שר של אמורים שלמעלה תחת רגליו של משה והדריכו על צוארו והנה מדהוצרך הקב"ה לומר למשה ראה נשמע שאין זה בכח השגת כל אדם לראות נפילת השר. אמנם יהושע נאמן הי' לרבו ולא מש מתוך האוהל ודאי זכה לראות בעת שדרך רבו על צוארו של סיחון. וזו רצה מרע"ה לצות את ישראל שיזהרו בכבודו של יהושע וישמעו לקולו והגיד להם כי רק אם יהי' יהושע מנהיגם אז יצליחו במלחמה כי רק בכחו להפיל השר שלמעלה ולפי שזה לא ראו כל ישראל אמר ליהושע במעמד כל ישראל ואת יהושע צותי פירוש שצוה את ישראל על יהושע ולזה אמר לאמור שכל אחד מישראל יאמר זאת לחבירו ולבניו ומה אמר "עיניך" הרואות אתה דייקא ולא אחר זכית לראות את אשר עשה ה' לשני המלכים האלה שהפיל שר שלהם והבטיחו כי כן יעשה ה' לכל הממלכות בתנאי אשר אתה עובר שמה אם אתה תעבור לפני בני ישראל יעשה ה' כן כמו שעשה לי ואז לא תיראום אמר לכל ישראל שיוכלו לילך בטח למלחמה כי ה' אלקיכם הוא הנלחם לכם עם השר מלמעלה לכן תוכלו להיות בטח שתנצחו במלחמה: נב) בפרשת ואתחנן בפסוק אעברה נא ואראה וגו' ויאמר ה' רב לך ואיתא בבעל הטורים הרב שלך יתעסק עמך וצ"ב האיך מתאמת תשובה זו על שאלת מרע"ה, וי"ל דאמרו בילקוט שמרע"ה ביקש אם לא אזכה לראות ולבא לא"י עכ"פ יבואו עצמותי לשם כמו שקברו עצמות יוסף בשכם. ובסנהדרין ל"ט הקשו בתוס' האיך קבר הקב"ה את משה הא הקב"ה מתנהג ככהן ואיך טימא עצמו לו ותרצו דמשה חביב כבן למקום. והקשה המהרש"א הא כהן גדול אסור לטמאות גם לבנו ותירץ דמדכתיב ולא ידע איש את קבורתו הי' למשה דין מת מצוה שגם כה"ג מותר לטמאות לו. ואמר רע"ק דרך ארץ זוטא פ"ח תחלת תשמישי לפני רבותי הי' כשהלכתי בדרך מצאתי מת מצוה ונשאתיו על כתפי ארבעה מילין כדי לקוברו וכשבאתי לפני רבותי אמרו לי על כל פסיעה כאלו אתה שופך דמים כי מת מצוה קנה מקומו ובמקום שמת שם צריכין לקוברו, ולפי"ז לא הי' אפשר למלאות שאלת משה עפ"י הדין דמאחר דהקב"ה יתעסק עמו עכ"ח שיהי' מת מצוה וקנה מקומו וא"כ עפ"י הדין אסור להעלות עצמותיו לא"י וזו שאמר רב לך הרב שלך יתעסק עמך וא"כ אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה דהא עפ"י הדין אסור לשאת עצמותיך לא"י, ובזה יובן מדרש שאמר לו הקב"ה למשה רבינו חכם אתה שנאמר חכם לב יקח מצות זה משה שכל ישראל עסקו בביזה ומשה עסק בעצמות יוסף ואתה רוצה ליכנס לארץ, ואיתא במדרש לפי שמשה שהי' הגדול שבכל ישראל נתעסק עם עצמות יוסף זכה שנתעסק הקב"ה בכבודו ובעצמו עם עצמותיו, ולפי"ז יובן מאחר שחכם אתה שעסקת בעצמות יוסף א"כ מדה כנגד מדה צריך אני להתעסק עם עצמותיך ומאחר שאני כהן גדול הלא אסור לי לטמאות אל עצמותיך ועכ"ח שתהי' מת מצוה וא"כ איך אתה מבקש לכנס לארץ הלא מת מצוה קנה מקומו: נג) ובמדרש איתא רב לך גדול אתה במיתתך יותר מבחיים, וצ"ב ועוד איתא במדרש עה"פ אתה החלת להראות את עבדך את גדלך זו אברהם ואת ידך החזקה זו יצחק אשר מי קל זו יעקב, י"ל דהנה חכז"ל שבת ל' דרשו שמשה לא נענה במדבר עד שהזכיר זכותן של אברהם יצחק ויעקב. ואיתא במדרש לכן הוצרך משה להשאר במדבר כדי שיהי' לעת"ל תקומה למתי מדבר שנאמר ויתא ראשי עם. והנה לכאור' הי' למשה טענה חזקה דגם אם ישאר אצלם לא