משמרת אלעזר רכא

העבדים. כצאת משה אל האוהל. כצאת השמש בגברתו שופטים ה'. י"ל כוונת המסורה להורות לנו מוסר השכל שאם הקב"ה מעלה איזה איש לגדולה לא ישתמש עם הגדולה להתגאות על אחיו רק אדרבה ישמח שהוא במעמד כזה שנתן לו השי"ת בכחו להטיב עם כל אדם וזה הוא תכלית הגדולה כמו שאמרו חכז"ל הוריות י' לא שרות אני נותן לכם כ"א עבדות. והתנאים הקדושים במקום גדולתם שם ענותנותם נגד כל אדם וכן מצינו באדון הנביאים מרע"ה שאמרו חכז"ל על הפסוק ויביטו אחרי משה לגנאי קדושין ל"ג ואעפי"כ לא הקפיד עליהם אדרבה תמיד עמד להם בעת צרתם ללמד זכות עליהם ומסר נפשו עליהם הגם שהם המרו את רוחו תמיד וכן אנו רואים פעולת השמש כצאת השמש בגבורתו הוא שמש צדקה ומרפא בכנפי' ומשמש לברואים שפלים בו"ד להאיר להם ולחמם אותם עד שכמה חוקרים ע"ז האיך אפשר שהשמש יהי' תכליתה לשמש בני אדם וזו כוונת המסורה לא תצא כצאת העבדים שלא יתנהג עם אמה ישראלית כמו עם עבד כנעני וכמו שאמרו חכז"ל קדושין כ' כל הקונה עבד עברי כאלו קונה אדון לעצמו ועם שהוא האדון יתנהג כמרע"ה כצאת משה אל האוהל שהביטו אחריו לגנאי והוא לא הקפיד עליהם רק אדרבה עשה להם טובות רבות כמו כצאת השמש בגבורתה שעם גבורתה כל פעולתה להטיב עם הברואים כי זה תכלית הגדולה בישראל להטיב עם כל העולם ולהתנהג עם כל אדם בענוה: מב) בפסוק ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ובמדרש ע"ז הפסוק עיין בחלק אור עולם אות ל"ו: מג) בפרשת בהעלתך בפסוק והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם וגו' ועתה נפשינו יבישה אין כל בלתי אל המן עינינו ויאמר משה אל ה' למה הרעת לעבדך וגו' מאין לי בשר לתת לכל העם הזה כי יבכו עלי לאמור תנה לנו בשר ונאכלה ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר כי בכיתם באזני ה' לאמור מי יאכילנו בשר כי טוב לנו במצרי' ונתן ה' לכם בשר ואכלתם לא יום אחד תאכלון וגו' עד חידש ימים עד אשר יצא מאפכם והי' לכם לזרא יען מאסתם את ה' אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמור למה זה יצאנו ממצרים ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חודש ימים הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם ואם כל דגי הים יאסף להם ומצא להם ויאמר ה' אל משה עתה תראה היקרך דברי אם לא. ויפלא איך הסתפק משה רבינו ע"ה ביכולת ה' ליתן להם בשר. ב' לענין מאי הוסיף ואם את כל דגי הים יאסף להם הלא מזה לא דיבר כלל הקב"ה. ג' התחילו ישראל בתלונת בשר וסיימו בדגים זכרנו את הדגה. ד' למה אמרו אשר נאכל בלשון עתיד. ה' להבין תיבת חנם ודרש חכז"ל בספרי חנם בלא מצות, צ"ב. ו' ישראל שאלו בלשון בשר וכן מרע"ה אמר מאין לי בשר וכן אמר הקב"ה ואכלתם בשר וחזר משה ואמר ואתה אמרת בשר אתן להם ולבסוף שינה לשונו ואמר הצאן ובקר ישחט להם למה לא אמר כמו שאמר לעיל מאין לי בשר לכל העם הזה ושינה לומר צאן ובקר. ז' למה הענישם הקב"ה שיאכלו עד חודש ימים מה מדה כנגד מדה יש בזה. ח' צריך ביאור מה כונתו באמרם "אין כל". ט' דקדק האלשיך למה אמרו נפשינו יבישה ולא אמרו גויתינו. י' קושית רש"י הרי הי' עמהם הרבה בהמות שלקחו עמהם בצאתם ממצרים. י"א קושית רש"י למה אמר משה שש מאות אלף ולא מנה גם ג' אלפים שנולדו במדבר. י"ל שאם גם רוב העולם מתאוים לאכילה ושתי' בטבע אעפי"כ צדיקים ואנשי מעשה אין אוכלים מחמת תאוה רק הנצרך להם לקיום גופם מזה נראה שאם האדם מקדש את עצמו במצות ומע"ט יזדכך גופו ולא יתאוה לתאות עוה"ז שהן הנאת הגוף וא"כ ודאי ישראל שאכלו במדבר לחם אבירים ודאי נתקדש גופם עד שלא הי' להם תאוה כלל לדברים חומרים ובמצרים הי' רגילין להיות להוטים גם אחרי מאכלים פחותים וכעת גם כי הי' להם בקר וצאן לא התאוו כלל לזה כי המן הי' מקדש אבריהם עד שבטל מהם תשוקה חומרית וגם הבשר שאכלו במדבר לא גרם להם תאוה לפי מה דס"ל לר' ישמעאל בחולין י"ז דבשר תאוה נאסר להם במדבר ורק בשר קדשים שהביאו לקרבן אל אוהל מועד מזה הי' מותר להם לאכול וא"כ בלי ספק שגם בשר קדשים שאכלו לא גרם להם תאוה מאחר שהוא קדוש בעצם ולכך הי' תלונתם שהי' רוצים שיהי' להם תאוה לאכילה כמו שהי' להם במצרים והנה האלשיך הביא בשם יש מפרשים שלכן כתיב כפול התאוו תאוה שהתאוו שיהי' להם תאוה והאלשיך הקשה על פירושם דהא הי' להם תאוה