משמרת אלעזר רכב

כי הם בקשו מי יאכילנו בשר ואני אומר לקיי' דברי המפרשים והוא כי הם לא התאוו לאכילת בשר רק שיהי' להם תאוה לאכילה וידעו שכל זמן שיאכלו רק דברים קדושים המן ובשר קדשים בטל מהם כל תאוה ולכך הי' תלונתם שיהי' מותר להם לאכול בשר תאוה כי עי"ז יהי' להם תאוה ותשוקה לאכילה אבל עד עתה לא הרגישו תאוה לאכילה. רק התלוננו ע"ז כי רצו שיהי' בהם תאוה לאכילה ונראה כי במקום שדיבר הכתוב מבשר קדשים שנשחט לשם קרבן הוא אומר בקר וצאן שהוא ראוי' לקרבן ובמקום שמדבר מבשר תאוה אומר סתם בשר יהי' מה שיהי' ולזה כאשר התאוו שיהי' להם תאוה אמרו מי יאכילנו בשר סתם דהיינו בשר חולין כי אז יולד בנו תשוקה ותאוה לאכילה כי זאת הבינו שדבר מצוה לא יוליד תשוקה לעניני הנאת עוה"ז ולכך הוסיפו כי במצרים עוד זמן רב קודם אכילה הי' כל מחשבותם על האכילה שיאכלו אחר זמן ולא כן עתה ומה נשתנה ועכ"ח שזה גרם כי במצרים לא אכלנו מאכל מצוה לכך הי' לנו השתוקקות לאכילה לא כן עתה שכל מאכלנו דברים קדושים ושל מצוה ולכן נאבדה התשוקה מאתנו וז"ש זכרנו את הדגה אשר נאכל פירוש הדגים אשר נאכל בזמן העתיד לבא כבר זכרנו בזמן העבר מרוב תשוקה להם וכל זה הי' במצרים לפי שהי' המאכל חנם בלא מצות ועתה נפשינו יבישה פירוש לא גופינו רק התאוה הנקראת נפש כמו אם יש את נפשכם יבישה כי אין מתאוים למאומה עד גדר "אין כל" אם אין לנו כלום נחשב בעינינו כאלו הי' לנו כל כי אין אנו מתאוים לשום דבר רק עינינו תלויות אל המן המבטל ממנו כל התאות, וכן מצאתי בס' יבין שמועה שיישב כן קושית רש"י שהלא בהמות הרבה הי' עמהם שתלונתם הי' על שנאסר להם בשר תאוה ומעתה יפה טען משה מאין לי בשר כי הלא נאסר להם עפ"י הדין לאכול בשר תאוה וע"ז השיב לו הקב"ה שיאמר להם שיתן ה' להם בשר תאוה ומדה כנגד מדה לפי שלהם לא הי' תאוה כלל והם בקשו להתאוות יתן ה' להם תאוה גדולה כ"כ עד שיראו בעיניהם שאכילת השליו ממית אותם עד אשר יהי' לזרא ואעפי"כ תהי' התאוה גדולה כ"כ שימסרו עצמן למיתה על תאות אכילת השליו ויאכלו ממנו יומם ולילה חודש ימים ומעתה יש להצדיק את מרע"ה כי טענתו היתה ממ"נ מה כוונתך במה שאמרת שתתן להם בשר הלא בשר תאוה אסרת להם ואם כוונתך שתתן להם הרבה בשר מהבהמות שישחטו לשם קרבן זה אני יודע שגם אם תתן להם כל בהמות שבעולם לא ישקוטו מתלונתם כי הם רוצים במאכל שיהי' חנם בלא מצוה ואם אולי כוונתך על בשר שא"צ שחיטה והוא כי איתא בנדרים נ"ד השולח שלוחו לקנות בשר אם אין מוצא בשר יכול לקנות דגים כי גם בשר דגים בכלל בשר יחשב אם אין כאן בשר בהמה ולזה טען מרע"ה אולי כוונתך שכיון שבשר תאוה נאסר להם הו"ל כאלו אין כאן בשר בהמה שאז גם בשר דגים בכלל בשר ורצונך ליתן להם דגים אני יודע שהם לא יסתפקו עצמם בזה כי הם מבקשים דוקא בשר בהמה ובשלמא אותן ג' אלפים שנולדו במדבר לא הורגלו עוד מעולם ולא ידעו מה זה תשוקה לאכילה הם לא התלוננו רק אותן ששים רבוא שיצאו ממצרים שכבר נסו באלה הם התאוו שיהי' להם תאוה כמו שהי' להם במצרים ומיושב קושית רש"י למה לא מנה ג' אלפים שנולדו במדבר ועוד יותר נכון עפ"י מה שכתבו התוס' ביבמות ע"א דהנולדים במדבר לא הי' נמולים ואסור להם לאכול בשר קדשים ולכך להם לא נאסר בשר תאוה וא"כ ודאי לא התלוננו מאחר שכל התלונה הי' על בשר תאוה ולהם הותר בשר תאוה וז"ש מרע"ה "הצאן ובקר" ישחט להם ומצא להם. לא אמר בשר כי אם בקר וצאן כי כוונתו היה כי ודאי מה שאמרת שתתן להם בשר עכ"ח כוונתך על בקר וצאן הנשחט לשם קרבן מאחר שאסרת להם בשר תאוה וע"ז טען ומצא להם וכי זה יספיק למלא רצונם הלא הם בקשו מאכל שיהי' חנם בלא מצות. ואם כוונתך על דבר שא"צ שחיטה כי זה לא נאסר להם ותתן להם דגי הים ושפיר לכלל בכלל אומרך בשר אתן להם שמאחר שבשר אסור להם גם דגים נכללין בכלל בשר. ע"ז אמר בטוח אני כי אם תתן להם כל דגי הים לא יספיק זה למלא רצונם כי זה שש מאות אלף רגלי אשר אנכי יושב בקרבו שהורגלו במצרים לתאות רעות לא יספיק להם אם תתן להם דגים תחת בשר וע"ז השיב לו הקב"ה עתה תראה היקרך דברי אם לא היד ה' תקצר והוא בשנקדים מה שמסיק שם בחולין במסקנא דדוקא בקר וצאן שראוין לקרבן אסור לאכול מהן בשר תאוה אבל חי' ועוף שאין קרבן בא מהם מותר לאכול בשר תאוה מהם והרמב"ם פסק בפ"ט מהל' נדרים דעוף בכל מקום בכלל בשר הוא וא"כ יוצדק תשובת השי"ת שימלא משאלותם ליתן להם בשר שלא יהי' מאכל של מצוה ואעפי"כ לא יעברו